חברת קיה מנהלת בשנים האחרונות רומן סוער עם שוק הרכב האמריקאי. בתוך עשר שנים בלבד היא כמעט שילשה שם את מכירותיה ובשנתיים האחרונות היא העלתה על כבישי ארה"ב יותר מ-1.2 מיליון מכוניות חדשות (אם כי נתח השוק שלה הוא עדיין רק 3.5%).
הלקוחות האמריקאים גומלים לה בדירוג גבוה מאוד בסקר JD POWER ונראה, שקיה קצת מסוחררת מהמעמד. ניתן לראות זאת בקמפיינים הפרסומיים שלה בארה"ב, כמו זה שליווה לאחרונה את השקת קיה סורנטו החדש ובו מוצג הרכב כמתחרה ישיר ברכבי הכביש-שטח המפוארים של לקסוס.
בישראל, לעומת זאת, קיה מחזיקה כ-12% מהשוק אך מקור כוחה נמצא בפלח הנמוך (פיקנטו) שלו וברכבי פנאי משפחתיים (ספורטאז'), שמדגישים תמורה לכסף. לפיכך, ההחלטה לייבא ארצה את הגרסה האמריקאית המפוארת של הסורנטו, עם מנוע V6 חזק ותג המחיר הגבוה ביותר אי פעם לרכב של קיה בישראל, היא ניסוי שיווקי במתיחת גבולות המותג. האם לניסוי יש כיסוי?
חיצונית, לסורנטו המחודש יש ממדים לא מבוטלים ועיצוב מרשים שמכוון לטעמם של לקוחות ה-SUV האמריקאים. החרטום מתהדר בשבכה מאסיבית ופנסי LED מתוחכמים. בדפנות יש קימורים נאים ואת הרושם משלימים עיטורי כרום, חישוקי ענק מעוצבים וחלונות צד מושחרים. למרות שזה לא עיצוב מקורי במיוחד, כאשר הוא עטוף בצבע שחור, כמו ברכב ההדגמה שלנו, הוא זוכה לתשומת לב לא מבוטלת על כבישי ישראל, למרות עממיות המותג.
הייעוד האמריקאי של הרכב בולט גם ברמת האבזור והגימור. ריפוד עור מרהיב בשני גוונים, עם דיפוני פלסטיק בגוון תואם על עמדת הפיקוד, הוא לא מה שאנחנו רגילים לראות בכלים מתוצרת קוריאה. גם האבזור התקני העשיר לא מותיר הרבה ריבועים ריקים ברשימת האופציות של קיה, ובכלל. ברשימה אפשר למצוא גג שמש חשמלי, שנמתח ונפתח לכל אורך הרכב, שליטה נפרדת על מערכת האקלים ליושבים בחלק האחורי, חימום וקירור למושבים החשמליים מלפנים ומערך די מקיף של עזרי נהיגה אקטיביים מדור אחרון.
המרחב בשתי שורות המושבים הקדמיות שופע, עם אפשרות לאכלס ברווחה חמישה מבוגרים שקומתם ממוצעת. המושב האחורי מציע מרחב ראש וכתפיים סביר לשניים, אם כי מרחב הרגליים דורש פשרות ומתוכנן בעליל עבור ילדים/מתבגרים. השורה השלישית עדיין יותר מרווחת מאשר בכלים דוגמת מיצובישי אאוטלנדר שבעה מקומות או ניסן X-TRAIL, שבסיס הגלגלים שלהם קצר יותר, וגם תא המטען עדיין מציע נפח סביר (320 ליטר) כאשר כל המושבים מאוישים, וענק עם קיפולים, אבל משפחות מורחבות לא צריכות לצפות לשימושיות נוסח בן הדוד "קרניבל" לבית קיה.
עמדת הפיקוד משלבת בצורה נאה מד מהירות אנלוגי ענק עם צג מידע רב-תכליתי במרכזו, ולמרות שלא ניכרים מאמצים להפגין יצירתיות, העסק נוח לשימוש ואינו מאתגר קצרי ראייה כמו אצל חלק מהמתחרים, שהיגרו לעולם הדיגיטלי. תנוחת הנהיגה נוחה ונינוחה ומסתייעת בבידוד רעשים מצוין, כפי שהתרגלנו לקבל בדגמי הדור החדש של קונצרן יונדאי.
על הנעת הגרסה הבכירה מופקד מנוע אמריקאי למהדרין: V6 אטמוספרי בנפח של 3.5 ליטר, שמייצר 277 כוחות סוס ו-34 קג"מ. במונחים אירופיים עדכניים, זה בהחלט לא מנוע "פוליטקלי קורקט". אבל בעידן שבו אפילו מכוניות אמריקאיות מגודלות ורכבי פנאי מגודלים מבית פורד ו-GM מצטיידים במנועי טורבו צנועי נפח, טוב להיזכר (בנוסטלגיה) כמה מענג יכול להיות מנוע גדול ממדים ורב-צילינדרים אם עושים אותו כמו שצריך. ה-V6 האמריקאי-קוריאני מתברך בפעולה חלקה ומאוזנת עם זרימה חלקה וליניארית של הכוח לאורך כל קשת הסל"ד והוא מסתייע רבות בתיבה מודרנית בת שמונה מהירויות, שהיא די נדירה במשפחת יונדאי-קיה.
