עדי סופר תאני / צילום: איל יצהר
"לא מאמינה בגבולות"
עדי סופר תאני מנכ"לית פייסבוק ישראל
"בגדול, אני לא כל כך מאמינה בגבולות, גם בחיים האישיים. יש כאלה שכנראה גם יבקרו את זה, אבל זה איכשהו עובד. ברור שיש איזושהי מסגרת רחבה, אבל הרבה פעמים היא כל כך רחבה, שלא מגיעים אליה".
לא תמיד הכול מתנהל על מי מנוחות.
"כן, אבל זה מה שמחדד את הלגיטימציה האמיתית לאנשים להשמיע את קולם, ושמקטין את הצורך לבדוק גבולות. ברור לי שגבולות מייצרים סדר, אבל הם גם מאוד מצמצמים את מרחב הדמיון ואת האומץ של האנשים. אתה מאפשר רק לאלה שיש להם אומץ לנפץ גבולות להביא את הטון שלהם לידי ביטוי. למה? יש הרבה אנשים שיש להם עושר רב של דעות, והם מדהימים, אבל הם לא בהכרח שוברי גבולות, אז אתה לא תיתן להם לבוא לידי ביטוי.
"כשאתה מגדיר גבולות אתה שם את האחריות על עצמך, אתה זה שצריך להגיד מה כן ומה לא, וכשאתה לא מגדיר אותם, אתה מעביר לצד השני את האחריות בלהבין את מה שטוב ומה לא טוב, ובהעברת האחריות הזאת יש הרבה כוח. עד היום מצאתי שזה גורם לאנשים להתנהל נכון".
איך את מגיבה כשאנשים עוברים לדעתך את הגבול ביחס לפייסבוק?
"זה לא שאני מאמינה בעולם ללא גבולות לחלוטין. אני חושבת שבאלימות או באפליה על רקע של חוסר כבוד אמיתי לזולת, באמת צריכים להיות גבולות מאוד קשיחים. זה להגדיר סט של ערכים שאתה רוצה לחיות על פיהם".
ואם מישהו בסביבתך הקרובה לא מתנהג על פי הסט הזה?
"הוא לא יהיה בתוך המעגל. יש גבול ליכולת שלך לתקן אנשים. אתה מגדיר מרחב מספיק גדול בשביל מספיק אנשים לדעת להתנהל בתוכו. ואם הם לא, אז לא. אני נורא רוצה לגדל אנשים, לעזור להם, לתת פידבק וכתוצאה מזה גם לגדול בעצמי, אבל זה לא מגיע ממקום של אסור, מותר, תעשה, אל תעשה. זה מגיע מתוך מרחב של לנסות ולטעות, ולמצוא את המקום שבו אתה יכול לצמוח".
"סימנתי את הקו האדום"
סיון שמרי דהן, מייסדת שותפה בקרן קומרה קפיטל
"במהלך השנים למדתי להגיד בקול מה שפעם הייתי לוחשת, קיבלתי ביטחון רב יותר. בתחילת הקריירה, כשעסקתי במכירות בינלאומיות ובמסגרת העבודה היו הרבה נסיעות לחו"ל בסביבה שהיא בעיקר מאוד גברית, לא פעם קיבלתי הצעות כאלו ואחרות שהפרו את הגבול הדק שבין מחמאה לבין חדירה לפרטיות.
"למדתי שצריך להציב גבולות בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים. לשמחתי, אף על פי שהייתי צעירה רווקה, לא הבאתי עצמי לסיטואציות שגרמו לי לחוסר נוחות. תמיד סימנתי את הקו האדום קודם".
"לתת סולם"
פיונה דרמון שותפה בקרן ההון סיכון JVP
"החוכמה היא לעצור לפני שמגיעים לגבול - אתה רוצה שאנשים יבינו איפה הגבולות, לא לשים חומה שהם יתנגשו בה. לפעמים אדם מגיע לגבול מתוך ייאוש, חוסר ניסיון או חוסר ידיעה איך להתמודד עם סיטואציה, ולפני שמתחילים לשים קירות וחומות וקווים, צריך להבין למה הוא כל כך לוחץ, האם יש מאחורי הדחף הלא הגיוני מצוקה או לחץ. אני מנסה לעשות שיחה ראשונית, להבין מאיפה הבן אדם הגיע ואז לפתור בעדינות את בעיית השורש, ולא את הדרכים החיצוניות שבהן הוא מנסה להעביר את המסר.
"היה מישהו מהתעשייה שממש התפרץ עליי. ניסיתי להבין מאיפה הוא בא, חשבתי על זה ועזרתי לו, הבאתי לו את הסולם. קשה לאנשים לרדת מעץ שאליו טיפסו ממקום של אמוציות, אז אמרתי לו 'אני יודעת שאתה מותש, דיברת מאוד לא לעניין כרגע, אני ממליצה לך לישון על זה, ואם אתה רוצה, בבוקר תתקשר אליי'. הוא אכן התקשר, והתנצל בפניי. לתת סולם זה דורש ממך קצת להוריד את האגו שלך, אבל ברגע שאתה נותן יד או סולם הרבה יותר קל לרדת. החיים קצרים מכדי לחיות בריב".
