אשקלון / צילום:תמר מצפי
מסמך חדש שהתפרסם השבוע מציע תכנון מתכלל לכל יישובי נפת אשקלון. אם לדייק, מדובר בכל האזור שבין יבנה לשדרות, ובין הים לאזור לכיש, שבו 18 רשויות מקומיות. קשה להפריז בחשיבות המסמך, שמבקש להכפיל את האוכלוסיה כמעט פי שלושה (מ-600 אלף ל-1.5 מיליון) תוך בירור הצרכים השונים של היישובים ב-20 השנים הבאות מתוך ראייה אזורית. כבר כמה שנים שבעולם התכנון טוענים שהאורבני והאזורי, שנתפסו עד לא מזמן כניגודים, משתלבים יחד ומגדירים משהו חדש ושונה. משמח לגלות שהגישה הרגיונלית ("האזוריות החדשה") הגיעה גם לישראל.
ורד סולומון-ממן, האדריכלית הראשית במשרד השיכון, מציינת כי "המסמך הזה נולד במקביל לתוכנית האסטרטגית 2040, שאושרה לפני שנה על ידי הממשלה וקבעה יעדים ברורים של כמה יחידות דיור צריך לתכנן. החלטנו להתמקד בנפת אשקלון ולבדוק את העניין ברמה האזורית. אפשר היה להסתכל בגישה של 'לבנות איפה שיש קרקע פנויה', אך אנחנו בחרנו להסתכל על האזור כולו. לא כפרים לחוד, מושבים לחוד או ערים לחוד. לא כל אחד מה שהוא משיג, אלא מה האזור ביחד יכול להשיג. זה כולל את רשת התחבורה, התעסוקה. זה כבר לא קניבליזם, אלא יחד".
לא מדובר רק בחזון תכנוני כללי, אלא במסמך שמציע מהפך במודל ההכנסות של היישובים. "אי אפשר להמשיך עם זה שכל אחד מסתכל על חלקת אלוהים הקטנה שלו ומנסה לתפוס מהעוגה כמה שהוא יכול", מדגישה סולומון-ממן, "מישהו צריך להסתכל קצת מלמעלה, לבדוק פוטנציאל ולעשות חישוב מסלול מחדש. הגענו למסקנה שיש בכל הנפה זכויות בנייה ל-26 מליון מ"ר לתעסוקה. כמה מתוך זה ממומש? אחוזים בודדים. זה אומר שצריך שתהיה חלוקת הכנסות מחדש. בבאר טוביה יש 47 מ"ר תעסוקה לתושב. בבני עי"ש רק 1 מ"ר. זה הגיוני? אנחנו נשתמש בשורה ארוכה של כלים, לא רק תכנוניים, שיביאו למצב שלכל תושב, ולא משנה איפה הוא גר בנפה, תהיה כמות שווה של 18 מ"ר תעסוקה. צריך לאזן את חלוקת ההכנסות. זה יכול להיות בהסכמים בין יישובים, בין מועצות, בין הערים, במנגנון של אשכולות. יכול להיות שניזום החלטת ממשלה שתייצר בנק מאזן. סיוע כספי שיביא למצב הזה".
"לא הכול חייב להישאר לחקלאות"
בחודשים האחרונים הגיעה מחאת המועצות האזוריות לשיאים חדשים, בעיקר נוכח כוונות הממשלה וקבינט הדיור (בדגש על הוותמ"ל, ועדת העל הממשלתית לקידום מהיר של מתחמי מגורים גדולים) לייצר פתרונות דיור משמעותיים על שטחי המושבים. לדברי אדריכלית משרד השיכון, "המועצות האזוריות טוענות שלא משתפים אותן, שהן לא יודעות על חטיבות הקרקע שלוקחים להן. החידוש של התוכנית הזאת שהיא הושיבה את ראשי המועצות האזוריות עם ראשי הערים. מתכנן הערים מוטי קפלן, היועץ שלנו, יצר מדרג. הוא הראה שלא הכול חייב להישאר לחקלאות וקבע איפה כן ואיפה לא. ברגע שמועצה אזורית יודעת לאן זה הולך, יש שיתוף-פעולה. זה לא קורה לי במקומות אחרים, לצערי".
שר השיכון יואב גלנט רואה חשיבות מיוחדת בקידום התוכנית: "אני רואה עצמי כשר הבינוי, השיכון וההתיישבות. התיישבות צריכה להיעשות בצורה חכמה. לא נכנסתי לתוכנית הזאת ברגל גסה אלא למדתי את הנושא לעומק. אנחנו יודעים שיש ארבעה פקטורים שמשפיעים על האופן שבו מתיישבים: מגורים איכותיים, תעסוקה, תחבורה ואיכות חיים. בתוכנית איזנו בין כל הדברים האלה. כאינפוט אישי הדגשתי שלא תוקם עוד עיר נוספת, אלא יתוגברו הערים הקיימות.
"אנחנו צריכים שהערים שלנו ייראו כמו מנהטן, ולא כמו לוס אנג'לס, שאתה נוסע וכל הזמן יש בתים. זו מדינה קטנה, זה לא אמריקה. איפה שגרים שיהיה צפוף, מרוכז. שבן אדם יוכל ללכת לשתות קפה, לקנות בגדים. מהרגע שעזבת את גבול השטח העירוני אז יש שטח פתוח, recreation, ספורט, אופניים, אין תעשייה וכן הלאה. צריך לשמור על משאב הקרקע בצורה חכמה".
"המפתח להצלחה: תחבורה ציבורית מתוקתקת"
אחד הגורמים המנציחים את הפריפריה במדינת ישראל היא התחבורה הציבורית הלא יעילה, המקשרת את היישובים והערים בעיקר למרכז הארץ ומגבירה את התלות במדינת ת"א.
התוכנית החדשה שמה דגש על רשת תחבורתית בין היישובים עצמם (מפה למטה). "רשת התחבורה המתוכננת היום בנפת אשקלון היא אפס", מדגישה סולומון-ממן, "אין רשת. כולם נוסעים לת"א. התוכנית שלנו מציעה רשת תחבורה ציבורית שבה רכבות כבדות, רכבות קלות, אוטובוסים, BRT. ככה בונים חומה. כל מי שבא אלי למשרד בטוח שמה שהוא רואה על הקיר זה את מפת רכבת הקלה בגוש דן. הם לא מבינים שהם רואים את רשת התחבורה הציבורית בנפת אשקלון. אם אנשים יעמדו בפקקים לא יגיעו לפה מיליון וחצי איש. תחבורה ציבורית מתוקתקת זה המפתח להצלחה של האזור. קודם כל עושים תשתית תחבורתית, זה הסיפור".
במשרד השיכון מדגישים כי נפת אשקלון לא תתחרה במטרופולין באר-שבע אלא תמנף אותה. "האזור שעליו אנחנו מדברים זאת נפה, היא נושקת לשלוש מטרופולינים וזה החוזק שלה. היא נמצאת במיקום מעולה, שמקשר בין מטרופולינים. אבל, היא חייבת להתרומם כדי למשוך אחריה את המטרופולינים שנוגעים בה. אנחנו מאמינים שאם הנפה הזאת אכן תקרום עור וגידים, היא תמשוך את מטרופולין באר-שבע. כי אם מטרופולין תל-אביב מתפוצצת לרקיע, אז מטרופולין באר-שבע עדיין מדשדשת. קווי התחבורה אליו דלים והוא לא מתרומם. אחת הטענות שלנו היא שבגלל שמה שיש בין מטרופולין תל-אביב לבאר-שבע זה מין ריק, אז אנשים לא מגיעים. כשיש רשת בריאה אנשים מגיעים. ככל שנפת אשקלון תהיה יותר מרושתת, כך באר-שבע תתרומם".
