טראמפ בדאבוס / צילום: רויטרס
פרשנויות פוליטיות באמריקה אינן צוברות משקל עד שהן מתקשטות בתקדימים. יש הרבה תקדימים. הרפובליקה תציין עוד מעט את יום הולדתה ה-230 (מחושב מזמן שאומצה החוקה, ב-1788). היו לה 45 נשיאים ו-115 קונגרסים.
אין עוד דמוקרטיה מודרנית אחת, שבה אפשר לדבר ברצינות השוואתית על הבחירות של 1828 ושל 2016, או על הטקטיקות של ויליאם מקינלי מ-1900 לעומת אלה של ג'ורג' בוש הבן מ-2004, או על טעויותיו של טדי רוזוולט ב-1912. בקיצור, פרשן אמריקאי כבד ראש הוא זה הנושא איתו כרך של אנציקלופדיה.
וזו בדיוק הבעיה הפעם: אין תקדימים, אין אסוציאציות, אין על מה להסתמך כדי לחזות איך זה יסתיים. כל השוואה מתקצרת לרגל חלקיותה או פגמיה. הכללים חוזרים ונכתבים, והכיוון החד-משמעי היחיד הוא הקצה החשוך של המנהרה.
שיתביישו להם
נשיא ארה"ב מנהל עכשיו מערכה פומבית נגד מערכת המשפט והאכיפה של ארצו. הוא יוצא מגדרו להבאיש את ריחו של משרד המשפטים ולשמוט את הקרקע מתחת לרגליו של כוח המשטרה הארצי היחיד באמריקה, FBI. הוא עושה כן בלשון בוטה. "מחפירה", הוא קורא להתנהלותם של אוכפי החוק, "שיתביישו להם", ואחר כך הוא מוסיף "או יותר מזה".
יותר מזה? אילו מחשבות מתרוצצות במוחו של המפקד העליון של הכוחות המזוינים והאוכף מס' 1 של החוק?
הוא כבר פיטר את מנהל ה-FBI במאי שעבר, לאחר שהאיש סירב לציית לרצונו להפסיק את חקירת החשדות על שיתוף פעולה בין מטה הבחירות שלו למודיעין הצבאי הרוסי; הוא דחף את המשנה למנהל ה-FBI לפרישה מוקדמת בשבוע שעבר, לאחר שהאשים אותו במשוא פנים להילארי קלינטון; הוא נפטר מממלאת מקום שר המשפטים בימי נשיאותו הראשונים, לאחר שסירבה להגן על מדיניות ההגירה שלו בבתי המשפט; הוא תקף ללא רחם את שר המשפטים, שהיה מתומכיו הראשונים בתחילת מסע הבחירות שלו, ורמז שהוא רוצה את התפטרותו; כיוצא בזה הוא משגר רמזים עבים שהוא שוחר את התפטרותו של המשנה לשר המשפטים, שהוא עצמו מינה.
להתגולל בביוב
לא, פשוט לא היה כדבר הזה בתולדות הרפובליקה. קחו לדוגמא את הנשיא הארי טרומן, שבא מעיירה קטנה במערב התיכון, התקשה למצוא פרנסה, התגורר בביתה של חמותו העוינת, ולא היה נכנס לפוליטיקה אלמלא פשטה חנות המגבעות שלו את הרגל. בערוב נשיאותו, ממשלו היה יעד להתקפה פרועה ולרצח אופי מצד סנאטור רפובליקאי ימני מאוד, ג'וזף מקארתי. סנאטור דמוקרטי בא אל טרומן עם הצעה: להדליף לעיתונות תיק עבה ומביך על חיי המין של מקארתי.
טרומן היה איש פשוט ולא משכיל מרקע פרובינציאלי עתיר דעות קדומות. אבל הוא ידע שבבית הלבן הוא אינו סתם "הארי מאינדפנדנס, מיזורי", אלא הוא מנהיג הרפובליקה, יורשם של וושינגטון ושל לינקולן.
חלילה לך מלבקש מנשיא ארה"ב להתגולל בביוב (gutter) כמו ילד חוצות זב חוטם (guttersnipe). אף אחד, אפילו לא נשיא ארה"ב, אינו יכול להתקרב יותר מדי אל בואש, ולצפות שייצא לו מזה משהו חוץ מאשר ריח רע. אני חושב, שאם מישהו מספר שקר גדול עליך, הדרך היחידה להשיב היא עם כל האמת" (מצוטט מן הביוגרפיה של טרומן, מאת דייוויד מקאלוף.
"איפה הרוי קון שלי?"
עכבות וריסון עצמי מן המין הזה אינם נחלתו של סוחר הנדל"ן מניו-יורק, שהכריז במהלך מסע הבחירות שלו, כי שום רבב לעולם אינו דבק בו, יהיו מעשיו אשר יהיו ("גם אם הייתי יורה במישהו בשדרה החמישית של ניו-יורק").
למען האמת, מקור ההשראה הגדול ביותר שלו, על פי הודאתו שלו, הוא אחד הטיפוסים שאיפשרו את סנאטור מקארתי: עורך הדין היהודי רוי קון (כהן) מניו-יורק. קון היה מורו ורבו של טראמפ ביחסי ציבור. הוא לימד אותו להיות תמיד במצב התקפה, לא להבליג לעולם על כבודו, לא להודות בחולשה, לא לחזור בו, ולא להתנצל. העצות האלה שירתו את טראמפ היטב.
קון, שמת לפני 30 שנה ויותר, היה אחד האנשים השנואים ביותר של זמנו. הוא חי מוקף בשקרים ובזדון. באחרית ימיו, כאשר גסס בייסורים קשים, פיעם בו רצון אחד: לפשוט את הרגל, כדי שלא יוכל לפרוע חובות של מיליוני דולרים לשלטונות המס. הכוונה הזו הסתייעה.
לפי דיווח ב"ניו-יורק טיימס", טראמפ רצה לפני עשרה חודשים שיועציו המשפטיים הבכירים יגנו עליו מפני החקירות נגדו. "איפה הרוי קון שלי?", הוא שאל בתרעומת.
תיק כוזב של ממצאים
שלשום (ו'), הנשיא הסיר את החיסיון מעל מיזכר, שכתב היושב ראש הרפובליקאי של ועדת הביון של בית הנבחרים. במיזכר הזה הואשמה ה-FBI במשוא פנים פוליטי ובחריגה מסמכויותיה במהלך החקירה הראשונית של החשדות נגד מטה הבחירות של טראמפ.
המזכר מאשים, שה-FBI הסתמכה על תיק כוזב של ממצאים, שאת איסופם מימנה המפלגה הדמוקרטית, כאשר ביקשה מבית משפט סודי לאשר ציתות לאנשי טראמפ.
ה-FBI התנגדה בתוקף לפרסום המיזכר, השיגה על מהימנותו, והזהירה כי תגובה מלאה עליו תצריך חשיפה של סודות מדינה. הרפובליקאים בוועדת הביון, ואחר כך הנשיא עצמו, דחו את הטענות האלה. המיזכר פורסם, אבל הם אסרו לפי שעה על המיעוט הדמוקרטי בוועדת הביון לפרסם מיזכר נגדי.
"רק האינטרסים של פוטין"
הסנאטור הרפובליקאי ג'ון מקיין, המועמד לשעבר לנשיאות, גיבור מלחמת וייטנאם ויושב ראש ועדת הביטחון של הסנאט, השמיע ביום ו' את ההזהרה הבאה ממיטת חוליו:
ההתקפות האחרונות נגד ה-FBI ונגד משרד המשפטים אינן משרתות שום אינטרסים אמריקאיים - לא אלה של מפלגה כלשהי, לא אלה של הנשיא, אך ורק אלה של ולדימיר פוטין.
העם האמריקאי ראוי למלוא העובדות על מאמציה הנמשכים של רוסיה לחתור תחת הדמוקרטיה שלנו. זו הסיבה שחקירתו של הפרקליט המיוחד רוברט מולר צריכה להימשך ללא הפרעה. על מנהיגינו הנבחרים, כולל הנשיא, לחדול להתבונן בחקירה הזו דרך עדשות הפוליטיקה" אם נוסיף לערער את שלטון החוק, אנחנו נעשה את מלאכתו של פוטין". מקיין סובל מגידול סרטני מתפשט במוחו, ואפשר שהוא נמצא בימיו האחרונים.
עניין לניחושים בלבד הוא מה בדיוק רצה נשיא רוסיה, כאשר הורה לליגיונות ההאקרים והטרולים שלו להתערב בבחירות בארה"ב. ספק אם הוא חשב שיוכל להשפיע במישרים על תוצאותיהן. הדעת נותנת שבראש מעייניו לא עמדה הבסת הילארי קלינטון כשלעצמה. יעד מועיל הרבה יותר היה לזרוע פילוג ומחלוקת.
אם אמנם זה היה היעד, קשה להעלות על הדעת הצלחה גדולה מזו הנחשפת בימים האלה. וושינגטון מסוחררת, מפולגת ומשותקת מחמת איבה ונקמנות. נשיא הניזון פוליטית מקיטוב ומהסתה אינו מאט בשום סיבוב. אדרבא, הוא לוחץ על הדוושה בכל כוחו.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny