הליכוד / צילום: אלון רון
בצמרת הליכוד הפחד שולט. אף אחד מצמרת התנועה שמנהלת את מדינת ישראל לא מוכן להגיד דברים ברורים בשמו ובזהותו. השרים שמגלים אומץ ציבורי אל מול החיזבאללה, חמאס, איראן וגם יודעים לעשות שרירים כלפי עמותות שמאל, תיאטראות בשפה הערבית או סרטים ישראליים המוקרנים בפריז - משקשקים לדבר על הצעת שוחד לשופטת, יועצים נכלוליים החשודים במעשים חמורים או על ראש ממשלה שהודה כבר לפני יותר משנה שהוא נהנה לקבל מתנות מחברים.
כלפי פנים, אולי הם מתכוננים, יוצאים לחוגי בית ונפגשים עם מתפקדים. גדעון סער מתרוצץ וחורש את מדינת ישראל לאורך ולרוחב. ישראל כ"ץ מרבה להתראיין בכלי התקשורת בנושאי מודיעין, האי הפלסטיני המוצע לחופי עזה, וכמובן שמח להשיב לכל השאלות בנוגע לרכבות, מטוסים ומחלפים חדשים. גלעד ארדן - השר לביטחון פנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה - טיפוס שדווקא אינו מתמסר לתקשורת או לחוגי בית של ליכודניקים, מקפיד על דום שתיקה. הוא הרי השר הממונה על המשטרה, והתירוץ הזה נוח מאוד למי שלא רוצה לתמוך בנתניהו פומבית אך גם להיות האחרון שיגיד מילה רעה. אפילו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמתנהל בנפרד מראש הממשלה בחודשים האחרונים, לא מעז לומר מילת ביקורת על הצטברות החשדות, החששות, היועצים והמעגלים הבלתי נתפסים של מצעד הנחקרים.
מדוע זה כך? כי בליכוד מותר להיערך ליום של אחרי נתניהו כל עוד עושים זאת באמצעות כוח הדמיון ובלחישות. כלפי חוץ, הראשון שיעז להיראות כמי שמתכנן פוטש, יהיה גם זה שיחטוף מקהל המתפקדים, הנאמן לראש הממשלה. שר שיפתח את פיו ויביע עמדה ערכית, ייתפס כתוקע סכין בגב האומה, והוא או היא ייענשו על כך בחריפות, לא משנה כמה חריפים יהיו החשדות נגד נתניהו.
אף אחד לא קם. יום אחרי הודעת המשטרה על סיכום הראיות בתיק, פגשתי את אחד משרי הליכוד והוא הזכיר לי. "את זוכרת את שאול מופז אחרי שהוא הודיע שהוא פורש מתפקיד שר? או את הסכסוך שאליו נקלע טומי לפיד עם אריאל שרון ולפיד פרש מן הממשלה? אף אחד לא מתגמל את זה שקם ומודיע הודעה ערכית שהוא חייב ללכת. אז שרון שלח לטומי מכתב פיטורין ושינוי איבדה מכוחה, ואף אחד לא זכר את המעשה ההירואי בדיעבד. לקום ולהביע עמדה ערכית, זה לא דבר מתגמל פוליטית".