הכנסת / צילום: גיל יוחנן
בכנסת מצויה על האובניים, לאחר קריאה ראשונה, הצעת חוק לעניין שיטת המינוי של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה. הבעיה היא, שאם הצעה זו תהפוך לחוק, היא עלולה להחליש, שלא לומר לסרס, את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, בניין חשוב ומוצק שנבנה בעמל רב לאורך 70 שנות המדינה. לטעמי, נזקה על ההצעה רב מתועלתה. דבריי נכתבים מתוך ניסיון רב כיועץ משפטי בשני משרדי ממשלה, החוץ והביטחון, וכיועץ המשפטי לממשלה. זאת, בנוסף להיכרות עמוקה עם הנושא בתפקידים נוספים, ובמיוחד כמזכיר הממשלה.
במצטבר, ישבתי כ-15 שנה ליד שולחן הממשלה וצפיתי תדיר בפעולת הייעוץ המשפטי. נזדמן לי כיועץ משפטי לממשלה בכמניין מקרים למנוע את סילוקם מהתפקיד של יועצים משפטיים (או יועצות משפטיות, לשון זכר כאן היא מטעמי נוחות) למשרדים, על-ידי שרים שביקשו להביא במקומם אדם "משלנו". רבים מן היועצים הללו, שהמשיכו בתפקידם, היו לתפארת מדינת ישראל. היועץ המשפטי למשרד ממשלתי הוא מן החוליות החשובות של שלטון החוק ומבכירי שומרי-הסף. לצד חובתו לסייע לשרים ולמנהלים-הכלליים לממש את מדיניותם, נמצאת החובה להבטיח כי הדברים ייעשו בגדרי הדין, מכאן הרגישות שבתפקיד.
חוששני כי הצעת החוק שבה עסקינן איננה מסגירה את הטמון בה. למראית-העין, היא "בסך-הכול" מעבירה את המינויים של היועצים המשפטיים למסלול של ועדת איתור, תחת מכרז "רגיל" כעובדי מדינה. ואם ישאל השואל, אז מה? התשובה היא שהמוצע הוא פוליטיזציה מובהקת של הייעוץ המשפטי הממשלתי. יועץ משפטי למשרד אינו משרת אמון. בשום פנים אינו כזה. עליו להיות אמין ולויאלי, כך שירכוש אמון מקצועי. אך משרתו אינה תלויה ב"נאמנות" לשר פלוני, המוחלף לעיתים לא רחוקות בארצנו, אלא בנאמנות לחוק.
עצם המינוי על-ידי השר, גם אם בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה כמוצע עתה, מטביע בו חותם פוליטי. כי המנכ"ל, זרועו של השר שהוא עצמו מינוי פוליטי כמשרת אמון, יהא יו"ר הוועדה - תחת כמקובל עשרות שנים, אחד המשנים ליועץ המשפטי לממשלה ועימו נציגי המשרד ונציבות שירות המדינה - וזאת, כדי להבטיח שימונה אדם "משלנו". עוד שניים מחברי הוועדה, נציג ציבור ואיש אקדמיה, ימונו על-ידי המנכ"ל: נציג הציבור ימונה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. כך, רוב של שלושה מתוך חמישה חברי הוועדה יהיו אפוא מטעם השר, שהמנכ"ל הוא זרועו. האחרים יהיו נציגי היועץ המשפטי לממשלה ונציבות שירות המדינה. נוכח העומד בראש והרוב כאמור, היצור שייוולד יהא בהכרח מזוהה כ"איש של השר", כ"חייב לשר", גם אם הוא אדם טוב כשלעצמו. ולא לכך נועד הייעוץ המשפטי.
בספר "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי נאמר למלך כוזר, "כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים". התוצאה הברורה תהא החלשת השירות המשפטי הציבורי. קולו של החוק צריך להיות צלול, נקי, ללא אינטרס פוליטי, והייעוץ המשפטי לא בא לעולם כדי לתמוך באינטרס פוליטי זה או אחר, או להיאבק בו כשלעצמו, אלא כדי להבטיח שמדיניות שעליה מחליטה הממשלה תיושם כדין ועל-פי דין. נער הייתי וגם זקנתי ובעיניי ראיתי, בעשרות שנות שירות, כיצד הייתה חיונית מעורבות הייעוץ המשפטי בקבלת ההחלטות.
