טראמפ ונתניהו בדאבוס / צילום: Carlos Barria, רויטרס
אתמול כתבתי כאן על החברים של נתניהו שנמאס להם ממנו. ציינתי את אדלסון, מילצ'ן ופאקר. במשך הלילה התווסף ידיד נוסף שנמאס לו מביבי. דונלד טראמפ. נשיא ארה"ב, שנקט צעדים פרו-ישראליים מרחיקי לכת, גילה לפתע שהחבר שלו מישראל הוא שקרן. אנחנו בארץ יודעים את העובדה הזאת מזמן, אבל ארה"ב גילתה רק עכשיו את אמריקה.
נזיפה תקדימית
השקר היה שמתקיים תיאום עם הממשל האמריקאי על סיפוח התנחלויות ושטחים בגדה לריבונות ישראלית. תוך כמה שעות הגיעה הכחשה שהביעה זעזוע. קשה להיזכר בנוסח נזיפה המאשים מנהיג מדינה - חבר, ידיד, אוהב - בשקריות. לא היו מגעים על סיפוח, נאמר מהבית הלבן, ולא יהיו. או, בלשון של ביבי: לא יהיה כלום כי לא היה כלום.
מה נתניהו חשב לעצמו?
מה ביבי חשב לעצמו כאשר שיקר בנושא כל-כך רגיש? שזה לא יגיע אל האמריקאים? שאף אחד לא ישים לב? נראה שהציבור שלו בארץ, זה שאינו רוצה לדעת עובדות, הרגיל את נתניהו שהוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אבל לא לאמריקאים. הם לא פראיירים כמו הציבור השפוט שלו.
מה עכשיו? דברים כאלה לא שוכחים. ברגע שנתפס אדם בשקר, הוא לעולם ייחשד שכל מילה שלו כוזבת. האדם המשקר מאבד את חזקת החפות, ומכאן ואילך הוא צריך להוכיח שדבריו הם אמת. וזה סוג של יחסים שונה מאוד ממה שהיה קיים בין טראמפ וביבי עד שלשום.
יאיר בהתנחלויות
בזמן שיאיר נתניהו ערך סיורים בהתנחלויות - צעירים אחרים כמותו היו עסוקים בעבודה לצורך פרנסה. ליאיר יש את כל הזמן שבעולם לעשות מה שהוא רוצה: לבלות במועדוני לילה, וגם לבוא אל ההתנחלויות כדי להציג שהוא לא רק פרחח ופרזיט, אלא גם סקרן המבקש ללמוד את השטח. כמובן שאין ליאיר בעיות תחבורה לשטחים, הרי לרשותו עומדת מכונית שרד של המדינה בצירוף מאבטח מהשב"כ.
למה אנחנו מאפשרים את זה? למה הממשלה לא מוציאה אותו מהבית שלה-שלנו, מדוע אינה נוטלת ממנו את המכונית והמאבטח, מדוע אינה דורשת ממנו להיות ככל האזרחים? מדוע אנחנו מסכימים לממן את הפרזיט של ביבי ושרה, שגם את הבן שלהם הם לא מוכנים לממן? ל-מ-ה??? חוסר המעש בעניין זה תורם לתרבות השחיתות שהליכוד ונתניהו הביאו על המדינה. וזה קורה משום שאנחנו מאפשרים זאת.
הייתי שמח לראות קבוצת אזרחים חונה מול בית ראש הממשלה תוך הודעה שלא תזוז עד שהפרזיט ייצא מהבית הרשמי ומהווריד שלנו.