נשים / צילום: שאטרסטוק
אין לכם מושג כמה נשים הולכות לבלות את יום האישה הבינלאומי בסדנאות בישול ואפייה (ויאטנמי, אינדונזי, לחמים, מקרונים וקינוחי כוסות), איפור להעצמת היופי (קליל ליום, מסתורי לערב, סקסי לנשף), תפירת ביקיני (נשבעת לכם), אמנות הפיתוי לאישה החושנית, והפיתוי הטהור (לרקוד אל העוצמה).
אם בארזים נפלה
ומה עם אלה שלא בא להן להשקיע בלימודים ביום חגן? אל דאגה, במיוחד בשבילן הכנו יום של כיף עם טיפולי ספא מעצימים, טיפולי יופי חדשניים, מסאז'ים, מרחצאות (כולל לוקר אישי, חלוקים, מגבות, שמפו, סבונים ונעלי ספא), בריכות מחוממות, חמם טורקי, ג'קוזי, סאונה, פינוקים וארוחת מלכים (כשר למהדרין). העיקר שכולן - גם המשקיעניות וגם הבלייניות - תתעצמנה מספיק, כדי שיהיה להן כוח לחזור מהעבודה לבשל, לנקות, לאפות, להתאפר, לעטות לנז'רי סקסי (שחלקן יקבלו היום מתנה מהעבודה) ולהתחיל במלאכת הפיתוי.
העצוב הוא שאת כל הטוב הזה מארגנות לנשים דווקא נשים, ובראשן יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה, אווה מדז'יבוז' בכבודה ובעצמה, שמצאה לנכון להשקיע מאות אלפי שקלים בשינוי אידיאל היופי של נשים, כאילו הכי דחוף למעמד האישה להמשיך להתעסק בחיצוניותה. אז מה הפלא שמנהלות רווחה ממשיכות לחבר את העובדות לצד הנשי (ולמטבח), מעצימות אותן כעקרות בית ומטפלות במקרה הטוב, כפתייניות ריקות מתוכן במקרה הרע.
והן לא היחידות. נשים מחלישות נשים כדבר שבשגרה או כי מישהו (גבר או אישה) הנחה אותן והן פוחדות להתנגד - למשל מגייסות שמסננות בעלות מקצוע מצוינות בניגוד לחוק (ילדים? כמה? בני כמה? איך תסתדרי? יש בעל? מה הוא עושה? מי לוקח לרופא?), או כי הן הפנימו כל כך עמוק את נחיתותן של נשים, וגם הן (בדיוק כמו גברים) מאמינות שגברים יותר טובים. לכן נשים עדין מתוגמלות פחות, מקודמות פחות ומקבלות ציוני הערכה נמוכים יותר גם כשהבוס שלהן הוא גבר וגם כשהיא אישה, הסובלנות כלפי צרכיהן כאימהות נמוכה גם בקרב מעסיקות, והדעות הקדומות המיוחסות להן זהות בעיני שני המינים (כולל השוביניסטיות ביותר).
אם אי-אפשר לנצח אותם, נעתיק אותם
לצערי הרב, למרות חקיקה אינטנסיבית ואין סוף "מפעלי העצמה", מסתבר שכל הנ"ל עדין לא עושים יותר מידי רושם על שוק העבודה, שנותר גברי ולא ידידותי לנשים, בוודאי כשמדובר בתפקידים המשפיעים והמתגמלים. על אף הניסיונות ליפות את המציאות והתקוות גדולות של נשים לשינוי, עדין מי שמצליחה לכבוש את העמדות הללו היא "האישה הגברית", זו שכנראה נעדרה מסדנאות ההעצמה - זו שמבינה שאם אי--אפשר לנצח אותם, נעתיק אותם.
היא הפנימה ששוק העבודה לא יתאים עצמו לצרכים שלה (בוודאי לא המגזר העסקי), ולא האמינה למילים היפות שמדקלמות פוליטיקאיות, מנכ"ליות, מובילות דעה ושאר בעלות אינטרסים שמספרות על פועלן הרב לטובת נשים בכלל, ואיזון בית עבודה בפרט. היא יודעת שבניגוד לקלישאות שהן מפריחות, גם בארגונים שהן מובילות מצופה מאמהות לעבוד מעל ומעבר, בוודאי הן בעצמן, שהגיעו לצמרת וממשיכות לאחוז בה רק אחרי שסיגלו לעצמן התנהלות גברית, במלוא מובן המילה.
אף לא אחת מהן הורידה רגל מהגז לטובת גידול הילדים, לא לקחה פסק זמן וגם לא ירדה לחצי משרה. הנשים המצליחות הללו עובדות מצאת החמה עד צאת הנשמה גם בחופשת לידה, מצניעות באדיקות את המשפחה (שחלילה לא ימותגו כאימהות ורק אחר כך כמנהלות), נאלצות לאמץ סגנון ניהול כוחני, לשלם את מחיר התדמית הנלווית (ביצ'ית, היסטרית, מטורפת....), ולהשקיע הרבה יותר מקולגות גברים כדי להגיע לאותה העמדה, מצפות מהכפופות להן לאותו הדבר.
האם מתכון "האישה הגברית" הוא הדרך היחידה להצלחה? בתפקידי ניהול בכירים ובעלי השפעה - כנראה שכן, לגבי כל השאר - תלוי במטרת הקריירה שהגדרת לעצמך, ובמחירים שאת מוכנה לשלם. רק אל תלכי שולל אחרי זיבולי "העצמה"- אם לא התעצמת עד עכשיו זה לא מה שיעשה את העבודה, אלא אם את זקוקה לשכלול אמנות הבישול והפיתוי. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. orna@rudi-cm.com