בנימין נתניהו / צילום:Denis Balibouse, רויטרס
על רקע הכותרות של הימים האחרונים החלה להתחוור ביתר שאת התמונה העגומה לפיה המשטרה מנסה לבנות לעצמה תפקיד מרכזי יותר במדינה, להאדיר את כוחה, והלכה למעשה - לשלוט בסדר היום הציבורי.
השאלה שמעסיקה את כולנו בשבועות האחרונים היא האם ראוי מבחינה שיטת המשפט הפלילי בישראל, שהמשטרה תפרסם את עמדתה לגבי העמדה לדין של חשודים בקשר עם תיק שנחקר באמצעותה או שמא בסיום ביצוע הליך החקירה ואיסוף הראיות היא נדרשת להעביר את התיק - כפי שהוא - לגוף האמון על שאלת העמדה לדין בישראל, הלא היא הפרקליטות?
בהתאם לשיטה שירשנו מבריטניה, בתחילת המאה הקודמת, צריכה להיות הפרדה ברורה בין הגוף החוקר, אשר אוסף את הראיות, לבין הגוף האוכף - הוא הפרקליטות - אשר צריך לסנן, לעבד ולנתח את החומר הראייתי, ובהתאם לשיקול דעתו ובכפוף לשימוע מקבל את ההחלטה אם להגיש כתב אישום בבית המשפט ובאילו עבירות. הפרדה זו בין הגוף החוקר לגוף האוכף לגוף השופט (בתי המשפט) היא חלק מהמנגנון שאמור להגן על האזרח מהרשעות שווא, עיוותים והשפעות זרות על תוצאות ההליך המשפטי.
פגיעה אנושה באנשי ציבור
המשטרה תמיד מסבירה שהאחוזים הגבוהים של ההרשעות בישראל הן תולדה של ההפרדה בין הגוף החוקר לגוף האוכף. המשטרה מסבירה שרק אחרי שהיא עושה את הסינון הראשון ורק אחרי שהפרקליטות עושה את הסינון השני ורק לאחר השימוע - מוגש כתב אישום וזה שכבר הוגש יש לו סיכוי גבוה להרשעה בשל תהליך הסינון שמטרתו לשמר את זכויות האזרח.
כפי שחווינו לאחרונה, היות והמלצות המשטרה הפכו לעניין מרכזי - למעשה נפגמה השיטה; וכפועל יוצא, נוצרו פגיעות קשות בזכויות האזרח במדינה, ובכלל זה בזכות להליך משפטי הוגן. כך למשל, זכינו להיווכח כי פרסום המלצות המשטרה מהווה "גזר דין" של ממש לגבי דמויות עם פרופיל תקשורתי גבוה.
צריך להבין שבמצב שבו המלצות המשטרה מפורסמות, הפרקליטות תתקשה לפעול בניגוד להמלצות המשטרה, כשברקע הצורך לשמור על מערכת יחסים יציבה וטובה בין השתיים. כך שלמעשה, החברה הישראלית מאבדת את אחת המסננות החשובות שלה - שיקול דעתה הפרקליטות - שאמורה להיות "המילה האחרונה" לפני הגשת כתב האישום לבית המשפט ופרסומו. שהרי ידוע שהגשת כתב אישום לאיש ציבור הינה גזר דין ציבורי סופי והשפעה אדירה עליו, על משפחתו, על פרנסתו ועל שמו הטוב. לאנשי ציבור אין כבר משמעות בהליך המשפטי שיתברר בבית המשפט.
ניתן לחוות את הדברים האמורים על-ידי הסתכלות על האירועים של השבועות האחרונים.כך למשל, המעצר של דוד ביטן, שאירע "במפתיע" דווקא ביום שבו היה צריך להצביע בעד "חוק ההמלצות", שהיה עובר אלמלא מעצרו, הוא הפגיעה הדמוקרטית החמורה ביותר בכל הסיפור - הרבה מעבר לעצם עניין החשדות נגדו.
באופן דומה, ניתן לקחת כדוגמה את ההחלטה להקדים את פרסום המלצות המשטרה, יום לפני הדיון בוועדת הפנים.