מערכות פוליטיות, והדברים נאמרים בלא רצון לפגוע באיש, נוטות לא אחת בלהט העשייה או מטעמים פחות ראויים, לדלג על ה"פורמליות", ומכאן ייתכנו פתחי מדרון חלקלק המובנים לכל בר-דעת. הייעוץ המשפטי במשרד ממשלתי חיוני אפוא לא בשל תאוות השלטון של המשפטנים, אלא כי המציאות טעונה שומרי-סף - טעונה ועוד איך!
אטעים: בכל שנותיי ליד שולחן הממשלה לא זכור לי נושא של מדיניות ש"טורפד" על-ידי הייעוץ המשפטי. לכן אני מתקשה לקבל את הדעה כי בעשורים האחרונים הוחלש כוחו של הדרג הנבחר, והתחזק זה של הייעוץ המשפטי. ברי כמובן כי על היועצים המשפטיים לסייע לדרג הנבחר למלא את תפקידו ולהגשים את מטרותיו במסגרת הדין; ומתכונת זו פועלת היטב לשמחתי, גם אם אין דבר אנושי שהוא מושלם. היו גם מקצת מן היועצים שלא עמדו מקצועית בציפיות, אך אין לכך קשר לאופן בחירתם. הניסיון הכולל טוב בהחלט.
מדוע אפוא יש צורך לשנות את השיטה? מדוע מה שפועל היטב יש לשנותו? כשלעצמי, אכן אני תומך בקציבת מינויו של יועץ משפטי לשמונה שנים, כדי לרענן שורות, תוך הבטחה ככל האפשר של שיבוץ חלופי. אולם ראוי להימנע מכך ש"חותם הפוליטיזציה" יוטבע ביועץ המשפטי הנכנס לתפקידו. ער אני לכך שהמינוי טעון הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אך בזה לא די, כאשר היועמ"ש מועמד בפני עובדה כמעט מוגמרת.
ועוד נקודה משמעותית ומעשית: הרי לשיטת ההצעה הנוכחית יהא היועץ המשפטי הנבחר קרוב בצורה זו או אחרת לשר, על-פי דרך מינויו. ומה אם השר יתחלף ויבוא שר שונה פוליטית מן הקודם? הנה סבך של פוליטיזציה ללא מענה.
לא בכדי חברו להסתייגויות מן ההצעה גורמים שאין ביניהם קשר וגם אינם אינטרסנטים, משפטנים החרדים לשלטון החוק ולתקינות הממשל. עם אלה נמנים נשיאים, שופטים ושופטות לשעבר של בית המשפט העליון, שכיהנו כיועצים משפטיים לממשלה וכפרקליטי מדינה. זאת, לרבות היועץ המשפטי לממשלה היום, יועצים משפטיים במשרדי הממשלה המכהנים בתפקידם, וכן איגודם המקצועי של המשפטנים בשירות הציבורי. האם אין דעתם ראויה להתחשבות ולשיקול? האם אין ערך לניסיון מצטבר משמעותי כל-כך?
כללם של דברים הוא, שההצעה הנוכחית משמעה מגמת פוליטיזציה של השירות המשפטי, במדרון חלקלק. אציע תחתיה הצעה פשוטה: השרים והמנכ"לים יפעלו על-פי דין, והיועצים המשפטיים יסייעו להם בהגשמת מדיניותם במסגרת הדין; כל גורם ימלא תפקידו. בהחלטת ממשלה בעקבות דוח חשוב של ועדת אהרן אברמוביץ (מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר) נאמר כי "המשפטן הציבורי חייב לפעול כיועץ וכמסייע לגיבוש המדיניות של השר והמנכ"ל, ולעשות ככל הניתן ליישומה במהירות וביעילות במסגרת החוק, ובמקביל עליו לפעול כדי למנוע הפרת החוק".
אלה דברים כדורבנות שיפה כוחם, ושיטת המינויים הקיימת מבטיחה זאת. היועץ לא יהא לרועץ; אדרבה. אם כן, מדוע להפוך שירות יפה ומוכח, לכלי משחק שהוא פוליטי במידה רבה?
חברי-הכנסת, אנא שקלו זאת היטב, גם כאזרחים חפצי חוק, גם כנבחרי ציבור היודעים כי המצב הקיים, אף אם אינו מושלם, עדיף על ניסויים של פוליטיזציה. מה גם שגלגל פוליטי חוזר בעולם - היום השר כאן, והיכן יהא מחר. יפה הזהירות.
■ הכותב היה המשנה לנשיאה בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה.