כרמל שאמה / צלם: אוריה תדמור
בפסק דין שהתקבל היום (ג') חייב בית המשפט השלום בתל-אביב את שגריר ישראל באונסקו, ח"כ לשעבר כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), בתשלום פיצוי של 170 אלף שקל ועוד 30 אלף שקל שכר-טרחה לעורכי הדין. הללו הביאו לקביעה באוקטובר האחרון על-ידי השופטת ריבה ניב כי פרסומיו של שאמה-הכהן בדף הפייסבוק הפרטי שלו נחשבים לשון הרע נגד מי שעבד אז ביחידת ההנדסה של תמ"א 38 בעיריית רמת-גן, חיים קרשינקר.
הפרסומים, מינואר 2014, נכתבו על-ידי שאמה-הכהן בעת היה חבר מועצת העיר רמת-גן ומתמודד לבחירות על ראשות העיר, ונקבע כי היוו לשון הרע באופן שיטתי על קרשינקר, ללא שעמדו לשאמה-הכהן ההגנות המוגדרות בחוק.
הסכום מהווה שליש מהסכום שנדרש שאמה-הכהן בכתב התביעה לשלם לקרשניקר - פיצוי של 600 אלף שקל, בגין האשמות שהטיח בתובע על רקע תפקידו בעיריית רמת-גן.
לאחרונה קבעה השופטת ריבה ניב בהליך מקביל כי חבר הכנסת לשעבר ישלם 320 אלף שקל (פיצוי בנוסף להוצאות) בשל פרסומי לשון הרע כנגד משה רווח, יריב פוליטי במועצת העיר רמת-גן.
עו"ד שלומי וינברג שייצג את קרשניקר אמר בתגובה: "מדובר בפסק דין חשוב מקיף ויסודי, אשר ניתן לאחר שנשמעו עשרות עדויות. כבוד השופטת קיבלה את טענות התובע ודחתה אחת לאחת את טענות הנתבע, תוך קביעה שיפוטית ברורה וחדה כי פרסומי הנתבע מהווים לשון הרע ומהווים בסיס לפיצוי כספי לתובע".
שאמה-הכהן, המשמש כיום כשגריר מדינת ישראל בארגון הבינלאומי OECD, כתב בעמוד הפייסבוק שלו ב-7 הזדמנויות שונות בינואר 2014 אודות "פרשה מדהימה באגף ההנדסה (תמ"א 38), שהיא קצה הקרחון בריקבון השחיתות ההולך וגדל בהנהגת העיר החדשה".
בהמשך הוא פירט האשמות שונות כנגד קרשינקר, ביניהן כי הוא "שתול" של עורכת דין קרובת משפחה, שעבורה הוא "מרגל" ומעביר מידע בניגוד עניינים ותוך ניצול מעמדו; כי הוא פושע המשתייך ל"פשע המאורגן" כלשונו; וכי השיג את משרתו תוך מרמה והונאה.
על-פי האמור בפסק הדין, קרשינקר הוגדר בעבר כחושף שחיתויות והביא להעמדתם לדין של ראש העיר לשעבר ושל בכירים בעירייה. הפרסום קושר בינו לבין מי שעיקר הפרסום כוון נגדו: גיסו של קרשינקר, משה רווח, יריב פוליטי מר של שאמה-הכהן שהתמודד מולו בבחירות, ושבתביעה הנפרדת שלו מול שאמה-הכהן נפסקו לאחרונה 320 אלף שקל כפיצוי לרווח.
באוקטובור האחרון קבעה השופטת ריבה ניב כי הדברים מהווים לשון הרע והם מחייבים התייחסות כיון שמדובר בפרסום שיטתי של 7 פוסטים, וכי ספק אם בית המשפט היה מתערב לו מדובר היה בפוסט בודד.
שאמה-הכהן טען להגנתו כי תוכן הפרסומים היה נכון (הגנת "אמת דיברתי"), אך השופטת בחנה את הפרסומים וקבעה כי שאמה-הכהן לא עמד בנטל שמוטל על הטוען "אמת דיברתי" להוכיח שהם נכונים, וכי הדברים בוססו על "רכילויות שלא הוכחו". עוד דחתה השופטת את הטענה להגנת תום-הלב.