אמנם תגובת הדוושה ללחיצה די עצלה, אבל העברת מחשב המנוע למצב הספורטיבי מעוררת את הסוסים ומחלצת מהמנוע את הפוטנציאל הרדום. למרות משקל לא מבוטל של 1.9 טונות, לפני משקלם של שבעה נוסעים, הרכב לא מתקשה להאיץ בעלייה בליווי פס קול נעים, והשיוט במהירויות גבוהות מתבצע ללא סימנים למאמץ פיזי או אקוסטי. כפי שצפינו, צריכת הדלק מותאמת יותר למדינות בהן עולה הדלק 2.6 שקל לליטר (קליפורניה) מאשר לכאלה שבהן הוא עולה 6.2 שקל לליטר (ישראל). בנהיגה נמרצת, קשה להשיג עם הרכב יותר מ-7 קילומטרים לליטר.
הגרסה הרגילה של הסורנטו זכורה לנו כמכונית מוצקה ומהודקת למדי, שמכוילת היטב לטעם האירופי. הגרסה האמריקאית עברה ריכוך בולט, בהתאם לטעם המקומי, והיא מפגינה זוויות גלגול בולטות יותר בפניות הדוקות, עודף תנודות מרכב אופקיות בנהיגה נמרצת, והיגוי שאינו הכי מהודק ומתקשר. מנגד היא מנטרלת בצורה רכה ומיומנת מאוד את מהמורות החורף של האספלט הישראלי.
ביום הסוער שבו לקחנו את הרכב למבחן, ההנעה הכפולה מילאה היטב את תכליתה ושמרה את הרכב מאוזן ויציב גם תחת רוחות צד עזות ובעת חציה של כבישים מוצפים בצפון. אין לו בעיה גם לדלג על מדרכות ולצלוח דרכי עפר. מנגד, עם מרווח גחון של 19 ס"מ לא היינו ממליצים לנהגי ישראל לנסות ולשחזר את סרטון הפרסומת האמריקאי של קיה, שבו נראה הסורנטו ("כמעט ללא שיפורים" לטענת החברה) זוחל על הסלעים של מסלול "שערי הגיהנום" המפורסם במואב, יוטה. אם במאי הפרסומות רוצה, גם מטאטא יורה.
כפי שכתבנו בפתיחה, עם תג מחיר של 280 אלף שקל, הסורנטו V6 מיועד יותר למתוח גבולות שיווקיים יותר מאשר להימכר במאסות. נכון שאובייקטיבית, אם משקללים את האבזור התקני, את השימושיות ואת איכות הייצור ביחס למחיר, אפשר להגיע למסקנה שהסורנטו החדש מציע תמורה לא פחות טובה - למעשה, יותר - מאשר כמה גרסאות קרוס-אובר בינוניות-קטנות של מותגי פרימיום, שבהן המחיר של כל אופציה נשקל בזהב. אבל כדי לשכנע את הקהל הישראלי שקיה היא מתחרה ללקסוס, יידרש הרבה יותר מקמפיין יצירתי.
חלק מהמתחרות
שברולט טראוורס
במחירים שנעים בין כ-250 אלף שקל לדגם הנעה קדמית התחלתית ועד 330 אלף לדגם הנעה כפולה מפואר, הטראוורס החדש ממצב את עצמו גם כמיניוואן וגם כקרוס-אובר אופנתי. הוא גדול משמעותית מהסורנטו, ניצב על בסיס גלגלים באורך 3.07 מ' ומציע תא מטען מאסיבי גם עם שבעה נוסעים, ומנוע V6 שמייצר 310 כ"ס
פורד אקספלורר
300 אלף שקל הוא מחיר דגם הבסיס, עם הנעה קדמית, של האקספלורר מהדור האחרון. גם זה לווייתן כביש-שטח אמריקאי עם ממדים רציניים ומקום מרווח לשבעה נוסעים בשלוש שורות. המנוע הוא V6 בנפח 3.5 ליטר עם 290 כ"ס ויש גם נפח הטענה מאסיבי, אם כי יכולות השטח מוגבלות
מאזדה 9-CX
הקרוסאובר הבכיר של מאזדה פותח בלעדית עבור השוק האמריקאי אבל ייבואו לארץ נבחן כיום. יש לו ממדים מכובדים, שבעה מקומות ישיבה בשלוש שורות, והעיצוב המוכר הספורטיבי וההדוק של דגמי הדור האחרון של המותג, הן בפנים והן חוץ. המנוע הוא 2.5 ליטר טורבו עתיר כוח וביצועים