שוק העבודה כולו מתנהל על פירמידות מיצוב המדרגות את כל המגזרים, התעשיות והארגונים במשק, וכן את כל המקצועות ותתי ההתמחויות בכל מקצוע. הכרת הפירמידות הרלוונטיות היא קריטית כיוון שהן מכתיבות את הערך בשוק העבודה, את פוטנציאל הקידום, את השכר ואת האופק התעסוקתי, ולמרות זאת רוב האנשים, לרבות מנהלים בכירים, לא מודעים להן ולוקחים החלטות קריירה בלתי הפיכות. מדוע הן בלתי הפיכות? כי בפירמידות מיצוב יורדים ולא עולים.
באילו פירמידות מדובר? הפירמידה הראשונה שרלוונטית לכל עובד היא 'פירמידת מיצוב המגזרים במשק, שבבסיסה המגזר הציבורי והמגזר השלישי (מלכ"רים), בקודקודה מגזר ההייטק, ובמרכזה מגזר התעשיות המסורתיות (לא הייטק). מיקום המגזרים על גבי הפירמידה הוא פונקציה של התדמית הנתפסת שלהם בהיבטים של מקצוענות, יעילות, מורכבות, חדשנות וכו', והיא מושלכת ישירות על עובדיהם ומכתיבה את ערכם בשוק העבודה, לטוב ולרע. זו הסיבה שגם עובדים טובים מהמגזר הציבורי והשלישי מתקשים מאד לטפס למגזר העסקי, כשמאידך הירידה ממגזר ההייטק לתפקיד מקביל בתעשיות המסורתיות היא טבעית ופשוטה.
בתוך כל מגזר הארגונים השונים מדורגים על פי מיצובם בשוק (למשל המוסד ממוצב בחלקו העליון של המגזר הציבורי בעוד המוסד לביטוח לאומי בתחתיתו), כאשר מיקומם על גבי הפירמידה מעצב את ערך המותג של עובדיהם ומשפיע דרמטית על יכולתם לעבור מארגון לארגון, בלי קשר ליכולותיהם בפועל. לדוגמה, אם אתם מנהלים בתעשייה הקיבוצית תתקשו מאד למצוא תפקיד מקביל בתעשיות איכותיות מחוץ למגזר הזה, וקרוב לוודאי שמועמדותכם תיפסל על הסף רק משום שאתם עובדים בתעשייה שממוצבת נמוך יחסית. האם ישנה זהות בין המיקום של על גבי הפירמידה לבין האיכות בפועל? במרבית המקרים התשובה חיובית שכן תדמיות לא נבנות סתם. הן מבוססות על מציאות כלשהי, הגם שלעיתים המציאות כבר השתנתה אך התדמית עדין נותרה בעינה, כמו במקרה של הקיבוצים שהתמקצעו פלאים בשנים האחרונות אבל עדין סובלים מתדמית נחותה.
רני רהב או אילן שילוח?
כאמור, גם בתוך כל תעשייה קיימת פירמידה האחראית למיצוב עובדיה ולערך השוק שלהם. ניקח לדוגמא את תעשיית התקשורת השיווקית שבקודקודה ממוקמים משרדי הפרסום הקלאסיים, ומתחתיהם משרדי הדיגיטל, חברות קידום המכירות (עוסקות בפרסום מתחת לקו), משרדי יחסי הציבור ומשרדי הפרסום המגזריים (חרדי, ערבי, רוסי). משמעות הפירמידה היא כי תקציבאי ממשרד יחסי ציבור יתקשה מאד למצוא עבודה במשרד פרסום קלאסי או דיגיטאלי, שלא לדבר על הסיכוי האפסי שלו להתקבל לעבודה כמנהל מותג, מהלך שהוא טבעי לחלוטין עבור תקציבאי במשרד פרסום קלאסי.
הפירמידות הבאות הן פירמידות המיצוב המקצועיות שהן חשובות לא פחות להגדרת ערך המותג של בעלי ההתמחויות השונות בכל מקצוע, ופוטנציאל הקידום. למשל בתחום עריכת הדין - עורכי דין מסחריים ואלה העוסקים בקניין רוחני ממוצבים גבוה יותר בפירמידה מאלה העוסקים בליטיגציה או בדיני עבודה, שבתורם ממוצבים גבוה יותר מאלה שעוסקים בדיני משפחה או תעבורה, לכן גם ליטיגטור מבריק יתקשה להפוך עורך דין מסחרי וכנראה יתקע בליטיגציה. כנ"ל בתחום משאבי אנוש, שם הסיכוי של מנהלי רווחה, הדרכה או שכר והטבות להתמנות לסמנכ"ל משאבי האנוש הוא נמוך דרמטית בהשוואה למנהל הגיוס, שממוצב הרבה יותר גבוה בפירמידת משאבי האנוש, גם מעל מנהל הפיתוח הארגוני.
המרוץ למנכ"לות
מאידך, אם הסמנכ"ל הנ"ל יחשוק בתפקיד מנכ"ל הוא יגלה שיחסית לחברי ההנהלה האחרים סיכוייו הנמוכים ביותר, משום שסמנכ"לי משאבי אנוש מדורגים בתחתית פירמידת הסמנכ"לים בארגון, בעוד סמנכ"ל המכירות ממוצב בראשה, ובעל הסיכוי הגבוה ביותר לכבוש את כס המנכ"ל. מיצובם של הסמנכ"לים האחרים הוא קצת יותר נזיל - למשל סמנכ"ל תפעול בחברה תעשייתית ממוצב גבוה יותר מסמנכ"ל תפעול בחברת שירותים - אבל סמנכ"ל פיתוח ימוצב כמעט תמיד מעל סמנכ"ל השיווק.
האם הבנת פירמידות המיצוב פירושה שניהול משאבי אנוש זו בחירת קריירה גרועה, שכל המהנדסים ראוי שילמדו מחשבים, חשמל ואלקטרוניקה ולא מכונות או תעשייה וניהול, שעבודה במגזר הציבורי זו תקלת קריירה מהמעלה הראשונה, וכי מסלול הקריירה המומלץ ביותר הוא ניהול מכירות במגזר ההייטק? כמובן שלא.
איזה מגזר עדיף?
אין דבר כזה מגזר, תעשייה או מקצוע עדיפים. המטרה היחידה היא מיצוי הפוטנציאל המקצועי, הניהולי והכלכלי - כל אחד במסלול המתאים לו - תוך מזעור טעויות קריירה אסטרטגיות. אין ספור אנשים מוכשרים מאד נתקעו בדרך ללא מוצא ושילמו ביוקר רק משום שלא הכירו את המבנה הפירמידאלי של שוק העבודה, ולא הבינו שטיפוס במעלה הפירמידות הוא על גבול הבלתי אפשרי. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com