שי ניצן / צילום: איל יצהר
"יותר ממחצית המלצות המשטרה אינן מתקבלות על ידי הגורמים המשפטיים והן מסתיימות בלא כלום", תיאר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו, דקות ספורות לאחר שהודיעה לו המשטרה באופן רשמי ופומבי על חשדותיה כלפיו, המועברים לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליטות המדינה ופרקליטות מיסוי וכלכלה. האמנם? נתניהו צדק, אבל המציאות יותר מורכבת. מתוך 18 אלף תיקים שהמשטרה מעבירה לפרקליטות לגביהם אין המלצת סגירה, רק בכ-4,000 תיקים הפרקליטות מגישה כתב אישום. כלומר, רק בכ-20% מהתיקים שהמשטרה חשבה שיש מקום להגשת אישומים, מוגש אישום בפועל.
אבל כאמור, המציאות לא סטרילית, מגוון נתונים משפיעים על הסטטיסטיקה הזאת. אם בוחנים את כלל התיקים המגיעים לפרקליטות - מתוך כ-30 אלף תיקי חקירה המועברים אליה על ידי המשטרה, כ-12 אלף תיקים (כ-40%) נסגרים תוך התבססות על המלצת המשטרה לסגור אותם; כ-11 אלף נוספים נסגרים בפרקליטות חרף עמדת המשטרה שיש די ראיות להגשת כתב אישום; כ-3,000 תיקים נוספים מועברים לטיפול התביעה המשטרתית.
פרקליט המדינה, שי ניצן, פרש את הנתונים הללו בפני חברי ועדת הפנים בכנסת בדיון שקיימה על חוק ההמלצות בנובמבר האחרון. במסגרת הדיון אכן נחשף כי רובם המכריע של התיקים שמעבירה המשטרה לפרקליטות מבלי שתמליץ לסגור אותם - מסתיימים בסגירה; ואולם, את החלוקה הפנימית בתוך התיקים הללו - בין אלה שאין בהם המלצה כלל לבין אלה שיש בהם המלצה להגיש כתב אישום - אף אחד לא יודע. לא ברור בכמה מהתיקים המשטרה ממליצה במפורש להגיש כתב אישום, לעומת התיקים שלגביהם היא לא מצרפת כל המלצה ולכן לא ברור הנתון הסופי של כמה תיקים שלכאורה היו מועמדים "טובים" להעמדה לדין בעיני המשטרה - באמת נסגרים.
למה ניצן לא יודע לבצע חלוקה פנימית בתוך התיקים שלא ניתנה לגביהם המלצת סגירה? התשובה לכך מתחילה בסוג התיקים שמגיעים לפרקליטות: כל תיק חקירה של המשטרה, מעל דרגת חומרה מסוימת, מועבר לפרקליטות - מדובר בכ-30 אלף תיקים, כ-10% מהתיקים שחוקרת בכל שנה. יתר 90% תיקי החקירה מועברים לתביעה המשטרתית.
בתוך כ-30 אלף התיקים הללו ישנם כ-12 אלף תיקים (40%) שמועברים עם המלצה משטרתית: לגנוז את התיק, לרוב בהעדר תשתית ראייתית מספקת. מתוך התיקים הללו, במיעוט נדיר של עשרות תיקים בשנה, הפרקליטות מחליטה בכל זאת להגיש כתב אישום.
יתר 18 אלף התיקים מועברים לפרקליטות "עם המלצה להגיש (כתב אישום, מ' ר') או לפעמים בלי המלצה, כי הם לא חייבים לגבש המלצה כמובן", הסביר ניצן באותו דיון. לשאלת יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דודי אמסלם מהליכוד (כיום יו"ר הקואליציה), מדוע אינם חייבים - ענה: "יש תיקים מורכבים עם שאלות משפטיות כבדות. לא תמיד המשטרה מגבשת עמדה. אנחנו לא חושבים שהם חייבים".
אז כמה מתוך התיקים "נטולי ההמלצה לגניזה" מסתיימים בכתב אישום? כאן הנתונים שסיפק פרקליט המדינה לחברי הוועדה היו חד משמעיים: הרוב המכריע מסתיים בסגירה. כ-3,500-4,000 תיקים מבין אותם 18 אלף תיקים מסתיימים בכתב אישום; כ-3,000 תיקים מוחזרים לתביעה המשטרתית משמצאה הפרקליטות, כי בניגוד לסברת המשטרה, דרגת חומרתם בעצם פחותה מזו המתאימה לניהול בפרקליטות; והיתר נסגרים - הרוב, כ-7,500 תיקים, נסגרים בהיעדר מספיק ראיות, והשאר בהיעדר עניין לציבור.
כך או כך, השאלה איזה אחוז מהתיקים שכן קיבלו המלצה להגיש בהם כתב אישום, נותרה פתוחה. גם כשנשאלה באותו דיון ע"י אמסלם, יו"ר הוועדה, אשר סיכם זאת כך: "בגדול אנחנו מדברים על כ-14,000 תיקים שבסוף, מבחינת התוצאה, לא מוגש כתב אישום, ובגינם - המשטרה או המליצה (להגיש כ"א, מ ' ר'), או שהיא השאירה פתוח"; וניצן ענה: "נכון מאוד".
אמסלם שאל בתגובה: "דרך אגב, כמה משאירים פתוח בגרוסו מודו?" וניצן ענה כי הוא לא יודע. אמסלם התעקש: "בגדול, 90%-10%? בגדול". וניצן הסביר: "אני לא יודע. כיוון שיש שיקול דעת למי שמסכם את החקירה, לקצין, להעביר - לא מכתיבים לו: תגיד המלצה, [אלא] נותנים לו שיקול דעת".