השופטת איריס לושי עבודי / צילום: דוברות בתי המשפט
השופטת איריס לושי-עבודי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבלה את בקשת החברות יורוקום תקשורת דיגיטלית ויורוקום תקשורת סלולרית, במסגרת דיון בהול היום (ה'). השופטת הורתה על הקפאת הליכים ארעית בעניינן של שתי החברות לתקופה של 17 ימים.
לפי הנתונים שהציגו החברות, הן חייבות לשלושת הבנקים דיסקונט, הפועלים והבינלאומי סך כולל של למעלה מ-600 מיליון שקל. בית המשפט מינה את באי-כוח הבנקים - עורכי הדין איל אייכל ממשרד יגאל ארנון ושות', ירון אלכואי ממשרד גורניצקי ושות' ויניב אזרן ממשרד ב. לינבוק ושות' - לנאמני החברות.
החברות עוסקות ביבוא מוצרי תקשורת, סלולר, מדיה ומוצרי חשמל, ובין היתר משמשות זכייניות של חברות בינלאומיות כנוקיה ופנסוניק. האחרונה הוזכרה בדיון היום כחברה ש"כבר עזבה" נוכח המצב הקשה אליו נקלעו החברות.
את הבקשה להקפאת הליכים הגישו החברות בהסכמת הבנקים, הנושים והמשקיפים שמונו לחברת יורוקום תקשורת, והיא כללה גם את בקשת החברות למנות להן 3 נאמנים - עורכי הדין אלכאוי, אזרן ואייכל.
מהבקשה עלה כי חובות יורוקום תקשורת דיגיטלית נאמדים בכ-318 מיליון שקל. מתוכם, 293 מיליון שקל הוא חוב לבנקים, חוב של כ-7 מיליון שקל לעובדים וכ-18 מיליון שקל לספקים. החובות של יורוקום תקשורת סלולרית נאמדים בכ-300 מיליון שקל. שתי החברות מעסיקות כ-70 עובדים.
השופטת לא חסכה מילות ביקורת כלפי החברות שהגישו נספח ובו תוכנית הפעלה לא ברורה דיה, שאיננה מציינת במפורש שהיא מתייחסת לשתי החברות, ושהנחות העבודה שלה לא פורטו. "איך אתם רוצים שאתן כך הגנה ל-14 יום (מפני פירוק)?", תהתה השופטת בכעס לא מוסווה.
את ההסבר של עו"ד שירלי יפרח-אזור ממשרד ליפא מאיר ושות', מייצגת שתי החברות מגישות הבקשה, לפיו תוכנית ההפעלה שהוגשה לבית המשפט אמורה להיות גירעונית - קטעה השופטת בחדות: "ממש לא. התוכנית מדברת על יצירת תזרים חיובי. אני צריכה לבד להסיק את זה, כמו את השאלה לאיזו חברה מהשתיים שייכים 2.3 מיליון השקלים שכרגע בבנק מזרחי-טפחות. אתם רוצים הגנה רחבה על בסיס השערות שאני לא יודעת מהן".
לאחר שקיבלה הסברים נוספים, לפיהם תוכנית ההפעלה מתייחסת לשתי החברות, וכי הסך של 2.3 מיליון שקל שנמצא בבנק מזרחי-טפחות הוא המזומן היחיד שיש לשתי החברות יחד - הבהירה השופטת לושי-עבודי לחברות כי "אם תגידו לי שאתם מסוגלים ללכת הביתה ותוך כמה ימים להביא תוכנית מדויקת יותר - אסכים".
ההצעה הזו הגיעה לאחר שיפרח-אזור הסבירה כי "אנו מניחים שהסכום יועבר במלואו לחשבון בעל התפקיד, כי לבנק המזרחי אין חוב. גברתי יודעת שהמון פעמים יש יתרת מזומן באיזשהו חשבון, וצריך להילחם שתעבור לבעל התפקיד. כאן זה לא יקרה, כי למזרחי אין חוב. זו יתרת פתיחה. המספרים לוקחים הנחות שמרניות אבל צופים מימוש של מלאי שאולי יהיה גדול יותר ואולי לא".
השופטת לושי-עבודי שאלה: "על בסיס מה התוכנית חוץ מאופטימיות ומלאי? לקחתם ממוצע של מכירות?"; ונענתה על-ידי עו"ד יפרח-אזור ש"לא, בפסימיות. לקחתנו ממוצעים של מכירות והורדנו אותם והתחשבנו גם בסוג המלאי".
עוד הסבירה יפרח-אזור כי החישוב נעשה על-ידי איש מקצוע חשבונאי, שלקח את ההנחות השמרניות לגבי קשיים שונים בהם ייתקלו בעת המכירות לרשתות שיווק. "יש כאן ניסיון לשמר את הספקים. לא בהכרח נצליח".
להצעת השופטת האמורה לגבש תוכנית טובה יותר הסכימו, לבסוף, הצדדים. יפרח-אזור הדגישה כי תוכנית ההפעלה אכן גירעונית ("אומרת זאת בקול רם וברור"), וכי "מי שנתן את הטון ולוקח את הסיכון וגובה חובות מהלקוחות - אלה הבנקים, ולמרות זאת הם סבורים שיש כאן פוטנציאל שצריך לנסות אותו, ותוך זמן קצר נדע אם הוא עובד. הנאמנים רשאים גם לחתוך את תוכנית הפעולה לחצי ורבע".
