בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
התאגיד זיהם, המנהלים יורשעו: במקרה שני בתוך שבועות ספורים קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעור המשרד להגנת הסביבה, הפך את החלטת בית משפט השלום והרשיע שני מנהלים בגין מפגעים סביבתיים שביצע התאגיד בו הם מכהנים.
במקרה הקודם הורשעו שני מנהלי חברת "שמן תעשיות", אליעזר פרנפס וחיים אינזלברג, בעקבות כתב אישום שהגיש המשרד בגין גרימת מפגעי ריחות חזקים ומתמשכים והפרת התנאים הסביבתיים.
בסוף החודש האחרון הרשעה כזו אירעה שוב, ובית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע שני מנהלים בחברת דור כימיקלים, שהפכה ציבורית מאז 1995: המנכ"ל לשעבר, חיים רוזנבאום, וסמנכ"ל התפעול לשעבר, ארנולד בקלו, הורשעו בעבירות של זיהום מים והפרת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד, בעקבות דליפה, אותה יכולים היו למנוע, באזור תוואי הצינור שמוביל תרכובת אורגנית מסוכנת לחוף הים בחיפה.
העונש שהטיל עליהם בית משפט השלום היה פיצוי בגובה 10,000 שקל, אותו כל אחד מהשניים ישלם, אך התיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך גזירה מחודשת של עונשם בעקבות ההרשעה. גובה הקנס שהוטל על התאגיד נותר על כנו, 150 אלף שקל, והוא ישולם עד תחילת מארס 2018.
בסיכום סוגיית ההרשעה, שהפכה את קביעת בית משפט השלום, כתבה כך השופטת תמר נאות-פרי, בהתייחסה לשאלת הפגיעה האפשרית בהעסקתם העתידית של שני המנהלים: "במקרה הנוכחי, ייתכן כי נסיבות ביצוע העבירות לא היו חמורות, ואפשר היה לשקול להימנע מהרשעה, אך לא הודגם נזק מוחשי כתוצאה מההרשעה, ולכן לא היה מקום להימנע מהרשעת שני נושאי המשרה".
בהתייחסה לקביעותיו של בית משפט השלום בעניין אי-הרשעה, ציינה השופטת את החשיבות המיוחדת שיש לדרג הבכיר בקביעת מדיניות: "יש ליישם את החריג של אי-ההרשעה רק במקרים מיוחדים המצדיקים זאת, ולמעט אותם חריגים - קיימת חשיבות להרשעת נושאי המשרה הבכירים במקרים כגון אלה, בשל שהם מקבלי ההחלטות אשר משליכות על קיומם של המטרדים והסרתם, ומעורבותם האישית בהליך הפלילי היא אחת מהדרכים האפקטיביות ביותר למנוע את המטרדים ולהחיש את הסרתם. הדרג הבכיר הוא שקובע את המדיניות, הוא שאחראי על התקציב הנדרש, ובכוחם של אלה לנקוט את האמצעים למניעה ולהסרה".
עוד כתבה השופטת כי "הימנעות מהרשעה משדרת מסר בלתי ראוי מטעמה של מערכת המשפט", וכי הרשעה "תורמת תרומה משמעותית בהרתעה".
אמנם, כתבה השופטת, "אפשר וסנקציות מינהליות יכולות לשרת את אותם האינטרסים (של הרתעה, מ' ר') במידה דומה, אך כל עוד אין סנקציות שכאלה (והדבר מסור בידי המחוקק) - אין מקום להימנע מהרשעה רק בשל שבעתיד לבוא אולי יקבעו בחיקוקים סנקציות מינהליות מתאימות".
יצוין כי לאחרונה מתגבשת במשרד המשפטים יוזמה להטלת עונשים שונים על תאגיד, שאינם הרשעה, וביניהם נבחנת האפשרות להטלת צווי מבחן על תאגיד, גם כאלה הכוללים עבודות שירות לציבור.
נשיא בית המשפט המחוזי, השופט רון שפירא, התייחס בפסק דינו לעובדה שמדובר בחברה ציבורית, וכתב כי ראוי לחדול מתרבות דיונית אשר "במסגרתה מקלים עם ממלאי התפקידים בתאגיד ופוטרים אותם מההרשעה, על השלכותיה, ומבקשים להרשיע ולהעניש את התאגיד. זאת, במיוחד כאשר מדובר בתאגיד שאינו בבעלות פרטית".
בנסיבות של תאגיד ציבורי או חברה ממשלתית, כתב השופט, וככל שההרשעה פוגעת בתאגיד - "הרי שמדובר בפגיעה בבעלי המניות, שהם הציבור הרחב, בעוד שממלאי התפקידים יוצאים בלא פגע וכפועל יוצא מכך מרשים לעצמם גם בעתיד להמשיך באותה דרך של התנהלות".
סכנה למשתמשים בחוף
חברת דור מזרימה תרכובת אורגנית נדיפה המשמשת כתוסף לבנזין דרך צינור העובר מהשטח המוחזק על-ידה ועד למפעלי בתי זיקוק לנפט (בז"ן). הצינור חוצה קו ניקוז עירוני של מי גשם המסתיים ברחוב חלוצי התעשייה בחיפה, בסמוך לקו הים.
בתחילת 2012 הורגש ריח חריף באזור מוצא קו הניקוז לחוף הים, וזוהתה על-ידי נציגי המשרד להגנת הסביבה כדליפת חומר מסוכן מתוך הצינור וזרימת שפכים. בדיגומי קרקע שבוצעו בפברואר ובמארס 2012 נמצאו ערכים גבוהים שהיוו סכנה לציבור המשתמשים בחוף, ועלה כי העבודות שבוצעו כביכול לתיקון הדליפה לא צלחו. בחודש מאי של אותה שנה המשרד הוציא לחברה ולרוזנבאום צו פינוי רעלים וצו לשמירת ניקיון, בדרישה כי יפנו את הקרקע ברדיוס של 4 מטרים ממקום הדליפה ויטפלו בה.
המשרד להגנת הסביבה טען בכתב האישום כי נושאי המשרה הפרו את חובתם לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע דליפות לאורך תוואי הצינור, וכן כי השליכו למקור מים חומרים מסוכנים.
בית משפט השלום ציין כי מאחר שהמנהלים קיבלו אחריות מלאה על העבירות והתחרטו, ומאחר שההרשעה תפגע בעתידם ובפרנסתם, אין הוא מרשיע אותם אלא רק קונס אותם, כאמור, ב-10,000 שקל כל אחד (והתחייבות כספית על סך של 20 אלף שקל למשך שנה). על החברה עצמה הוא השית, כאמור, קנס בסך 150 אלף שקל והתחייבות כספית בסך 300 אלף שקל למשך 3 שנים.
המשרד להגנת הסביבה ערער על אי-הרשעתם של המנהלים ועל קולת העונש, ובפסק הדין הנוכחי הרשיעו השופטים רון שפירא, בטינה טאובר ותמר נאות-פרי את הנאשמים, אך הותירו על כנו את גובה הקנס לדור כימיקלים שנקבע בבית משפט השלום - 150 אלף שקל (תוך ביטול פריסת הקנס לתשלומים).