הדר תחתון / צילום: גיא ורדי
בשכונת הדר תחתון בחיפה יש ירקנים, מעדניות, חנויות סידקית ודוכני שמונצע'ס, ואפילו כמה בתי קפה של היפסטרים. אבל קשה שלא להבחין שהמבנים, שהאדריכלות של חלק מהם יוצאת מן הכלל, מוזנחים ביותר, ממש מטים ליפול, ושהתשתיות העירוניות די הרוסות. אפשר לפגוש כאן שיכורים מתנדנדים באמצע הרחוב, נרקומנים שדופים שמזריקים לעצמם בסימטאות והומלסים מכמירי לב.
אבל השמועה אומרת שזה הדבר הנדל"ני הבא. בימים אלה מקדמת עיריית חיפה מהלך כפול של הכנת תוכנית אסטרטגית לשיקום האזור, ובמקביל מסייעת ליזמי נדל"ן תל-אביבים לרכוש עוד ועוד מבנים, ולעודד כניסת אוכלוסיות חזקות. אחדים רואים במהלך טרנספר של אוכלוסיות מוחלשות, בעירייה מעדיפים לקרוא לזה בשם הנהדר "התחדשות חברתית".
בתקופת המנדט הבריטי ובעיקר בשנים הראשונות של המדינה הייתה שכונת הדר הכרמל מוקד המסחר והעסקים של העיר חיפה. אזור הדר תחתון, הרחובות שמתחת לרחוב הרצל, לא היה אף פעם להיט. הדר תחתון הייתה אזור תווך, מעורבב, עני, חצי הרוס. הנוף התעשייתי של הנמל והתעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה, שנשקף מכאן, נתפס תמיד כמכוער והתודעה הסביבתית שצמחה בשנים האחרונות, הפכה אותו גם למסוכן.
הבניין המרכזי בהדר תחתון הוא שוק תלפיות, שהוקם בשנת 1940, ונועד להציע אלטרנטיבה מסודרת, "אירופאית", לשוקי התוצרת החקלאית של העיר התחתית. בתחרות האדריכלית שנערכה ע"י ועד הדר הכרמל זכה האדריכל יליד גליציה משה גרסטל. הבניין שתכנן עוצב בסגנון הבינלאומי, זה שתל-אביב ניכסה לעצמה, והוא מעוצב בצורניות פשוטה אך אלגנטית. בשנות השישים עבר המבנה לניהול עיריית חיפה ומאז הוא הוזנח מאוד ומצבו התדרדר, עד כדי כך שבהווה פתוחה רק קומת הקרקע שלו, והקומות העליונות, שכללו תקרה שקופה ומרפסת שמשקיפה אל הנוף, סגורות לציבור.
איילת ביתן שלונסקי, מגדירה את עצמה "מחוללת שינוי". היא למדה אמנות בבצלאל, חיה 30 שנים בדירה שכורה ברחוב ביאליק בתל-אביב, ולפני שנתיים, אחרי שהתגרשה והילדים סיימו את התיכון, עברה לחיפה. היא מנהלת ואוצרת את מוזיאון "בית העיר" של תל-אביב, ולצד זאת קונה ומוכרת דירות. לדבריה, יש לה כעת כמה דירות באזור שוק תלפיות. כמה בדיוק היא לא מוכנה להגיד.
"יש כאן צבעים שאין בתל-אביב"
ביתן שלונסקי היא דמות מוכרת ברחוב סירקין, וכשיושבים איתה בבית הקפה הקטן "ארטישוק", היא מקבלת הרבה תשומת לב וחיבה מ"המקומיים".
"ברחוב ביאליק בתל-אביב היו משרדים וזונות ונרקומנים ואז היה תהליך של הכנסת צעירים ופתאום זה נהיה רחוב יקר. גיליתי שאני, שהייתי אחראית על פיתוח המתחם, כבר לא יכולה לעמוד בשכר הדירה. נמאס לי. חיפשתי בית על הים, ראיתי באלבניה, בעכו והתחלתי להסתובב בחיפה. התחלתי באתרי הלוחות באינטרנט, בדקתי מכרזים של עמידר, פגשתי מתווכים, ולפני כשבע שנים קניתי את הדירה הראשונה כאן".
ביתן שלונסקי מודה שמאוד מוזנח בהדר תחתון, אך לדבריה, יש כאן דו קיום מרשים ואין יותר פשע ממקומות אחרים: "זה הכי עיר והכי כפר. יש כאן תרנגולות, סוסים, אנשים פשוטים עם לב גדול. הצעירים החיפאים נורא חוששים מג'נטריפיקציה, הם חוששים בצדק שמחירי הנדל"ן יעלו. אבל זה קורה בכל מקום. זו דרכו של עולם. הייתי שואפת שייכנסו צעירים, אבל לא הייתי רוצה לראות את המקום הזה הופך למתחם ביאליק. יש כאן צבעים אחרים שאין אותם בתל-אביב".
כשנכנסים לדירה שלה, שממוקמת בבית אבן ערבי, הדור ודי מוזנח ברחוב יחיאל, היורד לכיוון ואדי סאליב, אפשר להבין למה היא זזה מלב תל-אביב. מדובר בבית גדול, מרווח ומשופץ בתבונה ובמיומנות. הבית בנוי במתכונת ליוואן (חלל מרכזי, שניפתח לחללי משנה) עם תקרות גבוהות, רצפות מעוטרות בדוגמאות יפהפיות וחלונות עץ בדוגמא ישנה המשובצים בזכוכית צבעונית. הדירה כולה מוקפת במרפסת צרה המשקיפה אל נמל חיפה, הדר הכרמל, ואדי רושמייה. היא לא מוכנה לספר כמה זה עלה, אבל, מגלה שהציעו לה תמורתה 4 מיליון שקל והיא סירבה.
עמרי עצמוני ממאפיית "עיניים" הוא בן קיבוץ בארי, למד הנדסה בטכניון ורק בגיל מאוחר החליט שהוא רוצה להיות אופה. את המאפייה הוא פתח באזור התעשייה של נשר ועבר לרחוב סירקין בתלפיות רק לפני שנה: "מצאתי פה חלל שמצא חן בעיני. אני מאמין שהמאפיה צריכה להיות נגישה לאנשים. אנחנו רוצים לראות אנשים שבאים אלינו מהשוק. זה נכון שבכרמל, איפה שרוב הלקוחות שלנו ממוקמים, היינו מוכרים יותר בקלות, אבל יש יתרונות רבים גם לכאן. עלויות שכירת הנכסים כאן הרבה יותר נמוכות - כ-30 שקל למטר רבוע".
"זה לא כמו לקנות בסופר"
עצמוני מעיד שבשנה שהוא פועל כאן יש מגמה של שינוי: "יש יותר משטרה ופיקוח של העירייה, ככה שאתה לא רואה פה הרבה טיפוסים בעייתיים. פעם הסתובבו כאן מוכרי סמים.
"אנחנו לא רואים מספיק אנשים שבאים לקנות ירקות במשך השבוע. אבל, לידנו פתח קצב והלקוחות שלו באים גם אלינו. יש מעדנייה טבעונית, המסעדה של אילן ('תלפיות') ומבשלת בירה. זה הכל סיפור של השנתיים האחרונות. אנשים אוהבים להגיע לפה. זה לא כמו לקנות בסופר".
יעקב ברודר, המנהל של "קהילת הדר", עמותה שפועלת מטעם עיריית חיפה לשיקום של אזור הדר, מספר שבאופן כללי, האסטרטגיה של העירייה היא "טריטוריאלית": "עד לפני 12 שנים שכונת הדר הייתה שכונת פשע, היה פחד להסתובב ברחובות. כדי להתמודד עם החושך צריך להביא אור. צריך לגרום לכך שחבר'ה יגורו יחד ותהיה להם תחושת ביטחון. העבודה שלנו היא טריטוריאלית. כל פעם אנחנו נכנסים לעוד רחוב ומוסיפים אנשים שיגורו בו. יש לנו שתי קבוצות שבהן אנחנו תומכים בעזרת מלגות: כפר סטודנטים ואקדמאים. אנחנו נותנים מלגה למי שיגור ברחובות מסוימים, והחל משנה הבאה זה מגיע גם לאזור תלפיות".
לא מדובר במענקים אוטומטיים. למעשה, מי שרוצה לקבל מלגה עובר מיון קפדני, מה שיוצר מעין ועדת קבלה בתוך העיר.
