יורם ביטון / צילום: שלומי יוסף
יורם ביטון, אח של יאיר ביטון - הנאשם המרכזי בפרשת הלבנת ההון לכאורה בחברה הציבורית ב. יאיר - התייצב אתמול (ג') בבית המשפט המחוזי בת"א למסור עדות בפרשה שבמסגרתה עומד אחיו, מבעלי ב.יאיר, לדין. כצפוי, יורם, המכהן כסמנכ"ל ביצוע ובעל מניות ב-ב. יאיר, ניסה לחלץ את אחיו מציפורני הדין הפלילי, בכך שהציג גרסה, שלפיה ההתקשרות של חברת ב. יאיר עם חברת "ש.י.נ גן רווה" שבבעלות העבריין יצחק אברג'יל - והעומדת בלב האישום הראשון נגד יאיר ביטון ואברג'יל - הייתה ראויה ובמחיר הוגן; וכן טען כי אחיו, יאיר, כלל לא לקח חלק בהליך קבלת ההחלטות בהתקשרות הזאת.
לפי האישומים בתיק, בין יאיר ביטון לבין העבריין יצחק אברג'יל, התפתחה מערכת יחסים חברית, שבמסגרתה קשרו השניים קשר פלילי להעברת כספים לאברג'יל ולגורמים מטעמו, בדרכי מרמה, באמצעות חברת ב. יאיר. זאת, בין היתר, באמצעות התקשרות עסקית עם חברת "גן רווה" כצינור להעברת כספים לאברג'יל. לטענת המדינה, אברג'יל וביטון ביקשו לממש את הקשר באמצעות כריתת חוזים לבניית דירות באילת מול חברת "גן רווה", וכי העבירו לאברג'יל דרך "גן רווה" חלק מהכספים שיועדו לבנייה.
"מתחילת הפרויקט הייתה לנו בעיה ברווחיות שלו והתקשרנו עם קבלן שיגיע למחיר שבו נוכל לבצע אותו", העיד יורם ביטון, שהבהיר כי "גן רווה" הציעה את ההצעה הזולה ביותר ועל כן ב. יאיר התקשרה עמה. המשפט הזה של יורם ביטון מכוון ישירות נגד התיזה של התביעה, העומדת בלב האישומים נגד אחיו, שלפיה סכומים גבוהים מדי הועברו לחברת "גן רווה" מ-ב. יאיר - סך של 60 מיליון שקל לעומת 40 מיליון שקל שעליהם הוסכם - סכומים שמצאו דרכם לבסוף אל כיסו של העבריין יצחק אברג'יל.
"הפסד גם ברמה הכלכלית"
יורם ביטון משמש מנכ"ל חברת הביצוע "ב. יאיר 333" שהיא חברת-בת של חברת הייזום "ב. יאיר 1988". הגם שנחקר באזהרה במשטרה במסגרת פרשת "ב.יאיר", הוא אינו מואשם בה. הגם שזומן לעדות על-ידי התביעה הוא אינו עד תביעה קלאסי, והיה ברור כי יציג גרסה "הגנתית" עבור אחיו. הוא זומן כעד תביעה רק משום שחתם בשם חברת "ב. יאיר 333" על החוזה מול חברת הבנייה "גן רווה", שהוקמה לפי החשד כדי להעביר מיליונים לאברג'יל.
הפרקליטות ביקשה להגיש לביהמ"ש את החוזים שנחתמו מול "גן רווה", באמצעות עדותו של יורם ביטון, וכן את חקירותיו של האח במשטרה. בחקירותיו העיד ביטון האח כי הוא זה שחתם על החוזה עם "גן רווה". כמו-כן הוא ציין כי לא קיבל הנחיה להתקשר בחוזה מאחיו, יאיר ביטון, ותיאר כי האחרון נכנס במקומו לפרויקט, כיוון ש"גן רווה" לא התנהלה באופן מקצועי. עוד מסר האח, כי אם היה יודע שיצחק אברג'יל מעורב - לא היה חותם על ההסכם עם "גן רווה".
בעדותו בביהמ"ש ניסה יורם ביטון לבסס את גם טענת ההגנה, שלפיהן "גן רווה" לא רימתה אותו בעת ההתקשרות עם ב.יאיר, בין היתר, משום שהוא ידע שאין ל"גן רווה" את הסיווג הקבלני הנדרש לבנייה. יורם ביטון ציין כי לדעתו ההסכם שנחתם בין החברות היה מצוין; וזאת בנוסף לכך, לדבריו, שהתמורה ששילמה ב. יאיר הייתה בדיעבד נמוכה. לשאלת אחד הסנגורים בתיק, עו"ד ערן ערבה, ביחס למחיר הנמוך בדיעבד ששולם ל"גן רווה", השיב יורם ביטון במהלך עדותו בביהמ"ש: "כשהתקשרנו עם 'גן רווה', לקחנו את זה בחשבון".
לטענת הפרקליטות, עדותו של יורם ביטון בנוגע לסכומי "הנמוכים" ששולמו ל"גן רווה" סותרת את הדברים שאמר בחקירותיו במשטרה. החקירות הוגשו כעדות ראשית על-ידי התביעה, בהסכמת ההגנה.
באחת העדויות במשטרה שהגיעו לידי "גלובס" שואל החוקר את יורם ביטון: "אני אומר לך שאתם בסך-הכול שילמתם לחברת 'גן רווה' למעלה מ-60 מיליון שקל, כאשר בפועל בוצעו עבודות ב-40 מיליון שקל בלבד - מהי תגובתך?", ויורם ביטון משיב: "אני סמוך ובטוח שמה ששולם להם זה מה שיאיר (ביטון) נאלץ להתגמש איתם כדי לסיים את העבודה. לפעמים יוצא שמשלמים יותר - מה לעשות". עוד תיאר יורם ביטון בחקירתו במשטרה את ההתקשרות עם "גן רווה" בפרויקטים באילת כ"הפסד ענק למוניטין של ב. יאיר, מ' ר', וגם ברמה הכלכלית".
סתירות מול חקירות המשטרה
במסגרת החוזים שנחתמו מול "גן רווה", התחייבה "ב. יאיר" להעביר ל"גן רווה" כ-26 מיליון שקל (חוזה 2007) וכ-16 מיליון שקל (חוזה 2008) עבור הפרויקטים באילת. בסך-בכול סוכם על סך של כ-41.5 מיליון שקל. אולם, בפועל, ולמרות שלא הושלמה הבנייה על-ידי "גן רווה", והתגלו בעיות רבות בפרויקטים, שולמו ל"גן רווה" כ-54 מיליון שקל. לטענת ההגנה בעניין זה, ההערכה הבסיסית הראשונה שנקבעה בחוזים הייתה בחסר, והיה צריך לשלם הרבה יותר בפועל.
יורם ביטון אישר את התיזה הזאת בעדותו, וטען כי בדיעבד הוא מבין שהמחיר שנקבע בחוזים היה נמוך מדי. אולם, דברים אלה סותרים את הדברים שאמר חקירותיו במשטרה - שגם הם נאמרו בדיעבד. כך, בחקירה של יורם ביטון מה-19 במאי 2014 (שלב שבו הפרויקטים באילת היו בשלביהם הסופיים וניתן היה להעריך מה עלותם המלאה), שהגיעה לידי "גלובס", מפרט האח של הנאשם המרכזי את העלות של אותם פרויקטים וקובע כי הם שווים בדיוק את הסכומים שסוכמו בחוזים המקוריים מול "גן רווה". להלן חלקים מהחקירה:
- חוקר: "אתה יכול להעריך פרויקטים כאלה?"
יורם ביטון: "בסכומים, אה, שבע וחצי אלף ... דקה. אני מעריך בסביבות ה... בין 25 ל-30. משהו כזה".
- חוקר: שניהם ביחד (החוזים שנחתמו מול 'גן רווה' - מ' ר')?
יורם ביטון: "לא... זה רק ה-50 יחידות... 36 (יחידות) זה בסביבות ה-15 מיליון... וה-50... בסביבות 25-30".
- חוקר: "אז ביחד שניהם בסביבות ה-40 מיליון, בערך".
יורם ביטון: "בערך כן. בגדול. כן. הערכה שלי".
עוד תיאר יורם ביטון בעדותו בביהמ"ש, כי בהסכם "ב.יאיר 333" שבהנהלתו (חברת הביצוע של ב. יאיר) לבין "גן רווה", לא נדרש היה, לדעתו, לוודא ש"גן רווה" תעמוד בדרישה לסיווג קבלני מתאים, כיוון של"ב. יאיר 333" עצמה היה סיווג כזה. זאת, לדבריו מאחר שקבלן ראשי צריך לעמוד בסיווג, אבל קבלן משנה לא, ו"פה 'גן רווה' שימשה רק קבלן משנה. במענה לשאלת ההגנה באותו עניין, אמר יורם ביטון כי ידע של"גן רווה" אין סיווג קבלני מתאים להקמת הפרויקטים באילת, וכי הוא חתם על ההסכם עמה, כיוון שחשב ש"זו החלטה עסקית טובה".
עדות זו תואמת את הגרסה שמסר בעניין זה במשטרה. גם בחקירתו במשטרה תיאר יורם ביטון, כי הנוהג בענף הוא שהקבלן הראשי (ב. יאיר 333) יכול להתקשר עם כל קבלן לצורך ביצוע העבודות כקבלן משנה שלו, גם אם זה אינו קבלן רשום (חברת 'גן רווה'), כל עוד הקבלן הראשי הוא הקבלן הרשום. עם זאת, לעמדת התביעה, החוק מחייב בניה באמצעות קבלן רשום בלי קשר לשאלת מעמדו - קבלן ראשי או קבלן משנה - בהסכמים השונים.