הבלתי מחוברים / איור: ליאו אטלמן
כשבוחנים את סקר דעת הקהל של "גלובס" בנוגע להייטק הישראלי, אחד הנתונים המעניינים והמטרידים ביותר לא מתייחס לדעה, אלא לקהל עצמו. רק שיעור נמוך של ישראלים - 12% מתוך 770 משתתפי הסקר - מעידים שהם עובדים בהייטק, או מישהו ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, בני זוג וילדים). בקרב בעלי ההשכלה הגבוהה, וכן תושבי המרכז והשרון, הנתון הזה עולה לאזור ה-15%. כך נראה במספרים הפער בין מיעוט אזרחי הסטארט-אפ ניישן, ששכרם הממוצע עומד על 21 אלף שקל, לבין הרוב הגדול של אזרחי ישראל, שמרוויחים פחות מחצי מזה בממוצע.
כשזה המצב, קצת מפתיע לגלות שכמעט מחצית מהציבור הישראלי עוקב אחר המתרחש בהייטק המקומי - מפתיע יותר מאשר לגלות שהחצי השני לא. זאת נראית כמו סוג של אנומליה. קל להבין מה גורם לאנשים להתעניין בתחום הנדל"ן, למשל, גם אם אינם מתווכי דירות - הוא משפיע באופן גלוי לעין, קל להבנה, על חייהם. אבל איזו השפעה גלויה מקבילה יש לאקזיט כמו של מובילאיי?
את התשובה לשאלה הזאת, להערכתנו, אפשר לסכם במילה אחת: סיפור. הסטארט-אפ ניישן, ביטוי שחוק מרוב שימוש, הוא עדיין אחד הסיפורים העוצמתיים ביותר של הכלכלה הישראלית. קשה להתעלם מתחושות הגאווה, ההתלהבות, וגם הקנאה, שמתעוררות כשעוד סטארט-אפ ישראלי עושה את זה בגדול. גם אם ביומיום אנחנו נוטים לבקר חברות ענק כמו אפל, פייסבוק, או אמזון, כשהן שמות עין על ההייטק הישראלי - זה מרגש.
ובכל זאת, יש מי שמתחברים לסיפור הזה יותר: מי שמרגישים שהם חלק ממנו, או לפחות יכולים להיות. לא מדובר רק על עובדי ההייטק ובני משפחותיהם (65% מהם העידו שהם עוקבים אחר המתרחש בענף), אלא על הקבוצות שלחבריהן יש סיכוי גבוה יותר לפתח את הטכנולוגיה פורצת הדרך הבאה. 60% מהגברים העידו שהם עוקבים אחר המתרחש בתעשיית הטכנולוגיה הישראלית, לעומת 38% בלבד מהנשים, שסובלות בה מייצוג נמוך. התעניינות מוגברת נרשמה גם בקרב בעלי הכנסה גבוהה (58%) והשכלה גבוהה (55%).
תמרורי אזהרה חשובים ומהבהבים
הסטארט-אפ ניישן רחוק מלספוג את הביקורת הקשה שעמק הסיליקון חוטף בשנה האחרונה. כמעט קשה לתפוס את זה כאן, אבל האנשים שמנווטים את תעשיית הטכנולוגיה העולמית הפכו השנה מגיבורי תרבות לשנויים במחלוקת במקרה הטוב, ושנואים במקרה הרע. התחושה הגוברת היא שבזמן שהיזמים מבטיחים להפוך את העולם למקום טוב יותר, הם מתעלמים לחלוטין מהכוח שנצבר בידיהם ומההשלכות החברתיות של פיתוחיהם. ועוד לא הזכרנו פרקטיקות עסקיות נכלוליות, פרשות הטרדה מינית ודיווחים על תרבות ארגונית רעילה ואגרסיבית. וול סטריט החדשה, אם תרצו.
"יזם שאל אותי אם מישהו יכתוב שוב ידיעה חיובית על סטארט-אפ אי פעם", כתבה בחודש שעבר ארין גריפית, עורכת בכירה ב-Wired, בטור נוקב במיוחד. "אמרתי שנראה שלא. נכווינו. זה סיפור גדול יותר מכל סקנדל בודד. תרבות הסטארט-אפים כבר לא מתאימה לפרודיות עדינות על פינג-פונג וקפוצ'ונים, התחושה היא שזו תרבות רקובה ומכוערת. העולם לא מתעניין יותר בסיפורים (החיוביים) של פעם, וכל דבר שלא מעלה את השאלות הנוקבות העומדות בפני תעשיית הטכנולוגיה נתפס כלא רלוונטי".
הסיפור של הסטארט-אפ ניישן עדיין לא קיבל את התפנית הזאת, אולי גם לא יקבל. ובכל זאת, הסקר שערכנו מציב תמרורי אזהרה מהבהבים שחשוב לשים לב אליהם. כמעט מחצית מהנשאלים הסכימו, או הסכימו מאוד, עם הטענה שמבחינה כלכלית ההייטק מתנהל כבועה מנותקת, לעומת 34% בלבד שדחו את הטענה. 58% מהערבים חשבו שזה המצב, לעומת 48% מהיהודים. והנה נתון מעניין במיוחד: עובדי ההייטק ובני משפחותיהם הסכימו עם הטענה הזאת בשיעור דומה לאוכלוסיה הכללית, וגם בשאר השאלות בסקר תשובותיהם היו דומות. במילים אחרות, הביקורת היא גם ביקורת עצמית.
