הכניסה למשרדי חברת טבע בפתח תקווה / צילום ארכיון: אלון רון
איזון היא מילת מפתח בחיים האנושיים. כל החיים שלנו אנחנו מנסים ומשתדלים לייצר איזונים. איזון בין חיי העבודה שלנו לבין חיי המשפחה שלנו, איזון ביחסינו עם היקרים לנו, איזון בין הגוף לנפש, איזון בין האגו שלנו לבין התחשבות באחרים ועוד. כאשר אין איזון, משהו נפגם ואנחנו משלמים מחיר על כך. ועל היעדר איזון אנחנו משלמים, לא רק בחיים האישיים שלנו.
בכלכלה, כאשר אין איזון בין הביקוש (הגדול) להיצע (הקטן), המחירים עולים. כאשר אין איזון תקציבי בין הכנסות המדינה לבין הוצאותיה, ומתפתח גירעון גדול, יש לזה מחיר. כאשר האיזון בטבע מופר יש לכך מחיר, בין השאר, במונחי התפתחות תנאי אקלים קיצוניים. חוסר איזון חברתי, שמתקיים כאשר יש התרחבות ניכרת באי שוויון, עלול לגבות מחיר יקר במהפכות וחיי אדם.
כל זה נכון גם לגבי החיים העסקיים. ברמת המאקרו, המשבר של 2008 והחדשנות הטכנולוגית יצרו חוסר איזון בין כוחם האדיר וחסר הגבולות, תרתי משמע, של תאגידי על מסוגם של פייסבוק, גוגל ואמזון, לבין כוחן של הממשלות. אותו משבר יצר גם חוסר איזון בין הרגולציה (שהחמירה מאוד) לבין היכולת לנהל חיים עסקיים.
כל תנועה בכיוון שיוצר חוסר איזון מזמינה תנועה בכיוון ההפוך - אקציה וריאקציה וחוזר חלילה, ומשכך, ההיסטוריה האנושית רצופה עליות ומורדות, תנועות אידיאולוגיות, חלקן מהפכניות שזוכות לתמיכה, אינן עומדות במבחן המעשה, מעוררות תגובה שכנגד, וכך המטוטלת נעה מקצה לקצה. כיום, זו ההתנגדות לגלובליזציה שמובלת ע"י פופוליזם מסוכן, שעלול, אם יעמוד בראשו מנהיג כריזמטי, להעביר אותנו ממודל כלכלי של קפיטליזם, שעם כל חסרונותיו, קידם את האנושות, למשטר כלכלי של סוציאליזם קיצוני, דורסני וחסר תוחלת.
ברמת המיקרו, ברמת הפירמה, ישנם ארבעה תחומים שבהם חוסר איזון מהווה גורם קריטי.חוסר איזון בין דאגה לטווח הקצר לבין דאגה לטווח הארוך, חוסר איזון בין השימוש במשאבים שלנו לבין השימוש במשאבים של אחרים, חוסר איזון בין מנכ"ל דומיננטי לבין דירקטוריון מוחלש, וחוסר איזון בין הדאגה שלנו לעצמנו כבעלי שליטה לבין האינטרסים של שאר מחזיקי העניין בפירמה: בעלי מניות מיעוט, נושים, עובדים, לקוחות, ספקים וקהילה.
שני אירועים גדולים במשק הישראלי תפסו את תשומת ליבו של הציבור הישראלי בשלהי 2017: טבע ובזק. פרשת בזק יכולה לשמש אותנו כמיקרוקוסמוס למה שקורה כאשר האיזון מופר באחד או יותר מהפרמטרים האלה. בזק היא חברה עם גרעין שליטה, של שאול אלוביץ' ואחיו יוסף. אלא, שגרעין השליטה הזה הוא קטן מאוד ומסתכם בכ-10% בשרשור של כמה חברות שיוצרות פירמידה שבראשה עומד אלוביץ'. השליטה בבזק הושגה בכסף לא גדול יחסית לגודל החברה, אבל גדול מאוד במונחי אלוביץ', כסף שהושג באשראי ויצר מינוף אדיר, שנוסף, כנראה, לפי הפרסומים בעיתונות, על מינוף שהתקיים בעסקיו האחרים, טרום רכישת בזק.
זהו החטא הראשון, החטא הקדמון של מבנה פירמידלי בתוספת מינוף, ש"מבטיח" מראש חוסר איזון בין בעל השליטה לבין שאר מחזיקי העניין, שיצר לחץ "לחלוב" את החברה באמצעות משיכת דיבידנדים בהיקף ענק ששירתו את החוב, אבל, צריך לומר, שירתו גם את שאר בעלי המניות, וכנראה, לא פגעו בפיתוח החברה לטווח הארוך.
אלא, שבכך לא היה די. אלוביץ' יזם עסקת בעלי עניין בין יס לבין בזק, כאשר שיעור שליטתו ביס עומד על 100%, בעוד שיעור שליטתו בבזק הוא כ-10%. סיטואציה כזו, יוצרת ניגוד עניינים קיצוני. העסקה שהוצאה לפועל (בהתנגדות רוב מכריע של המשקיעים המוסדיים), נעשתה בתנאים שהיטיבו מאוד עם בעל השליטה ופגעו מאוד במשקיעים, בעלי המניות האחרים של בזק.
הדירקטוריון של בזק הצביע בעד ההחלטה, והשאר היסטוריה. אבל אנחנו עדיין ממתינים להחלטה האם להעמיד לדין, ואת מי. ובינתיים, התבשרנו שקרן השקעות אמריקאית "גילתה" את חוסר האיזונים הזה וקוראת להחלפת ההנהלה והדירקטוריון, ואולי גם לשבירת המבנה הפירמידלי של השליטה בבזק.
חוסר האיזון במקרה של בזק התבטא במינוף האדיר ובדאגה לאינטרס הצר של בעל השליטה על חשבון שאר מחזיקי העניין.
אז, איך מתגברים על בעיות באיזונים כאשר אין בלמים. הפתרון איננו טמון במהלך טכני כזה או אחר, אלא באימוץ ובהטמעה של עקרונות הקפיטליזם הקשוב שדואג לאיזון בין כל מחזיקי העניין בחברה. ברגע שזה יקרה, הרי שממילא ייפתרו הרבה מאוד חוליים מהסוג שאפיין את בזק, וגם את טבע.
■ הכותב הוא בעלי מיטב דש.