לוח שערי חליפין של ביטקוין / צילום: צילום: רויטרס - Dado Ruvic
לאחרונה פרסמה רשות המסים חוזר מקצועי, שבו מובעת עמדתה בעניין מיסוי המטבעות הדיגיטליים, דוגמת הביטקוין. המטבע הדיגיטלי משמש כ"מטבע" בעברית מדוברת, בשל היותו אמצעי תשלום מקובל, עובר לסוחר, אשר ניתן לנהלו באמצעות "תוכנת ארנק". מנגד, משפטית, הביטקוין אינו מהווה הילך חוקי במדינה כלשהי, ועל כן אינו בבחינת "מטבע" במובן המשפטי של המילה.
במסגרת החוזר שפרסמה רשות המסים היה עליה להכריע בשאלה, האם המטבע הווירטואלי מהווה "מטבע" לעניין פקודת מס הכנסה, או שמא המטבע הינו בבחינת "נכס". קביעה כי המטבע הדיגיטלי מהווה "מטבע", הייתה מקנה לציבור היחידים פטור ממס על עליית הערך של המטבע, ומנגד, במקרה של הפסד מירידת ערך, לא היה נחשב הפסד זה כהפסד הניתן לקיזוז לצורכי מס.
לעניין ציבור החברות, קביעה כי המטבע הדיגיטלי מהווה מטבע לצורכי מס, לא רק שלא הייתה מעניקה לחברות פטור ממס, אלא אף הייתה מביאה לחבות במס חברות על בסיס צבירה, ללא קשר לשאלת מימוש הרווח מעליית השער.
רשות המסים בחרה לאמץ את הפרשנות המשפטית הלשונית, שעל פיה המטבע הדיגיטלי אינו בבחינת "מטבע", אלא בבחינת "נכס". המשמעות המיסויית של קביעה זאת הינה כי במועד מימוש המטבע, יתחייב הנישום במס על הכנסתו מעליית שער המטבע, ומנגד, במקרה של הפסד ייווצר בידו הפסד בר-קיזוז. החיוב במס יחול ללא הבחנה על ציבור היחידים והחברות. שיעור המס אשר יחול על הנישום היחיד יהיה שיעור מס רווח הון של 25%, אלא אם כן ייקבע כי אותו יחיד הינו בבחינת "סוחר" במטבעות דיגיטליים, שאז תחויב הכנסתו במס שולי מלא בשיעור של עד 50%. למותר לציין, כי ההבחנה בין "משקיע" לבין "סוחר" אינה הבחנה חד-משמעית, והיא מורכבת ממבחני משנה מרובים, מתוך ראייה כוללת של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.
מה עם המע"מ?
לעניין מע"מ, ובניגוד לטיוטת החוזר שפורסמה על-ידי רשות המסים לפני כשנה, הפגינה רשות המסים גישה פרגמטית. בהתאם לעמדה זאת לא יוטל מע"מ על מכירת מטבע דיגיטלי, אלא אם המכירה מבוצעת בידי מי שפעילותו במטבעות דיגיטליים הינה בעלת מאפיינים עסקיים. לעניין זה יוסבר, כי סיווג ההכנסה ממכירת מטבע וירטואלי כהכנסה ממכירת "נכס" עלולה הייתה להביא לחבות מע"מ לא רק בידי מי שנחשב ל"עוסק" לצורכי מע"מ, אלא אף בידי כלל ציבור מחזיקי המטבע הווירטואלי. העמדה שפורסמה על-ידי רשות המסים לעניין מע"מ הינה עמדה מבורכת, הנסמכת על ההבחנה הכלכלית המהותית בין "נכס רגיל" לבין "נכס פיננסי", המהווה במהותו אמצעי תשלום.
מכוח ההבחנה האמורה קבעה הרשות, כי תימנע מהטלת מע"מ על מי שעיסוקו אינו במטבעות דיגיטליים. מכל מקום, מבהיר חוזר רשות המסים, מי שפעילותו במטבעות דיגיטליים מגעת כדי עסק, יחויב במע"מ על דרך סיווגו כ"מוסד כספי", שגביית המע"מ ממנו מתבצעת על דרך חיובו ב"מס רווח".
לסיום ייאמר, כי העמדה שנקבעה על-ידי רשות המסים בחוזר הנדון הינה עמדה פרגמטית. בהתאם לעמדה זאת, במקרים שבהם ההשקעה במטבע הדיגיטלי אינה עולה כדי עסק, הרווח ממימוש ההשקעה יתחייב במס רווח הון, אך לא יתחייב במע"מ.
עמדה סבירה והגיונית
ככלל, לטובת "ציבור המאוכזבים" שייחלו לפטור ממס על רווחיהם, נציין כי אכן עמדת רשות המסים אינה נקייה מספקות, ובהחלט ניתן היה להגיע במקרים מסוימים לתוצאה שונה, באמצעות שימוש בפרשנות מהותית כלכלית, שהינה פרשנות מקובלת למדי בדין המס הישראלי.
עם זאת, יש לציין כי עמדת רשות המסים הינה בהחלט עמדה סבירה והגיונית. זאת ועוד, למעשה, כתוצאה מיישום עמדת רשות המסים, מקטין המשקיע את החשיפה שלו לתנודתיות המסוכנת בשער המטבע הווירטואלי. כך אמנם רשות המסים שותפה לרווחים, אך מנגד תאפשר למשקיע לקזז את הפסדיו מהמטבע כנגד רווחיו מהשקעות הוניות אחרות. במילים אחרות, בהתאם לחוזר, רשות המסים משתתפת במשחק, והיא תהיה שותפה משמעותית של המשקיע הן בעתות רווח והן בעתות הפסד.
■ הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו-האפט.