פיצוי עונשי / צילום: שאטרסטוק
לפני מספר שבועות ניתן פסק דין חשוב ביותר, בעניין עיזבון המנוח מנטין ז"ל נגד הרשות הפלסטינית. פסק הדין קבע, כי הרשות הפלסטינית תשלם פיצויים עונשיים בגובה 3 מיליון שקל לעיזבון. זאת, לאור מותו של טכנאי בזק שנרצח על-ידי מחבל לאחר ששב ממחנה "אימוני גוף ונשק" מטעם הרשות הפלסטינית. בית המשפט מצא בסיס איתן לפסיקתו בעניין עיזבון אטינגר ("הלכת השנים האבודות"), שם לא הייתה קביעה מפורשת על דבר קיומה של סמכות כזו לבתי-המשפט בישראל, אולם נזרעו הזרעים לאותם פיצויים. בעיזבון אטינגר שונתה ההלכה בנוגע לפיצוי לעיזבון, ברם לא נפסקו פיצויים עונשיים.
בפסק-הדין "עיזבון מנטין" הלך בית המשפט צעד אחד נוסף, והורה באופן מפורש וצלול, על כך שקיימת סמכות לפסוק פיצויים כאלו. מדובר בפיצויים שבין היתר באים לבטא את מורת הרוח מהתנהגות הנתבע שגרם למקרה הנזיקי. אין מדובר בפיצוי בגין הנזק שנגרם, בהשבת המצב לקדמותו עקב גרימת הנזק, אלא בתשלום סכום נוסף, הרתעתי שלא קשור לגובה הנזק. מדובר בפיצויים שייפסקו במקום שבו קיים מקום להעניש ולהרתיע, מקום שבו מדובר בפעולה של עוולה חמורה מבחינה מוסרית, שמצדיקה תגובה הולמת, מקום שבו מדובר בהתנהגות "מחפירה המביעה זלזול בזכויות היסוד של הניזוק".
הפיצויים העונשיים נועדו, בין היתר, להעביר מסר חברתי של סלידה מהמעשה הנפשע, גינוי וסלידה מההתנהגות. הם אמורים להעביר מסר חד-משמעי השולל את המעשים הללו מכל וכל.
בארצות-הברית, שבה נפסקים חדשות לבקרים פיצויים עונשיים, הסכומים שנפסקים עשויים להיות משמעותיים ביותר, הרתעתיים, ובמקרים רבים מדובר בסכומים שיכולים לפגוע פגיעה משמעותית בגוף שגרם את העוולה. אין הם נופלים בגדר "מכה קלה בכנף". פסיקת סכומים משמעותיים עולה בקנה אחד עם התכלית של הפיצויים הללו.
נראה, כי הגיעה העת, ובין היתר, בדומה למצב המשפטי בארצות הברית, להתחיל ולפסוק, באופן הרבה יותר רחב, פיצויים עונשיים. זאת, באותם מקרים שהנתבע התרשל באופן מובהק, זלזל בתובע, עצם עיניים באופן חזק במיוחד ועוד. פיצויים עונשיים אמורים, בסופו של דבר, להביא להתנהלות יותר רצינית, אחראית, פחות עצימת עיניים מצד מעוולים פוטנציאליים, גופים חזקים במשק, גופים ציבוריים ועוד. זאת, במיוחד באווירה הישראלית, שלעיתים קרובות גובלת בחפיפניקיות הישראלית, וכאשר עצימת עיניים, רשלנות, זלזול חמור בחיי אדם הם לא נדירים במחוזותינו.
הטלת פיצוי מוגבר, פיצוי משמעותי, פיצוי עונשי, מעבר לנזק הספציפי שנגרם, יביאו, בסופו של דבר לירידה בנפגעים, להפחתת ההליכים המשפטיים, והמשק הישראלי, בכללותו, ייצא נשכר. כי כאשר מזיק פוטנציאלי יידע שבית-המשפט יכול לפסוק לחובתו סכומי עתק בגין נזק שייגרם, אזי ברור כי רמת הזהירות, רמת האחריות, רמת המודעות תעלה, מצד כל הגורמים וכל המעורבים. מהדרג הגבוה ביותר ועד הדרג הנמוך, כולם יידעו שיש לתת יותר תשומת-לב, להשקיע יותר במניעה, להתייחס יותר ברצינות ולוודא שהדברים, ככלל, נעשים באופן הטוב ביותר.
כשאותם גופים יידעו כי הם עלולים לחוב ולשלם סכומים רציניים, יותר מהנזק שנגרם, סכומים שעלולים גם לפגוע באופן חמור באותו גוף או תאגיד - הדברים ייראו אחרת. זה, בין היתר, הטבע האנושי. מקרה כמו מותו של הנער אטינגר (עיזבון אטינגר - "הלכת השנים האבודות") יכול היה להימנע אם אותם גורמים אחראים היו יודעים שהתעלמות מצידם תביא בחובה גם פסיקה עונשית, פסיקת פיצויים גדולה ומשמעותית. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.