"לקום וללכת"
עדי אקהויז ברזילי מייסדת רילפייס
"כשיש סיטואציה קשה שבה עוברים גבולות - צריך להתרחק מהסיטואציה. אדם כזה לא שווה את תשומת הלב והזמן שלי, ואת הנוכחות שלי לידו. על מנת להקטין בן אדם, מישהו חייב שיהיה לידו בן אדם שנותן להקטין אותו, אז אם אתה לא נותן לזה את המקום והזמן, זה לא יצליח. אולי הדבר הנכון הוא לענות חזרה, אבל אני לא תמיד מצליחה להבריק ברגעים האלה. הפתרון שלי הוא להגיד: 'אני את השיחה הזו לא מוכנה להמשיך', ופשוט לקום וללכת. אדם שמשפיל אותי, שמפגין חוסר כבוד מובנה אליי, כל היחסים העסקיים בינינו לא יעבדו".
לא תמיד אפשר לקום וללכת.
"קרו סיטואציות שדיברו אלינו לא יפה כחברה, ולא יכולנו לקום וללכת, אבל הבנו שזה בסדר שלא יצא מזה כלום וצריך פשוט לעבור הלאה. כל החיים יהיה מישהו שיזלזל בך, תמיד יהיה מישהו שמרגיש שהוא יותר מוצלח ויתנשא מעליך. בגיל 36 אתה כבר פחות מתרגש מזה מאשר בגיל 23".
"היום הפתיל שלי יותר קצר"
ליאורה עופר יו"ר ובעלי מליסרון
"כשאני מזהה מעילה באמון - נגמרת לי הסבלנות. אם אנשים לא מבינים את הגבולות שלי ומנסים למתוח אותם, יש רגע שאני מבהירה להם מה הגבולות - בשיחה ישירה או במעשה, תלוי בנושא - ואז אין מצב שלא יבינו. זה משהו שפיתחתי עם השנים, היום הפתיל שלי הרבה יותר קצר".
"למדתי להגיד לא"
חדוה קלינהנדלר, מייסדת ומנכ"לית Emerj
"למדתי להגיד לא. אני בנאדם שבדרך כלל אומר כן, ואני מאמינה שזה פותח הזדמנויות, אבל אי אפשר לתת לאנשים עם אינטרס להשתלט על השעות שלך, בעיקר כשאת בסטארט-אפ שבו הכול קורה מהר. זה קשה, אבל צריך להיות בשליטה, להבין מה המטרות של פגישות, ולרכז אותן - לשים דברים בבלוקים, ולא לערבב הכול".
"להבהיר מיידית את המצב"
ד"ר אסנת לב-ציון קורח מנהלת בית החולים אסף הרופא
"אני מאמינה שחשוב לדאוג תמיד שיכבדו אותך, ושלא ידברו אלייך לא יפה. יש מנהלים ומנהלות עם נטייה לגמד ולא לכבד, ובחלק מהמקומות זה אפילו נחשב נורמטיבי שלמנהל מותר לדבר לא יפה. במידה שזה קורה, חשוב להבהיר מיידית שהעניין לא מקובל, ולא להסכים לזה. הרבה פעמים את זוכה להרבה יותר הערכה כשאת מגיבה ככה, מאשר כשאת מקבלת את זה שמדברים אלייך לא יפה. אם מישהו עצבני, שיירגע, שלא יוציא עלייך את העצבים.
"באופן אישי, היו סיטואציות שהרגשתי שמישהו לא מכבד אותי מספיק, והבהרתי שאליי לא מדברים ככה. בנוסף, למדתי שגם להגיד 'לא' זה בסדר. רק חשוב לא להשאיר את הדברים תלויים, מתוך כבוד לצד השני".
"לא מייצרת דיסטנס"
אווה מדז'יבוז' יו"ר הרשות השנייה לשעבר
"אני שונאת להציב גבולות, תמיד העירו לי על זה שאני לא מייצרת מספיק דיסטנס עם העובדים. כשהייתי ברדיו תל אביב החדר שלי היה תחנת רכבת. עובדים נכנסו ויצאו כל הזמן, הכול באווירה מאוד פתוחה. אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להיות איזו דמות מאיימת כדי להרוויח את מעמדי מול העובדים.
"ב'קשת' וב'מעריב' זה היה קצת שונה, גם בגלל האופי של מקומות העבודה. בסופו של דבר, מנהלים צריכים להתאים את עצמם לארגון שאותו הם מנהלים. מתי באמת לומדים להציב גבולות? ברגעי משבר, כשזה הופך למעין מאבק כוחות, ואז אין מנוס אלא להראות מי מנהל את העסק".
"מפרידה עבודה וחברים"
ציפי פינס מנכ"לית תיאטרון בית ליסין
"כנראה שלא למדתי להציב גבולות, כי אני כל הזמן חוצה גבולות. כן למדתי שחברים מתחום העבודה זאת טעות, כי זה מקור לחיכוכים".