תלוש שכר / צילום: shutterstock
השכר בשירות המדינה עולה בקצב מהיר בהרבה מהשכר במגזר הפרטי ובכלל המשק - כך עולה מנתונים שמפרסם היום אגף הממונה על השכר באוצר, במסגרת דוח השכר במגזר הציבורי ל-2016. שכרו הממוצע (ברוטו) של עובד בשירות המדינה הגיע ב-2016 ל-15,772 שקל בחודש, זאת לעומת 10,893 ב-2007. מדובר בגידול נומינלי של 44.6% ובגידול ריאלי של 22.9%.
השכר הממוצע לעובד במשק עלה במהלך אותן שנים בשיעור ריאלי של 6% בלבד: ב-2007 עמד שכרו הממוצע של עובד על 7,800 שקל, בעוד שב-2016 הגיע שכרו ל-9,743 שקל לחודש. נתונים אלה כוללים בתוכם את שכר העובדים בשירות המדינה, כך ששכרם של העובדים בסקטור הפרטי עלה בשיעור נמוך עוד יותר משיעור הגידול של השכר בכלל המשק.
ממה נובעת עליית השכר במגזר הציבורי? על-פי האוצר, השכר של עובדי המדינה מורכב ממספר רב של משתנים, ששכר הבסיס (או השכר המשולב) הוא רק אחד מהם. מדובר, בין היתר, בהתקדמות העובדים בוותק שמעניקה תוספת שכר אוטומטית, בגמולי השתלמות, בתוספות בגין כוננויות ומשמרות ובהחזרי הוצאות. דוגמה לתוספת כזו היא שכר העידוד, תוספת שכר המשולמת ל-70% מהשכירים בשירות המדינה, שנועדה במקור לשמש כתמריץ עבור תפוקות מעבר ליעדים.
הממונה על השכר שהגדיר את הפריון הנמוך כאתגר מספר אחד של ישראל, הודה היום כי אין בידי המדינה מדד המאפשר לה למדוד את תפוקתו של עובד מסוים. עם זאת, באוצר יכולים להתנחם בכך שמספר המועסקים בשירות המדינה גדל בעשור האחרון בקצב איטי יותר מהגידול במספר המועסקים במשק. ב-2006-2016, גדל מספר המועסקים בשירות המדינה ב-6%, בעוד שמספר המועסקים במשק גדל ב-11%. במשרדי הממשלה, לעומת זאת, נרשם גידול חד של 21% במספר העובדים - מ-52,884 ב-2008 ל-64,093 ב-2017.
על-פי הניתוח, השכר המשולב מהווה רק 38% משכרו הכולל של העובד בשירות המדינה, כאשר יתר הרכיבים הם תוספות שכר (30%), עבודה נוספת הכוללת תוספות שכר בגין תורנויות וכוננויות, שעות נוספות ושכר עידוד (17%), החזר הוצאות (6%) ותשלומים אחרים הכוללים מענקים, דמי הבראה, הצמדות תשלומים מיוחדים וגילומים (8%). ניתוח רכיבי השכר לאורך זמן מראה על גידול במשקלם היחסי של תוספות השכר בגין שעות נוספות בקרב כלל השכירים וכוננויות בקרב רופאים. כך, גדל רכיב השכר המשולב של העובדים בשירות המדינה ב-34% נומינלית על-פני העשור האחרון, בעוד שרכיב תוספות השכר גדל ב-70% והשעות הנוספות גדלו ב-79%.
כפי שציין הממונה על השכר, השוואת שכר הברוטו אינה מהווה השוואה מלאה בין משרה בשירות המדינה למשרה בשוק הפרטי. ההבדל העיקרי בין המגזרים הוא בביטחון התעסוקתי וביכולת המוגבלת מאוד לפטר עובדים בשירות המדינה. הפער הגדול בזכויות בא לידי ביטוי מובהק בנתונים: בעוד שהוותק החציוני למשרה במשק עומד על 5 שנים בלבד (כלומר מחצית מהשכירים נמצאים במשרה 5 שנים או פחות), הנתון המקביל בשירות המדינה עומד על כמעט 10 שנים, ובמקומות מסוימים אף מתקרב ל-20 שנה.
