"נתניהו הוא ראש הממשלה, ואני נשיא המדינה. הוא ממלא את תפקידו, ואני את תפקידי" - כך אמר הנשיא ראובן (רובי) ריבלין בתשובה לשאלה על יחסיו הקרים עם בנימין נתניהו; והוסיף, בקריצה בעיניו, "כנראה שהוא (נתניהו) לא חבר שלי".
כן, כנראה. מצד שני, לא נראה שהנשיא רובי מתרגש מכך. הא מכיר היטב את ה"סחורה" ויודע שנתניהו מחבב רק תומכים-מעריצים שלא מוכנים לשמוע את האמת עליו ועל מעשיו.
עדרי חנפנים
לנתניהו אף פעם לא היו הרבה חברים. מה שכן היו לו הם עדרים של חנפנים שרצו ממנו משהו - איזו הטבה או סתם הסתופפות, היכולת לומר "אתמול הייתי בארוחת ערב אצל נתניהו".
במקומות רבים במדינתנו אמירה כזאת מקבלת תגובה של "וואו". אני זוכר חבר שלי שאהב מאד להסתופף אצל נתניהו ואף נהג להתגאות בכך. הוא אמר פעם שהוא מתרשם מנתניהו שהוא מעוניין להזמין אותי לביתו. השבתי שאני לא הולך אל אנשים שאני לא מוכן להכניס לביתי שלי.
גם אדלסון כבר לא חבר
מי שעוד אפשר לומר עליו ש"כנראה נתניהו לא חבר שלו" זה לא אחר משלדון אדלסון, הפטרון והתורם של נתניהו. השניים היו נפגשים לעתים די קרובות, ואדלסון הגדיל לעשות כאשר בנה עבור נתניהו את החינמון "ישראל היום".
כל הסיגרים שארנון מילצ'ן נתן לנתניהו במהלך השנים, כל התכשיטים שאולץ לרכוש עבר שרה, כל המתנות שנתניהו הוציא מ"חברו" ג'יימס פאקר - ועוד מתנות וטובות הנאה שקיבל מכל עבר - כולם ביחד לא מגיעים לקרסוליים של ההשקעה ב"ישראל היום". לייצר עיתון זו הוצאה ענקית - לחלק אותו חינם זו כבר פנטזיה.
תקיעת סכין בגב?
מזה זמן רוחשות השמועות על יחסו המתקרר של אדלסון לנתניהו. מה שבר את גב הגמל? - אין לדעת בוודאות, אבל לפי כל הסימנים זה קרה על רקע העסקה שנתניהו הציע לארנון (נוני) מוזס, שעיקרה החלשת "ישראל היום" תמורת סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות".
האם אדלסון ראה בכך תקיעת סכין בגבו מצד החבר שאיתו היטיב? למעשה, אי-אפשר לספק פרשנות אחרת. מכל מקום, אדלסון נפגע ותפס מרחק מנתניהו ומיתן את תמיכת "ישראל היום" בראש הממשלה.
תשובה מתחמקת
הביטוי האחרון שניתן לקשר המצונן היה כאשר כתב גלי צה"ל שאל אמש את אדלסון אם הוא מאחל לנתניהו שייצא נקי מחקירותיו. אדלסון השיב - פעמיים - תשובה מתחמקת, ממנה נראה שמבחינתו נתניהו יכול ללכת לכל הרוחות.
שלדון, פאקר, מילצ'ן - נראה שלשלושתם, ואולי יש יותר, פשוט נמאס מראש הממשלה הקמצן והנצלן.