"להביא קבוצות גדולות לגור שם"
מסתבר שבשכונת הדר יש הרבה מאוד בתי דירות שנמצאים בבעלות אחת והעירייה היא זו שמסייעת ליזמים לרכוש אותם בשלמותם: "אנו עובדים עם יזם תל-אביבי שהוא גם חברתי. מדובר במהלך של קניית מבנים שלמים ואנו מבטיחים מראש השכרת הדירות לארגונים חברתיים. עשינו הסכם מראש באיזה מחירים ישכירו ולטווח ארוך. ההנחה היא שאם לא יכנסו 50, או 100 חבר'ה בבת אחת, אף אחד לא ייכנס. לנו יש הכוח להביא קבוצות גדולות שיבואו לגור שם. אנחנו לא איזה נדל"ניסט תל-אביבי שרק רוצה לעשות כסף. אנחנו רוצים לעשות שינוי חברתי".
משרד תכנון הערים של תמי גבריאלי וגידו סגל, שניהם יוצאי המחלקה לתכנון אסטרטגי במנהל ההנדסה בעיריית תל-אביב-יפו, אחראי על תוכנית הפעולה לשכונת הדר תחתון. גבריאלי, חיפאית לשעבר, מעידה שמזה שנים שהמקום היה הירוד ביותר בשכונת הדר: "היו שם המון דירות נטושות, עובדים זרים, אוכלוסייה חלשה. הצעירים שעברו להדר עליון לא באו לשם".
מצד שני, היא מדגישה, עד שנות ה-80 זה היה המרכז המסחרי של העיר והמטרופולין: "התוכנית שלנו עוסקת בכמה היבטים של המתחם. עשינו עבודה על המסחר, על השוק ועל הרחובות וניסינו להגדיר לאיזה כיוון המסחר צריך להתפתח. אנחנו רוצים להזכיר לחיפאים שיש בהדר רחובות מסחריים. אם יהיו שם שימושים אטרקטיביים, יבואו גם מהכרמל". עניין אחר שבו טיפלו היה המרחב הציבורי: "האזור הזה מחבר בצורה הכי טובה את רחוב הרצל עם העיר התחתית, דרך ואדי סאליב. המרחק, אם מנגישים אותו, הוא מאוד קצר. הצענו לעשות מדרגות נעות (דרגנועים), והעירייה הסכימה לוותר על מעלית שתכננה לעשות בין רחוב החלוץ לתחנות האוטובוס ברחוב הרצל (תוכנית שאושרה בחודש מאי 2017). יש שם שטחים נטושים שאנו מתכננים להפוך לשטחים ציבוריים (שצ"פים). חיפשנו את כל ההזדמנויות להתערבות לא מסובכת שתתרום לשדרוג האזור".
גבריאלי וסגל הצליחו להביא לכך שהעירייה לא מכרה את שוק תלפיות: "שיקום המבנה היה אמור לעלות עשרות מיליונים. הצלחנו לשכנע את העירייה לשפץ בהדרגה. הכנסנו את המושג שימושים זמניים, כאלה שיהפכו את הבניין ליותר מזמין".
כשאני מברר עם ברודר אם אין חשש שהמהלכים שהעירייה מקדמת יבריחו את האוכלוסייה המקומית, הוא לא ממש מופתע מהשאלה: "ביקשתי בטכניון שילמדו אותי והם הבהירו לי שאין בעולם מקום שבו עשו התחדשות עירונית ולא הייתה אוכלוסייה חלשה שנפגעה מזה. מאחר שיש לנו ניסיון בהדר עליון, אנחנו יודעים שהביטחון ברחובות עולה פלאים. האוכלוסיות החזקות לא מאפשרות את כל התופעות השליליות שהיו קודם. הן מתקשרות למשטרה, למוקד העירייה. יש מי שמתריע ולכן הרשות יותר מטפלת. כשתיכנס אוכלוסייה חזקה כל אזור תלפיות יראה אחרת. יהיה יותר נעים לגור שם".
- ולאן ילכו העניים?
"אלה שהבתים שייכים להם, הרוויחו. האוכלוסיות שמשלמות את המחיר הן האוכלוסיות ששוכרות. הם ילכו למקומות אחרים".