גם נציגי הבנקים, שעל-פי הבקשה אמורים להתמנות כנאמנים, הבהירו כי הבנקים מוכנים ללכת לפירוק אם לא יביאו תוכנית טובה יותר תוך 15 יום. עו"ד אייל אייכל ממשרד יגאל ארנון ושות ציין כי הבנקים, שהם בעלי השיעבודים הצפים על נכסי החברה, יודעים היטב שהפעלה גירעונית היא אפשרות קיימת במקרה זה, אולם מוכנים לקחת את הסיכון לזמן קצר כדי לנסות ולמקסם את התשואה מהחברות, ויעשו כל שבאפשרותם כדי למזער את הפגיעה בעובדים.
השופטת לושי-עבודי הבהירה עוד בדיון כי לא תסכים להצעה שבטווח הקצר מאד בולטת בגירעוניותה, וכי "שימור הזכויות" שמתבקש בתוכנית הנוכחית עשוי להוות העדפת נושים אסורה. "לתת משהו לספק חיוני למרות שאתם בהקפאה - זה צריך להיות גלוי (בתוכנית). צריכה להיות תוכנית מספיק טובה כדי שבית המשפט יתיר לכם. הבקשה הגדולה נשענת כרגע על תוכנית מלאה סימני שאלה".
עוד התייחסה השופטת לשאלת שכר עבודת העובדים: "לא הובהר בבקשה, שמכוונת ל-15 בפברואר כתאריך 'יישור קו', האם הכוונה היא לשלם במרץ את משכורת פברואר ולא לשלם את משכורת ינואר".
עו"ד אזור-יפרח ציינה כי המשכורות ישולמו מהכסף שבבנק מזרחי-טפחות, "אבל יש חובות נוספים כמו חובות לספקים" שאותם יש לשלם. "אני לא יודעת אם אפשר להתחייב בבקשה בשם בעל תפקיד מוצע", אמרה.
על אף שהיו מיוצגים בטענה לדרישת דיון מיידי בעניין משכורתם, עשרות העובדים שישבו באולם הביעו את מחאתם כנגד הטיימינג בו מתבקשת הקפאת ההליכים - שלדעתם מבטא מחשבה מכוונת להימנע מתשלום שכרם. עורכי הדין באולם טענו כי לא הייתה מחשבה כזו.
עו"ד ירון אלקאווי אמר כי "הטריד אותנו אם התוכנית גירעונית, והגענו למסקנה שיש לתת צ'אנס ולנסות למכור את פעילות החברות. ההחלטה לא הייתה קלה. הסיבה שזה לא קרה היא כי לא נמצא גורם מטעם בית המשפט שקובע מועד שעד אליו צריך להגיש הצעות - אחרת יוצאים מהמשחק. כשבית המשפט מעורב, אז מציעים פוטנציאליים יכולים לרדת מהגדר".
השופטת לושי-עבודי הסבירה כי לא תקבל את בקשת העובדים ל"מכרז מהיר" לקניית פעילות החברה ("צריך להכיר את הכלה לפני שמתחתנים" ציינה) - אך "אני לא מתכוונת לתת החלטה ואז לעזוב אתכם", פנתה ישירות לעובדים. "הוריתי לפעול לתוכנית טובה יותר, הם יעבדו מצדי בשישי-שבת, וביום ראשון יישבו אתכם שוב".
לושי-עבודי הדגישה לעובדים כי "Shit happens", וכי "קרה פה מקרה לא נעים. רוצים להביא כסף ושיהיו זכיינים ולהביא סחורה. ושאתם תהיו בפנים, חלק מזה. אני לא אעזוב אתכם. צריך לחכות כמה ימים. אומנם אתם הבסיס לחברה - אבל גם לכם יש אינטרס פה".
עו"ד אמנון לורך, המייצג את בנק דיסקונט, אמר בפנותו לעובדים כי "עשינו מאמץ מטורף למצוא קונה, ומתישהו היה ברור שבלי הליך מסודר החברה תלך לאבדון. אני אשמח אם תעזרו. פנסוניק כבר עזבו. אם נעשה מאמץ, זה יסתדר, כי מחזרים לכלה - יש".
הנאמנים ינצלו את תקופת הקפאת ההליכי הארעית - 17 יום - כדי "להכין ולהציג לבית המשפט תכנית הפעלה מפורטת ומבוססת יותר, תוך הצגת כל הנחות העבודה וההשערות הגלומות בה", כתבה השופטת בהחלטתה.
עוד הדגישה כי על הנאמנים שמונו להיפגש עם באי כוח עובדי החברות עד יום ראשון הקרוב, כדי לגבש הסכמות בנושא שכר העובדים.
השופטת הוסיפה כי "מאחר וטרם הונחה בפניי תכנית הפעלה מתוקנת, הרי שבשלב זה אי מדובר באישור להפעלה גרעונית של המבקשות. ככל שיתברר בהמשך כי נדרשת הפעלה גרעונית, ולאור עמדת הנושים המובטחים, יינתנו הוראות מתאימות".