קרנית פלוג / צילום: איל יצהר
השפל בשער הדולר בימים האחרונים עורר מחדש את הביקורת של המתנגדים להתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח. יש לומר כבר בהתחלה - המתקפות האלה על בנק ישראל לא ברורות, מאחר שבמבחן התוצאה מדיניות בנק ישראל מצליחה!
כדי לבחון את מדיניות הבנק יש להסתכל קודם כל על הנתונים הבסיסיים של כלכלת ישראל. המשק נמצא בעמדה מאוד חזקה. יש לישראל עודף במאזן התשלומים - וזהו חלום של דורות שיהיו לנו עודפי מט"ח. הגז ישראלי גם עוזר, כי הוא מפחית את הצורך במט"ח. אנחנו נמצאים בתעסוקה מלאה והכלכלה צומחת ללא אינפלציה. אמנם אנחנו מתחת ליעד האינפלציה, אבל זאת תופעה עולמית שעדיין מתקשים להבין אותה ואפילו נגידת הפדרל ריזרב, ג'נט ילן, מתייחסת אליה כאל תעלומה.
השורה התחתונה היא זאת - הפרמטרים המקרו-כלכליים שבנק ישראל פועל להשיגם נמצאים במקום טוב. אז על מה מתלוננים?
יש לזכור שהעולם נמצא בעשור של אנומליה של שערי ריבית נמוכים. רוב המדינות הרלוונטיות לנו מקיימות מדיניות המרחיבה ובמדינות אלה המצב פחות טוב מאשר בישראל. כלכלת ישראל נתפסת כאטרקטיבית וזה מזרים כסף למשק. בנק ישראל לא יכול להתנגד למגמה - וגם לא מנסה לשנות את כיוון שער החליפין, כפי שנקבע על פי כוחות כלכליים יסודיים. אבל, הוא פועל לווסת את התנועה כך שיסוף בשקל לא יהיה מעבר לעקרונות היסוד של המשק. ולכן הבנק מתערב - הרבה ובצדק. הבנק נלחם בתנודתיות החריגה. בשנה האחרונה הדולר נחלש מול האירו וזה מוריד את הדולר גם פה. בנק ישראל לא יכול למנוע את זה.
על הטענה שבנק ישראל "מגן" על היצואנים אין צורך להגיב, כי ניתן לשאול את היצואנים האם זה מה בנק ישראל עושה. כאמור הבנק לא מנסה לשנות את שיווי המשקל של שער החליפין הריאלי, כפי שמוכתב מכוחות יסודיים בשוק.
בחודש שעבר התקיים בירושלים כנס בינלאומי בנושא התערבות בשוק מט"ח של בנקים מרכזיים. השתתפו בו גם נציגים של הבנק המרכזי השוויצרי, שהוא בעצמו נוקט מדיניות של ההתערבות בשוק המט"ח - לא פחות מאתנו ואפילו יותר. בכנס הוצגו מסקנות מעניינות, לפיהן בטווח הקצר ההתערבות הזאת אפקטיבית. היא לא משנה את הנתונים הבסיסיים של המשק, אבל בטווח הקצר במטרה למנוע תופעות חריגות בשוק המט"ח - ההתערבות הזאת אפקטיבית. בנוסף, בכנס הוצגו מאמרים שמוכיחים במודל מבני אלגנטי, שהתערבות בשוק המט"ח הוא כלי לגיטימי כדי להגדיל את הרווחה של המשק.
בנק ישראל אינו פועל כספקולנט ואינו פועל למקסם את התשואה. יש דרגת סיכון מסוימת שהבנק מוכן לקחת על הכספים שאמורים לשמש את הבנק בניהול של המדיניות המונטרית. תיק ההשקעות שהוא מנהל מאוד שמרני וסולידי. עם זאת, ככל שהתיק הזה גדל, אחוז יותר גדול הלך לנכסי סיכון. כ-20% מהתיק מושקע בנכסי סיכון - מניות בחו"ל ואגרות קונצרניות בחו"ל. חלק מההשקעות מנוהל על ידי מומחים חיצוניים וחלק על ידי מומחי בבנק. התשואה שהבנק משיג היא בהתאם לסיכון שהוא נוטל שכאמור הוא נמוך.
בנק ישראל פועל בעשור האחרון בעולם לא רגיל של ריביות שליליות או אפסיות. בתנאים כאלה לא עושים ניסיונות או משחקים חסרי אחריות. בעניין ההשקעות שלו - חוכמה בדיעבד אינה חוכמה. בדיעבד תמיד אפשר לבנות תיק השקעות אופטימלי.
ושוב, בנק ישראל לא מנסה לשנות את הכיוון של שער השקל - אלא רק למנוע שהשער יהיה חריג יחסית למודלים שהם לא מדע מדויק. בנק ישראל מצליח במדיניותו המבחן הוא היציבות ומצבו המאקרו-כלכלי המצוין של המשק.
הכותב הוא פרופ' בבית הספר טיומקין לכלכלה, המרכז הבינתחומי הרצליה