מיכל הלפרין / צלם: איל יצהר
ההחלטה של רשות ההגבלים העסקיים להטיל את הקנס על בזק לא יכולה להיות מנותקת מכלל האירועים סביב החברה בימים אלה. העיתוי הזה, שבו כולם מרשים לעצמם לחבוט בבזק רק כי אפשר, הוא קצת לא לעניין.
אנחנו לא טוענים שהרשות מנצלת את הטיימינג הנוכחי, אבל צריך לשאול מדוע הרשות לא פעלה בזמן אמת. מדוע היא לא התערבה ברגע שבו ראתה שבזק פועלת, בגיבוי משרד התקשורת בתקופת שלמה פילבר, כדי לחסום את מתחרותיה לפני שנה ושנתיים?
עיתוי הוא הכול בחיים, והרשות יכלה לקנות את עולמה אם הייתה פועלת בנחישות כבר בתחילת הרפורמה. היכן בדיוק הייתה רשות ההגבלים בסוגיית הטלפוניה הסיטונאית שבזק לא מימשה? חבל שרשות אכיפה שיש לה יכולות ואמצעים לרסן מונופול כמו בזק, בוחרת לקחת את הזמן, ללמוד את הדברים, לנתח אותם, ועכשיו אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה - היא נזכרת לסגור את השער.
לגופו של עניין, הקנס שהרשות מבקשת להטיל על בזק ועל סטלה הנדלר, מנכ"לית החברה, הוא גבוה וחריג בחומרתו, אבל הוא תואם את חומרת ההתנהלות של בזק. ניאלץ לומר זאת שוב, אבל בסוף בזק הרוויחה ביושר את הקנס הזה. היא זו שקימבנה את הקומבינות עם שלמה פילבר, והיא זו שנהנתה מהעיכובים ביישום הרפורמה כאשר פילבר ישב בשקט כשפרטנר וסלקום צעקו מדי יום ביומו שהן לא מצליחות ליישם אותה.
סביר להניח שבזק תטען להגנתה כי היא פעלה בהתאם לתיק השירות שקבע לה משרד התקשורת. יש להניח שהיא תגיד שאי-אפשר לצפות ממנה לקדם את התחרות עבור מתחרותיה ולעזור להן לפרוס סיבים, מעבר למה שמחייב אותה המשרד. זה יכול להספיק בקושי. בזק, למרבה הצער, התנהגה בצורה בלתי אחראית.
אם היא לא הייתה מתישה ומוצצת את דמן של מתחרותיה, ייתכן שמשרד התקשורת לא היה כופה עליה להקצות את תשתיותיה לטובת הוט ומיזם הסיבים האופטיים אנלימיטד. בסוף המדיניות שלה כשלה כישלון חרוץ, והיא גם אכלה את הדגים הסרוחים וגם גורשה מהעיר. טרגדיה של טעויות של בעלים ומנהלים שהובילו לאן שהחברה נמצאת היום.