שאול אלוביץ ואילן גרינבאום / צילום: תום זך
1. כל הכותרת וכל הזרקורים בהסדר המתגבש של קבוצת יורוקום מתמקדות, מטבע הדברים, בזהות של בעל השליטה החדשה בבזק, השייכת לקבוצה. האם זה יהיה נתי סיידוף או דווקא אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, ואולי בכלל יפתיע איש העסקים הברזילאי אלי הורן שהגיש הבוקר הצעה מחייבת עם האחים נוימן. אלא שבלהט האירועים בחודשים האחרונים לא היה ברור כיצד הגיעה קבוצות יורוקום, בשליטת שאול אלוביץ', למצב של חדלות פירעון. בסך הכל ההשקעה של יורוקום בבזק לא הייתה רעה, אז איך הגיעה קבוצת יורוקום למצבה העגום? ובכן, הצצה להידרדרות הגיעה בשבוע שעבר כששתי חברות מקבוצת יורוקום בקשה להקפאת הליכים.
מדובר בשתי חברות תפעוליות של הקבוצה - יורוקום דיגיטלית ויורוקום סלולרית - שהגיעו על-פי לשון הבקשה ל"מחנק תזרימי", וכאקט טכני, במקביל לגיבוש ההסדר ובשיתוף-פעולה עם הבנקים הנושים, הגישו בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט.
המסמכים של שתי החברות חושפים טפח מן התעלומה של התנפחות החובות בקבוצת יורוקום, אבל גם מכסים טפחיים. אולי זו הסיבה שכל המעורבים בהסדר של יורוקום מעוניינים שזה יסתיים כמה שיותר מהר, כדי שהשאלות הקשות על הקריסה ייעלמו כלעומת שבאו.
2. קצת היסטוריה: שתי החברות התפעוליות - יורוקום דיגיטלית ויורוקום סלולרית - היו למעשה הבסיס לאימפריה שבנה אלוביץ', שאיפשרה לו לרכוש בזמנו את השליטה בבזק. היהלום של שתי החברות הללו היה הזיכיון של נוקיה, ששלטה במשך שנים רבות בשוק הטלפונים הסלולריים וייצרה לאלוביץ' באותם זמנים יפים רווח שנתי, על-פי הערכות, של כ-100-200 מיליון שקל, ובמקביל איפשרה לאלוביץ' למשוך דיבידנדים גבוהים ולצבור נכסים. והנה, הבקשה להקפאת הליכים חשפה ששתי החברות הללו צברו חובות, בעיקר לבנקים, של יותר מ-600 מיליון שקל(!). כיצד זה בדיוק קרה? איך הפכו פרות מזומנים לחברות זוללות אשראי בלי יכולת לשרת את חובותיהן? כיצד בדיוק חברות שעיסוקן בתיווך ובמסחר של מוצרי אלקטרוניקה, סלולר וחשמל צוברות ערימת חובות כזו ענקית ואיך בדיוק איפשרו להן לצבור חובות ענק כאלה? האם זה רק בגלל ניהול כושל או מתן אשראי נדיב ללקוחות?
בבקשה לבית המשפט נכתב במפורש שהן במחנק תזרימי שאינו מאפשר להן לעמוד בהתחייבויות השוטפות, למרות שמדובר "בחברות מהמובילות בתחומן ונהנות ממוניטין רב שנים". כל זה טוב ויפה, אבל החברות הללו "הובילו" גם במצבת חובות לא ממש הגיונית, והבקשה לבית המשפט אפילו לא מתאמצת להסביר איך זה נוצר.
3. כל התהיות שהעלינו על האשראי שנזלל, רק מתחדדות והולכות, כיוון שהאשראי הזה, ברובו, למעשה נשרף לבלי שוב. לחוב הענקי בהיקף של 600 מיליון שקל יש אמנם ערבות של יורוקום תקשורת (החברה-האם) בהיקף של 300 מיליון שקל, שנכלל בהסדרי החוב מול הנושים השונים, אך הם ייבלעו בתוך המחיקה בהסדר המתגבש של יורוקום תקשורת. אחת הבטוחות לחוב הזה, חברה בשם די.אם, נמכרה לקבוצת אפקון בכ-40 מיליון שקל ועל-פי הערכות שתי החברות יימכרו תמורת 60-70 מיליון שקל בלבד. כלומר, סיכוי די גבוה שמתוך חובות של כ-600 מיליון שקל יחזרו כ-100 מיליון שקל בוודאות והשאר כנראה עלה באש - משהו כמו חצי מיליארד שקל.
אינידקציה נוספת למצבן החמור של שתי החברות אפשר היה לקבל בהצעת אלשטיין לגביהן. בתחילה הציע אלשיין לרכוש אותן תמורת 75 מיליון שקל ואחר כך שינה את מתווה העסקה והעדיף להקצות את הסכום לפירעון החוב של יורוקום נדל"ן.
