עוד אייבי נאמן/ צילום: יוסי כהן
אפילו לא למדתי מאייבי נאמן אלא דבר אחד, בין קטן ובין גדול, היה עליי לכבדו כחכם, כאמור בהלכות תלמוד תורה. אולם הוא לימדני דברים רבים, גדולים וקטנים: מאסטרטגיות עדינות ועד בדיחות גסות, מן הדרכים המפותלות של מסדרונות השלטון ועד דרך-ארץ. היות שהכרתי אותו רוב ימיי, מילדות ועד לבינה ולעצה, ובזיקנתו אף זכיתי להיות שותפו הזוטר, לא אוכל להזכיר אלא מעט מהם.
נהירים היו לאייבי שבילי המשפט והביורוקרטיה הישראליים כשבילי דנהרדעא, והוא הקפיד לנווט בהם את דרכו בשום שכל, ביושר ובנחישות. הישגיו ב"גוש הגדול" בתל-אביב, לרבות הקמת השכונות הקרויות על שמות הוריו (אזורי ח"ן ומגדלי נאמן), לא באו לו אלא בזכות היצירתיות המשפטית והארגונית והחזון מרחיק הראות.
נאמן היה מהוגי הרעיון של שימוש בסמכויות הנתונות לבית משפט שלום, במסגרת פירוק שיתוף במקרקעין, כדי להביא לידי הסדר קנייני ותכנוני מקיף ורב-אנפי, שיביא - לאחר 35 שנים - לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בעיבורה של עיר. בראייה פורמלית תמימה, זו הייתה בוודאי הוצאה של דברים מהקשרם, שימוש בהסדר חוקי לצרכים שלא שיערום אבותיו ומנסחיו. מנקודת ראות מעשית, היה זה מופת של פתרון בעיות אקטיבי.
אייבי היה איש המעשה, וחוכמתו הרבה - חוכמת מעשה הייתה. משום כך, הייתה תפיסתו הכלכלית ישירה וברורה, ומלכתחילה לא נקלעה למחוזות הבלבול התיאורטי, שיש מאיתנו שתועים בהם. הוא הבין בחושיו בנקל, בלי לנסות ולנסח זאת באופן תיאורטי, כי בתרבות המקומית אין נדל"ן למגורים משמש כמעט, לא כמוצר צריכה ולא כגורם ייצור, כי אם ככסף.
המתאמצים לרכוש דירה אינם מעוניינים אך ורק בקורת-גג, כי אם בנכס, שערכו מתנתק מיכולת השימוש הגשמי בו. לא דירות חסרות להם, כי אם שטרי בעלות. שטרות אלה עשויים להוות "representative money", בלשון המקובלת בתיאוריה של אמצעי תשלום, במובחן מכסף של מדינות שהוא "fiat money". ניתן לסחור בהם בתמורה למוצרים אחרים, וניתן אף להשתמש בהם לצבירת רכוש או למדידת ערכם של מוצרים.
ישראלים, יותר מתושבי מדינות המשופעות בשטחי קרקע, נוטים לרכוש קרקע כאמצעי תשלום יציב לאורך זמן, וכאמצעי להעברת הון בין-דורית יציבה, וזוהי עוד סיבה לבהלת מחירי הדיור. מכאן, שכל ההבטחות של הממשלות האחרונות להוריד את מחירי הדיור, הן מקסם שווא: גם אם יצליחו לשעה, באמצעות יצירת אינפלציה מלאכותית באותו "כסף", הן לא יפתרו מאומה מן הלחצים החברתיים שמזינים את הבהלה.
תפיסת הזמן שלו אפשרה לאייבי להתאים את מסגרת ההתייחסות של תכנון ההשקעה לסוג ההשקעה ולמטרתה. הוא עצמו ציטט את אביו, מיכאל נאמן, כממליץ על חיי שעה בצד תכנון עסקי המכוון לנצח. תכנון הקריירה הייחודי שלו הניח, כי אם יהיה מן הבודדים שמתרכזים במיזמים שבהם תקופת ההשקעה נמנית בעשרות רבות של שנים, יגיע לקצהו הימני הגבוה של עקום התשואות. ימים הגידו כי צדק.
אולי תפיסת הזמן הבהירה של אייבי היא שהביאה אותו להכיר ביישוב הדעת בסיומם של חייו. יכולתו להישיר במוות המתקרב מבט מפוכח, חף מפחד ומרחמים עצמיים, עוררה השתאות בכל סובביו. היה זה שיעור מאלף לצעירים ממנו, שצריכים עדיין ללמוד כיצד למות, כדי שיוכלו לדעת לחיות. את השיעור הזה ניתן ללמוד רק בהתבוננות ובחיקוי, כדרך שתינוקות לומדים לדבר, ואייבי העניק ממנו בנדיבות ובסבלנות. כשבאתי להיפרד ממנו, זמן קצר לפני הפטירה, הביע דעות מנומקות בענייני דיומא, קצת פוליטיקה של השבוע האחרון וקצת כדורסל, וביני לביני הזכיר לבנו, גילעד, עניינים מעשיים אחדים שיש להסדירם.
כשבאתי לעזוב, לא ידעתי מה אומרים: ״נתראה בהלוויה״? ״בשורות טובות״? כבר למדתי להיפרד לשלום מבריאים ומחולים, מנוסעים ומאבלים, אבל לא כיצד מסיימים פגישה, שהכול יודעים שהיא אחרונה. הוא הכיר את עמידתי, שדמתה לעמידת המבקרים שהיו לפניי, דרש בשלומה של אמי שתחיה, פטר אותי בחיוך רחב ובתנועת יד, וכך נפרדנו.
אייבי היה "דן את כל האדם לכף זכות". מתמחה שהתקשה בעבודתו המשפטית זכה ממנו לאורך רוח משום שידע להכין עוגות שוקולד, שאיש לא ידע להכין כמותן. לקוח שהתחמק מתשלום באמתלות משונות, נתקל בהבנה מפתיעה למניעיו האנושיים. על כל פשעים כיסתה אהבה. מסתמא, הוא עצמו נדון לכף זכות.
■ הכותב הוא פרופסור, נשיא המרכז האקדמי פרס.