שטרות דולר / צילום: שאטרסטוק
זו תוספת קטנה למהלך הגדול המתרקם אט-אט. למעשה, זה קורה כל-כך לאט, ובמשך כל-כך הרבה זמן, שהאמונה בקיומו של אותו תהליך כבר פסה מן התודעה זה מכבר. התהליך הוא סיום שלב התמרוץ שלאחר משבר הסאב-פריים של 2007-2009.
יש לזכור שהמשבר ההוא איים להקריס את המערכת הבנקאית העולמית כולה, ובכך להמיט אסון של ממש על הכלכלה הגלובלית לשנים רבות. על מנת לנסות למנוע זאת נוסו, ויושמו בהצלחה רבה, צעדי הצלה ותמרוץ שלא היו מעולם, ואשר נחשבו לכפירה מוחלטת ביחס לתורת התנהלות הבנקים המרכזיים.
את המשבר עברנו אבל את השלב הבא היה קשה להשיג הרבה זמן: יציאה לצמיחה חדשה. טריליוני הדולר, האירו היין, וכו'.. אשר נשפכו לא הצליחו להשיג זאת במשך שנים. היה אף רגע שבו החליטו קובעי המדיניות לקרוא לתקופתנו "הנורמל החדש" בה היינו צריכים להסתפק בצמיחה זעומה, יחד עם ריביות ואינפלציה נמוכו'ת.
בינתיים, משהו אחר צמח לממדים מפלצתיים, וזה החוב. השוטף, וזה של ההתחייבויות העתידיות. כמו כן, טפחו עד בלי די מאזני הבנקים המרכזיים באגרות חוב, ונכסים פיננסיים. כל זה היה חייב להיגמר מתי שהוא. הראשון לשים מעצור זמני היה בן ברננקי, מן הפד, אבל פעולתו זו לא הורגשה כמעט בגלל כניסתה, באותו זמן, של אירופה למעגל הרחבה. ברקע, נזכיר את בריטניה, סין, ובמיוחד יפן העובדות קשה בבית הדפוס של הכסף "יש מאין".
והנה, גם אירופה מסמנת מסלול יציאה מאותה מדמנה של מעגל קסמים, וביום השישי האחרון הגיע המסמר שהיה חסר: קורודה, הבנקאי המרכזי היפני. זה שתמיד חשבנו שהוא יהיה האחרון לדבר על שינוי מהותי. וזו התפתחות מרשימה למדי באותו תהליך זוחל.
להדגשה של אותה נקודה, הנה גרף שבועי של הדולר מול היין:
אין כמו תמונה, השווה באמת אלף מילים.
השיא, סביב 126 יינים לדולר, היווה את נקודת הסיום היפה של האמון של המשקיעים ביכולת ראש הממשלה אבה להשלים את כל חלקי ה-Abenomics. מאז, האכזבה יצרה את השינוי במגמה אבל היה חסר את החלק המוניטארי עצמו, דרך חלון הבנק המרכזי. אגב, בניגוד להגיון אבל כמקובל ביפן, עקב מבנה החוב לזרים מול זה מול המקומיים, ועקב ההטיה לייצוא של תוצר המדינה, מטבע נחלש מהווה סמן לתקווה של כלכלה חזקה.
וכך, נחזור לגרף ונאמר שאזור 108 עמד כתמיכה במשך שנה, כתחנת ביניים של דעת המשקיעים. שבירתה של רמת תמיכה חשובה כל-כך היא עניין היסטורי, המשתלב במערך האירועים התורמים למארג התהליך אשר ציינתי לעיל. ומה כל זה אומר לגבי שוקי המניות? הנמצאים מתחת לפנס הרבה יותר?
אין ספק שמי שנהנה מן ה"כסף הזול, והרב" היה הקומפלקס המנייתי, ושהוא מועמד מיידי לסבל מסיום אותו מנגנון פמפום מזומנים זמינים. אבל, כאשר האמון במערכת הפיננסית הנוכחית כולה עומד במבחן, ייתכן שדווקא מניות, כנכסים המייצגות "דברים אמיתיים", יזכו ליחס אוהד, או לפחות לא מחמיר, כמו אגרות החוב הממשלתיות העומדות היום סביב שיא של 30-40 שנה.
■ משה שלום - מנתח שווקים פיננסים
*** אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.