נשים ודירקטוריון / איור: גיל ג'יבלי
נשים כבר יושבות בדירקטוריונים. לא מספיק, אבל יושבות. מה קורה להן כשהן מגיעות לשם? על זה פחות מדברים. פרופ' הלנה דה-סביליה, מרצה במחלקה ללימודי תואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני במכללה האקדמית עמק יזרעאל, פרסמה מחקר שעוסק בדיוק בנושא הזה יחד עם מיכל פלגי ומהא כרכבי סבאח.
"המחקר החל ממחשבות שלי ושל עוד חברות סגל במכללה על סמך החוויות שלנו כמנהלות אקדמיות ומנהלות חוגים, ואף כחברות דירקטוריונים כאלו ואחרים", מספרת דה-סביליה בשיחה עם "גלובס". "הייתה לי תחושה שדברים מתקדמים, אבל לא ממש. אני עוסקת בניהול קונפליקטים ומשא ומתן, ובשנים האחרונות מתמקדת ב-Diversity Management, שהמגדר תופס בו חלק משמעותי".
לדברי דה-סביליה, המחקר החל מראשות חוגים במוסדות אקדמיים. "אחר כך אמרנו שיהיה נכון לבדוק דירקטוריונים וצוותי הנהלה, כשלב שני של המחקר. בדקנו צוותי הנהלה בקיבוצים, בדירקטוריונים, הצטרפנו לישיבות של צוותי הנהלה שצריכים להחליט על שינוי. בשלב השלישי, שבו הצטרפה סבאח, בחנו גם נשים ערביות. כרגע אנחנו בוחנות מועצות עיר, אבל אנחנו בתחילת הדרך". על השלב הזה החוקרות כבר קיבלו מימון ממשרד המדע והטכנולוגיה. "עד עכשיו עבדנו עם תקציב זעום". המחקר עצמו נעשה באמצעות ראיונות עם נשים יהודיות וערביות (וגם עם גברים) החברות בצוותי הנהלה, ובאמצעות תצפיות.
מה הממצאים העיקריים שגיליתן?
"הממצא שאולי הוא הכי חשוב, הוא העדרו של עיוורון מגדרי. גם נשים ערביות וגם יהודיות החברות בצוותי הנהלה העידו שהן מודעות להדרה ולהשתקה הסמויה. לכאורה הכול בסדר - זכותך לבטא את קולך - אבל בפועל זה לא ממש ככה. כולן מודעות לקיומה של השתקה סמויה והן עדיין חוות קושי לשנות את זה".
איך נראית השתקה סמויה?
"חלק מהנשים, במגזר היהודי והערבי, חוות גם היום את המנטליות של TOKEN WOMEN, שבה הגברים משלמים מס שפתיים לשוויון מגדרי באמצעות נוכחות סמלית של נשים בצוות. שיעורי הנשים עולים, בין שהתקנות מחייבות ובין שלא. הן נמצאות שם. השאלה האמיתית היא אם משהו משתנה בהשפעה שלהן. הן לא בהכרח משנות את כללי המשחק, ובנוסף הן נדרשות להוכיח את עצמן. הן קומפיטנטיות. הן יכולות להשמיע קולן, אבל בתחושה הסובייקטיבית שלהן, יש עדיין תחושה שהן לא שוות ולכן עליהן להתאמץ יותר. כולן כמעט סיפרו שהן משקיעות הרבה מאוד זמן בהכנה לישיבות".
יותר מגברים?
"כן, ולא רק זה. היו שאמרו שגבר שסיים את מה שהיה לו להגיד פשוט הלך. היו כמה דוגמאות כאלו. אחרות סיפרו על קושי הנובע מכך שקובעים את הישיבות בזמנים שבהם ברור שאימהות לא יכולות להגיע. חלק מההחלטות מתקבלות אז".
עניין אחר הוא איוש הוועדות בדירקטוריונים. "יש הרבה פחות נשים בוועדות שקשורות לכספים, והרי כסף זה השפעה. כן, יש הרבה יועצות משפטיות. תפקידן לוודא שהכול בסדר, אבל יש פחות השפעה על החלטות שמתקבלות".
צורך ביצירת קואליציות
מהמחקר עלתה תחושה בולטת של נשים, בעיקר במגזר הערבי, שהן החלוצות לפני המחנה. "נשים ערביות, כידוע, נתקלות בכמה חומות - כנשים שגדלו בחברה פטריארכלית ונדרשות לגשר גם על לאומיות", אומרת דה-ס ביליה, אם כי הנושא הלאומי פחות רלוונטי. "רובן של הנשים הערביות שראיינו משמשות דירקטוריות בארגונים ערביים לא מעורבים", היא מעידה.
תחושה חזקה נוספת היא שעליהן לבנות קואליציות ושיתופי פעולה באמצעות ארגוני נשים כדי להגביר את השפעתן. "זה מוכר בתחום המחקר הארגוני כמחולל שינוי", אומרת דה-סביליה."זה קורה מאחר שהנשים עדיין בודדות בדירקטוריונים".
האם זה לא מגביר את תחושת ה"גטו"?
"כיחידות קשה הרבה יותר. גם בפוליטיקה צריך מסה קריטית. במקרה שלנו, לפעמים נרקמות קואליציות גם בין נשים יהודיות לערביות".
הבעיה, מדגישה דה-סביליה, היא לא חוסר בידע וברעיונות. "נהפוך הוא, יש מחקרים שמראים שנשים דווקא יותר יצירתיות, כדי שיוכלו לפלס דרך. הבעיה קשורה למאבקי כוח סמויים. מי שיש לו כוח, גברים במקרה הזה, לא רוצה לוותר עליו, גם אם לא מזדון. כל ארגון הוא פוליטי".
להערכתך, אפשר היה לקבל תוצאות אחרות אם גבר היה עושה את המחקר?
"לא. אבל גם יש פחות סיכוי שגברים יבחרו לעסוק בזה. אם מסתכלים על מחקרי מגדר בארגונים בעולם, יש גברים שעוסקים בזה, אבל פחות מנשים. זה קורה משום שהמחקרים האלה נועדו בין היתר לנסות לשנות את פני הדברים".
ואכן, השינויים מתרחשים, מעידה דה-סביליה, "אבל השינוי איטי ודורש רשתות תמיכה, וקודם כול, בשלב הראשון - להגביר את המודעות. אני מלמדת סטודנטיות ופעמים רבות הנשים מגלות לראשונה את העדר העיוורון המגדרי. זה יותר גרוע כשהנשים עצמן לא מודעות לכך. בהמשך מאוד מעניין אותנו להרחיב את מדגם הנשים הערביות וגם להרחיב לנשים צעירות. רוב המרואיינות היהודיות היו נשים לא צעירות - כולן סביב גיל 50, אולי פחות. הייתה אחת צעירה, בשנות ה-30 לחייה. יהיה מעניין לבדוק את דור המילניום. יכול להיות שהחלוצות היו בדור המבוגר".
אומרים שבבני ובנות בדור ה-Y יש תעוזה, וקצת חוצפה. יותר תחושה של "מגיע לי".
"אני מסכימה איתך. בדור ה-Y קידום יותר חשוב. הם מגיעים לתפקידי ניהול בגילאים צעירים יותר בתחומים מסוימים, אפילו מתחת לגיל 30, הם לא נותנים שינצלו אותם, ולא ששים להתנדבות. זו שאלה מעניינת - יכול להיות שיהיה שינוי".