בעוד שמרבית המעסיקים בשוק הפרטי מקבלים זכויות סוציאליות בגובה המינימום שמאפשר החוק, נהנים העובדים בשירות המדינה מזכויות סוציאליות מוגדלות, מעבר למינימום הנדרש בחוק. מדובר, בין היתר, בהפרשת מעסיק מוגדלת לקרנות השלמות (7.5% מהשכר הקובע), במספר מוגדל של ימי חופשה שנתיים וביכולת לצבור ימי חופשה משנה לשנה, במספר ימי המחלה וביכולת לפדות ימי מחלה לשכירים מעל גיל 50, בתעריף גבוה יותר המשולם עבור ימי ההבראה ובתוספות אחרות.
הרופאים שכבשו את קטגוריית שיאני השכר בשירות הציבורי היו המגזר שהגדיל את שכרו יותר מכל מגזר אחר בשנים האחרונות. על-פי נתוני האוצר, הוצאות השכר לכלל הרופאים בישראל זינקו בעשור האחרון בלא פחות מ-125%, בעוד שמספר המשרות בענף גדל ב-29% בלבד (מדובר ב-14,175 רופאים). שכרם הממוצע של הרופאים בישראל עומד נכון ל-2016 על 33,797 שקל בחודש ושכרם החציוני על 27,699 שקל - והוא נחשב לגבוה ביותר אחרי שכר השופטים והרשמים.
המגזר שרשם את הזינוק השני בגובהו בשירות המדינה - באחוזים - היה העובדים הסוציאליים: ההוצאות הכוללות על שכרם זינקו מאז 2007 בשיעור של 90%, בעוד שמספר המשרות גדל ב-41%. מדובר ב-9,156 עובדים סוציאליים ששכרם הממוצע הגיע בשנת 2016 ל-13,696 שקל. זינוק חד אף יותר בשכר לעובד נרשם בסקטור האחים והאחיות: הוצאות השכר הכוללות של סקטור זה גדלו מאז 2007 בשיעור של 84%, בעוד שמספר המשרות גדל ב-15% בלבד. מדובר כיום בכ-15 אלף אחים ואחיות ששכרם הממוצע הגיע ב-2016 ל-19,725 שקל בחודש.
שכרם של העובדים בשירות המדינה עולה אמנם בשנים האחרונות בקצב מהיר, אך משקלו היחסי מתוך תקציב המדינה כמעט ולא גדל בעשור האחרון - כך עולה מבדיקה שערכה הסדנה לידע ציבורי לבקשת "גלובס".
ב-10 השנים האחרונות גדל השכר בשירות המדינה ב-22% בערכים נומינליים. במקביל, נאלץ האוצר לערוך קיצוצים רוחביים בתקציבי הפעילות של משרדי הממשלה מדי שנה: בתקציב 2019, למשל, עומד הקיצוץ הרוחבי המתוכנן על למעלה מ-5%. הקיצוצים הרוחביים חלים רק על תקציבי הקניות של משרדי הממשלה, כלומר על פעילויות שהמשרדים עדיין לא התחייבו לממן והם אינם פוגעים בהוצאות השכר לעובדי המדינה - משום שזכויותיהם של העובדים מוגנות בהסכמים קיבוציים ובחוזים אישיים.
על-רקע שתי מגמות אלה, ביקש "גלובס" לבדוק האם לאורך השנים גדל המשקל היחסי של הוצאות השכר, כלומר האם המנגנון הציבורי התנפח.
על-פי ניתוח של תקציב המדינה, שערך אדם קריב מהסדנה לידע ציבורי, הגיעו הוצאות השכר בשנת 2016 לכ-110 מיליארד שקל, זאת לעומת כ-65 מיליארד בשנת 2006. מדובר בגידול של כ-60% במספרים מוחלטים, אך צריך לזכור שבמהלך אותן שנים גדל גם תקציב המדינה בשיעור דומה: מ-290 מיליארד שקל ב-2006 לכ-464 מיליארד שקל בשנת 2016.
על-בסיס נתונים אלה, משקלן היחסי של הוצאות השכר גדלו רק במעט. אם בשנת 2006 הגיעו הוצאות השכר ל-22.38% מתקציב המדינה הכולל, הרי שבשנת 2016 הן עמדו על 23.70% מהתקציב הכולל.
יחד עם זאת, צריך לזכור שמספר המשרות בשירות המדינה גדל בקצב איטי יחסית, כך ששכרם של העובדים גדל הרבה מעבר לקצב הגידול במספרם.
