קמפוס אוניברסיטת תל אביב / צילום: איל יצהר
השבוע נקלעתי לדיון שעסק בהתלבטות האם כדאי ללמוד לתואר אקדמי. הטריגר - סדרת ראיונות עם 15 צעירים בני 25-35 שהתמקדה בשאלה האם נכון ללכת בעיניים עצומות במסלול האקדמי "כי ככה עושים כולם".
אין לך השכלה? תפתח עסק
האמת שאין שום דבר מיוחד בקבוצה הזו - שפרט למעטפת תדמיתית המגדירה אותם כאנשי העולם החדש, פלוס אג'נדה שמעודדת יזמות ומאמינה בהליכה אחרי הלב, משקפת לא רע את עולם העבודה כפי שהוא נראה ב-20-30 שנים האחרונות. הקבוצה מורכבת מ-8 בעלי עסקים ו-7 שכירים במגוון מקצועות, תחומי עיסוק ומגזרים, מהם 8 אקדמאים, 3 בעלי הכשרה מקצועית ו-4 נטולי כל הכשרה. החלטתי להציץ קצת יותר לעומק, בניסיון לחלץ מסקנות שהן מעבר לסיפור הקריירה של מרואיין זה או אחר - ואכן הסתבר שאין חדש תחת השמש, וכי בעולם החדש עדיין רצוי מאד לאחוז בתואר אקדמאי, או מינימום בהכשרה איכותית.
מדוע? נתחיל בזה שכל חברי הקבוצה שהסתפקו בבית ספר תיכון הם בעלי עסקים עצמאיים, נתון המאושש את התנהלות שוק העבודה גם בעולם החדש, דהיינו שללא השכלה אקדמאית, או לפחות הכשרה רצינית ובעלת ערך, מאד קשה לבנות קריירה איכותית ומתגמלת כשכירים, גם כשמדובר באנשים מוכשרים (5 מהשכירים בקבוצה הם אקדמאיים, 1 למד שנתיים בטכניון, 1 בעל הכשרה מקצועית). יתרה מכך, 7 מתוך 8 בעלי העסקים הם חסרי כל הכשרה או אקדמאים שעשו הסבה מקצועית, מה שמוכיח שגם בעולם החדש לא ניתן ללכת אחרי הלב ולהישאר שכיר, כיוון ששוק העבודה ממשיך לשלם על ידע וניסיון ולא על כישורים (או חשקים).
ומה כל-כך רע בעסק העצמאי? לא רע בכלל, במיוחד כשהוא מצליח. אבל מצבם של חסרי השכלה אקדמית פחות טוב. מדוע? כי אם העסק שהקימו נכשל, והסטטיסטיקה לא לטובתם, אין להם את האופציה לתפקיד שכיר איכותי ומתגמל (המעבר משכיר לעצמאי הוא קל, בעוד ההיפך קשה מאד), שלא לדבר על שנים קריטיות לבניין הקריירה שאבדו לבלי שוב. תוסיפו לזה את העובדה שמלכתחילה רמת הסיכון של עסקים שאינם בנויים על מכירת ידע היא גבוהה משמעותית (דורשים השקעות הרבה יותר גדולות), ותבינו למה גם עצמאי טוב לו שיאחז בתואר אקדמי.
בסקאלת הצבע
אבל מה שבכל זאת בלט מאד אצל החברים מהעולם החדש הוא הצבע, שנע על הרצף שבין לבן-בהיר ללבן-כהה (למעט מזרחי אחד, ועוד אחד בספק, שניהם עצמאים), כאילו למוצא ולמעמד הסוציו-אקונומי אין שום משמעות בשוק העבודה הישראלי. אחרי שגמרנו לצחוק על הסיכוי של אנשים מהפריפריה לבנות קריירה איכותית ללא השכלה אקדמית (כפי שהודה ביושר נציג הפריפריה היחיד בקבוצה), ואחרי שהבנו שהעולם החדש משתרע בעיקר בין נתניה לרחובות, פלוס כמה מובלעות מצפון ומדרום, נראה שהמסקנה הבלתי נמנעת היא שמי שמסוגל ללמוד אבל מחליט לוותר על תואר עדיין לוקח סיכון גדול יותר גם בעולם החדש, ופוגע בהסתברות שלו להתפרנס בכבוד לאורך זמן (אקדמאים מרוויחים הרבה יותר מבעלי השכלה תיכונית, ובוגרי אוניברסיטאות יותר מבוגרי מכללות).
רק כרטיס הכניסה
האם התואר מבטיח הצלחה בקריירה? כמובן שלא, הוא בסך-הכול כרטיס הכניסה למועדון. רק השבוע פגשתי שני צעירים שהשקיעו 100 אלף שקל על תואר נחשב, כשאחד מהם לא מצליח להתפרנס כבר שנים, משחית את זמנו (ואת הירושה) על מיזם כושל, והשני מדלג מחברת פח אחת לשנייה, כל פעם בתפקיד אחר. הם האמינו לבלה בלה שסיפרו להם על עולם העבודה החדש והתוצאה - קורות חיים מהגהינום ואפס ראיונות עבודה, למרות קשרים ענפים ותואר מפונפן.
אז נכון, לא כולם חייבים תואר כדי להצליח בקריירה. ישנו קומץ (להערכתי לא יותר מ-5%) שיצליחו מאד גם ללא השכלה או הכשרה, רק שאין דרך טובה לנבא מי נמנה על הקומץ הזה. לכן אם חשוב לכם להצליח בקריירה, או לפחות להצליח להתפרנס בכבוד, שקלו בחום תואר אקדמי (לא חסרות מכללות עם רמת קושי של תיכון בינוני), העיקר לא להתבשם מהלהג על עולם עבודה חדש, כי המעסיקים טרם שמעו עליו. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com