פמיניסטי או לא פמיניסטי
לבועה המדוברת יש מאפיינים גיאוגרפיים ברורים. 48% מהמשיבים אמרו שבעיניהם תושבי הפריפריה לא מקבלים הזדמנות שווה בהייטק ביחס לתושבי המרכז, לעומת 39% שחשבו שכן. קל ללמוד מהנתון הזה על מצבן של מגוון אוכלוסיות, שלא תואמות את סטריאוטיפ היזם שיצא מ-8200: מזרחים, ערבים, חרדים, אתיופים. מעניין במיוחד לגלות שבמקרה הזה לא נמצאו הבדלים גדולים בתשובות בין תושבי המרכז לפריפריה. הדעה שלפיה אין שוויון הזדמנויות אמיתי משותפת לשתי הקבוצות.
ומה בנוגע לנשים? על פניו, בהקשר הזה המצב טוב יותר: 52% מהנשאלים הסכימו או הסכימו מאוד שהן מקבלות הזדמנות שווה, ורק 35% חשבו אחרת. אלא שכשצוללים לנתונים, מגלים שמי שלא חושבות שההייטק הישראלי כל כך פמיניסטי הן, ובכן, הנשים עצמן.
רק 45% מהנשים סבורות שהן מקבלות הזדמנות שווה, לעומת 61% מהגברים. הפער מחריף כשבודקים בני 50 ומעלה וגברים בעלי הכנסה גבוהה, ששני שלישים מהם סבורים שאין כל בעיה.
ואי אפשר בלי מילה על תרבות האקזיטים. ההתייחסות לסוגיה הניבה תשובות נחרצות הרבה יותר מאלה על הסוגיות האחרות. 22% מהנשאלים הסכימו מאוד לטענה שהיעד המרכזי בהייטק הישראלי הוא לעשות אקזיט, ו-38% די הסכימו עם הטענה. 21% לא כל כך הסכימו, ורק 3% התנגדו לה נחרצות. זה הפער הגדול ביותר שנתקלנו בו בסקר זה.
במקרה הזה חוכמת ההמונים עובדת
במבט-על נראה שחוכמת ההמונים אכן עובדת, לפחות במקרה הזה. סקר עמדות הציבור בנוגע להייטק משקף בדיוק רב את החולשות והחוזקות של הענף: העובדה שמעגל המשתתפים בו קטן מאוד, וכמעט שלא גדל בעשור האחרון; העובדה שמדובר בכלכלה חזקה מאוד כשלעצמה, שתרומתה למשק בכללותו יכולה להיות גדולה אף יותר מאשר כיום; מיעוט תושבי הפריפריה והערבים בקרב ההייטקיסטים; הפער בין רוב הגברים, שמשוכנעים שנשים נהנות משוויון הזדמנויות בענף, לנשים עצמן שממש לא מרגישות כך.
גם את עמדות הציבור לגבי תרבות האקזיטים אפשר להבין, אם כי בניגוד לתחושת המועדון הסגור - בהקשר הזה נראה שהביקורת הופנמה. ההייטק הישראלי עובר בימים אלה אבולוציה חשובה: היא מתבטאת בדור של יזמים מנוסים ובשלים יותר, שמקימים את החברה השנייה והשלישית שלהם שלא למטרת אקזיט מהיר. בצד הכספי, היא מתבטאת בהשקעה גדולה יותר בחברות בשלב הצמיחה, הן מצד קרנות פרטיות והן מצד רשות החדשנות, ובעלייה במספר ההנפקות. ובכל זאת, מגמת ההתבגרות הזאת עדיין בראשיתה, וייקח זמן עד שהיא תחלחל לתודעה הציבורית.
האתגר הגדול ביותר לשנים הקרובות הוא הגדלה דרמטית של שיעור עובדי ההייטק, ממגוון רחב של אוכלוסיות, והממשלה מודעת לכך היטב. הסוכנות הממשלתית שלקחה על עצמה את מימוש היעד הזה היא רשות החדשנות, השואפת להגדיל את מספר העובדים בענף בכ-20 אלף בשנה, כך שבתוך עשור הוא יוכפל ויגיע לכחצי מיליון.
אלא שלמרות האופטימיות והכוונות הטובות של הרשות, ספק גדול אם התוכניות הנוכחיות שלה ייתנו מענה מלא לבעיית מספר העובדים ולשילוב של מגזרים נוספים. המשק וההייטק הישראלי זקוקים לתוכניות מקיפות הרבה יותר, מתוך הבנה שההחזר הכלכלי והחברתי יהיה גבוה במיוחד. הסיפור של הסטארט-אפ ניישן צריך להיות הסיפור של כולם.