4. כדי לנסות ולפתור את התעלומה, כמה פעילות על תחומי הפעילות של שתי החברות. הן פועלות בתחום הסחר (הפצה, יבוא, שיווק ומכירה) של מוצרי אלקטרוניקה, מדיה, טלפוניה, מוצרים סלולריים, מוצרים חשמליים ועוד. שתי החברות מחזיקות בהסכמי וזכויות סחר והפצה של יצרנים שונים בתחום מוצרי התקשורת, האלקטרוניקה, מזגנים, סלולר, מחשוב, מדיה ומוצרים לבנים. העיקריים שבהן:
זכיינות פנסוניק - כוללים מגוון רחב של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים כגון מסכי טלוויזיה, טלפונים אלחוטיים, מרכזיות טלפוניה, מצלמות, מערכות סטריאו, מכונות כביסה וכדומה. פנסוניק הינה גם יצרן מוביל בעולם בתחום המחשבים המוקשחים.
זכיינות ויטק - החברה מוכרת ומשווקת ציוד תקשורת אלחוטית ומוצרי אלקטרוניקה המיוצרים על-ידי ויטק וכוללים בעיקר נתבים ומכשירי סוויץ' IP הנמכרים לחברות התקשורת הגדולות.
זכיינות טי.סי.אל - מכירה ושיווק רשמי של מוצרי מיזוג האוויר ומורים לבנים נוספים של חברה סינית, שהיא אחת מחברות האלקטרוניקה ומוצרי הצריכה הגדולות בסין ויצרנית המזגנים השלישית בגודלה בעולם בהיקפי יצוא. השיווק הרשמי של מוצרי טי.סי.אל החל ממארס 2017 ועל-פי הבקשה להקפאת ההליכים נכון לינואר 2018, לאחר כ-11 חודשי פעילות, עומד מחזור המכירות בתחום הזה על כ-23 מיליון שקל.
זכיינות נוקיה - זו הפעילות שהיתיה פרת המזומנים של אלוביץ' בעבר אבל ירדה מנכסיה. בבקשה להקפאת ההליכים נכתב כי במהלך 2017 השיקה נוקיה העולמית סדרה של טלפונים סלולריים חכמים בעלי מערכת הפעלה מסוג אנדרואיד ובישראל שיווקה 4 דגמים. במהלך החודשיים האחרונים, נכון לסוף דצמבר 2017, סך המכירות של המכשירים הללו בישראל עמד על כ-6 מיליון שקל, סכום נמוך יחסית, המשקף את המיצוב של נוקיה בשוק.
כמו כן יש לשתי החברות זכיינויות נוספות לשיווק מכשירי סלולר של היצרניות זי.טי.אי, מוטורולה ויצרנים נוספים כמו אלקטל, לנובו ועוד.
5. הבקשה לבית המשפט כללה נספחים רבים ובהם, בין היתר, הדוחות הכספיים של שתי החברות לשנים 2014-2015. במצרפי שתי החברות מכרו בכ-400 מיליון שקל ב-2015 והפסידו כ-31 מיליון שקל וכבר לפני שנתיים נמצאו במצב קשה וגלגלו את עצמן. העובדה שאין היסטוריה של הדוחות ובטח לא דוחות של השנתיים האחרונות, איננה מאפשרת להבין כיצד נערמו כל כך הרבה חובות. הכתובת, אגב, לכל התהיות הללו היא לא רק שאול אלוביץ', יו"ר הדירקטוריון של שתי החברות, אלא בעיקר אילן גרינבוים, המנכ"ל הוותיק של שתי החברות, שהביא אותן למצבן הקשה.
דבר אחד מדליק נורה אדומה: עסקאות בעלי עניין בהיקף די גדול, של כ-100 מיליון שקל, ביורוקום דיגיטלית, עם קבוצת יורוקום ובזק, כמו גם משפט בהקפאת הליכים שממצה את התעלומה: "... בנוסף, קיימת מערכת חובות בין-חברתיות בין חברות הקבוצה, בכלל זה קיימים על-פי ספרי החברות חובת של חברות קשורות לכל אחת מהחברות" (בכלל זה וככל הנראה חוב של יורוקום תעשיות לחברה).
וזה בדיוק לב העניין: המתכון הזה של חברות על גבי חברות, עסקאות בין-חברתיות, הלוואות בין-חברתיות ועסקאות בעלי עניין תמיד מריח רע והתוצאות הן רעות. חצי מיליארד שקל שקרוב לוודאי שעלו באש בשתי חברות שבסך הכל הן סוג של מתווך למכירת מותגי תקשורת ואלקטרוניקה בישראל.