תמיד ישנם יחסי תן וקח
ולעניין הכותרות האחרונות.
בכל הנוגע לתיק 2000, שבו כידוע מעורב מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות" ובעל השליטה בעיתון, נוני מוזס, נראה שהתיק צפוי להערים קשיים לא מבוטלים על הפרקליטות ברובד המשפטי.
בימינו מערכת יחסים של "תן וקח" בין עיתונאי לבין פוליטיקאי היא דבר מאוד שכיח ושגור; זה קורה כל הזמן, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, ולכן יהיה קשה לראות ביחסים הללו "יחסי שוחד מושחתים".התיק עשוי לעורר קושי לא רק בבחינה של אכיפה בררנית, אלא גם שלנוכח הדברים יהיה קשה לראות בדברים שהוחלפו כ"טובות הנאה" שניתנו לעובד ציבור במסגרת תפקידו. סבורני כי לכל היותר עשויה להיות פה שאלה בקשר לעבירה של "מרמה והפרת אמונים", אבל לטעמי לא צריך להרחיק לכת ולגלוש למחוזות עבירת ה"שוחד".
השאלות המרכזיות שצפויות לעורר ויכוחים משמעותיים יהיו הן בנוגע למונח המשפטי "טובת הנאה", והן באשר לשאלה האם הטובות ההנאה הוחלפו "במסגרת תפקידו" של ראש הממשלה, שכן טובות הנאה שנתנו לעובד ציבור שלא בקשר לתפקידו - אינן מהוות שוחד, אלא עבירות מהתחום האתי או הפרת אמונים.
הפרקליטות תיתקל גם במכשול של "האכיפה הבררנית", שהרי ידוע שמתקיימים כל העת יחסי תן וקח בין פוליטיקאים לבין עיתונאים ותישאל השאלה מדוע לא נפתחות חקירות כנגד אנשי ציבור אחרים. בנוסף לכך, ייטען שהנורמה הזאת לא הובהרה ואין עונשין אם אין מזהירין.
באשר לתיק 1000 אשר קשור למערכת יחסיו של ראש הממשלה עם אנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, השאלה המרכזית היא האם הקבלה של "טובות ההנאה", שהוחלפו במהלך השנים מהוות עבירה על חוק המתנות, או שמא מדובר ממש בקבלת טובות הנאה שניתנו במסגרת תפקידו של ראש הממשלה, כאשר ראש הממשלה מודע לכך שטובות ההנאה ניתנות לו בכדי שיפעל עבור אותם אנשים.
הפרקליטות סבורה שהיא יכולה להוכיח את המודעות של ראש הממשלה מהנסיבות. אני לא בטוח שהדברים ברורים כל כך על פי הפרסומים שהיו עד כה בנושאים אלו.
בתיק זה יהיה צורך לברר האם קיים קשר סיבתי בין טובות ההנאה שניתנו לבין המודעות של ראש הממשלה, לגבי כך שיש ציפייה ממנו לפעול לטובת מילצ'ן (ככל ואכן הייתה כזו).
הפרקליטות תהיה מוכרחה להוכיח את הקשר הזה ובפרט את המודעות לגבי הציפייה של ראש הממשלה. היות ואותה מודעות פנימית נלמדת ומתגבשת מהתבוננות ממרחק בעשייה של אדם אחר, ועוד כשמדובר במי שנושא בתפקיד ציבורי בכיר, אשר דורש ממנו באופן אינהרנטי להתנהל בסביבה של לחצים, אינטרסים, ומנופים פוליטיים, ההוכחה של הדברים צפויה להערים על הפרקליטות קשיים משמעותיים.
שאלה טובה שיש לשאול בכנות, היא האם הדברים שהוחלפו הם יותר נושאי אופי של "מתנות", של "נהנתנות" במובן מסוים, שעברו ידיים באיזושהי מסגרת חברית, או שמדובר בדבר אחר לגמרי.
■ הכותב הוא עו"ד מומחה לעבירות צווארון לבן ומרצה בבית הספר למשפט של המכללה למינהל.