ביל גייטס במכון מחקר של מחלות טרופיות / צילום: רויטרס
בתחילת השנה הודיעה חברת קימברלי-קלארק, יצרנית חיתולי האגיס ומטפחות קלינקס, כי היא סוגרת עשרה מפעלים ומפטרת 5,000 עובדים. אפשר להתייחס לזה כאל אירוע עסקי, אבל אפשר גם לקשר את זה לעובדה שבאירופה הצמיחה הדמוגרפית מוערכת על-ידי הבנק העולמי ב-0.25%; בארה"ב שיעור הצמיחה שנמצא במגמת ירידה, מגיע לכ-0.7% בלבד. ושתיהן עדיין במצב הרבה יותר טוב מיפן, שבה שיעור הצמיחה ממשיך במגמת הירידה משנות ה-80, ומוערך כיום ב-0.1%-. עם זאת, משנות ה-50 של המאה הקודמת, צמחה אוכלוסיית העולם, בדומה לאוכלוסיית ישראל, פי 4 לכ-8 מיליארד אנשים. זה אומר, שאמנם בתהליך הזה צרכו מיליוני חיתולים! אבל שיעור הצמיחה ירד.
במכתב השנתי שלו, ביל גייטס ניסה לענות על השאלה - האם פעילות הקרן שלו, שמשפרת מערכות רפואה ומספקת שירותי בריאות במדינות מתפתחות, תגרום לעלייה משמעותית באוכלוסיית העולם, ובמילים אחרות, האם להציל חיי ילדים משמעו לגרום לאכלוס יתר?
התשובה של גייטס היא, שיש יחס הפוך בין השניים. ככל שרמת הרפואה משתפרת, כך שיעור הילודה קטן. בחוויה האישית שלי, שמשותפת לרבים במקומותינו, אזי הסבים שלי הגיעו ממשפחות של 9-10 ילדים, אבל רובם בחרו להקים משפחות של 1-2 ילדים. הדור של הוריי כבר מגוון יותר, עם 1-3 ילדים, וכך גם הדור שלי. אם נוציא מהמשוואה את המרוץ הדמוגרפי של הפלגים הדתיים, ונתייחס רק לנתונים הדמוגרפיים של המדינות המפותחות, אזי כנראה שיעור הצמיחה גם במקומותינו ירד אל מתחת ל-1%, וזאת יד ביד עם השיפור ברפואה והשיפור ברמת החיים של כולנו.
כשמספר האנשים-הצרכנים גדל, קל לראות איך השקעה בפיתוח מפעל לחיתולים, מפעל לדשנים, מפעל לתרופות, אם הוא ינוהל באופן סביר, תצמח ותניב תשואה חיובית. אך כשמספר האנשים לא גדל, ואולי אפילו קטן, זה מורכב יותר להראות צמיחה. וכשמורכב להראות צמיחה, קשה לתת רציונל להשקעה, ובלי השקעות חדשות והמשך פיתוח, אורח החיים המערבי נראה בסכנה.
יש תחומים שבהם עדיין קל להראות גידול בביקוש, ומתוך כך גם רציונל להשקעה. למשל, ברור שהביקוש למים נקיים הוא גלובלי: מקליפורניה ועד לצפון-מזרח סין. ברור שהרכישות הקמעונאיות המקוונות ימשיכו לצמוח. ברור שהמגמה של שירותים פיננסיים-טכנולוגיים (פינטק) מתעצמת.
המשותף לאפיקים שבהם רואים צמיחה הוא, שהם כמעט אינם מושפעים מצמיחה דמוגרפית, אלא בעיקר משינויים טכנולוגיים שמשנים את מגמות הצריכה ואת יחסי הכוחות בתוך ענף או תעשייה.
האופטימיים שבינינו מעריכים שאנו נמצאים על גרף של שיפור, ושהצמיחה בדרך להרים ראש. בהתחשב בנתונים של אבטלה נמוכה, גידול בשיעור המועסקים, השקעה גדלה בתשתיות, יש להם סיבות טובות לאופטימיות. הפסימיים שבינינו מעריכים שחוסר היציבות הפוליטית, מלחמות, מהגרים, התחזקות תנועות לאומניות ושחיתות, ישאירו אותנו לדרוך במקום או להידרדר לאחור.
אני מבקשת להציע תסריט אופטימי, שבו לא נראה צמיחה, בוודאי לא דמוגרפית. התסריט האופטימי הוא סגירת הפערים הכלכליים, תסריט שבו האינדיקטור החשוב ביותר בנתוני המקרו הוא שיעור העלייה בשכר הממוצע במשק. אם לא נראה שיפור במצב הכלכלי בהודו, ניגריה, ארה"ב ובדרום תל-אביב, קשה לראות תסריט שבו נראה שיפור במכירות של חיתולים, צמיחה במכירות של דשנים, תרופות או שירותי תקשורת.
סגירת הפערים הכלכליים או שיפור חלוקת המשאבים מייצרים צמיחה ברבדים של האוכלוסייה שזה עשורים רבים אינה צומחת. אם ההכנסה הפנויה של אדם המשתכר 60,000 שקל בחודש עולה ב-1,000 שקל בחודש, הוא כנראה לא יעשה איתם כלום, אך אם ההכנסה הפנויה של אנשים המשתכרים 6,000 שקל בחודש תעלה ב-1,000 שקל הם כנראה יעברו מיד לצריכה, וישפיעו על הצמיחה במשק.
יש לפחות שתי מדינות, שווייץ ויפן, שמציגות ניסיון של עשרות שנים שבהן הן לא חוו צמיחה בתמ"ג, אבל מרביתנו יכולים לקנא ברמת החיים הגבוהה של תושביהן. שתיהן גם מדורגות במדרגה הגבוהה ביותר של "מדד ג'יני", מדד השוויון (ובעצם, לאי-שוויון בהכנסות). בשורה התחתונה אם כך, עושה רושם שגם אם אין צמיחה, המשמעות אינה בהכרח אסון כלכלי כפי שהתרגלנו לחשוב. כדאי להבחין בין הענפים והאפיקים שבהם בכל זאת צפויה צמיחה, ובעיקר כדאי ללמוד מההצלחה של המדינות שבהן בולטת הצלחה כלכלית מרשימה בסביבה שבה כבר שנים אין צמיחה.
■ הכותבת היא יו"רית IBI ניהול תיקים וסמנכ"לית פיתוח עסקי IBI בית השקעות.