ביום שני בלילה, היה ברור שראש הממשלה בנימין נתניהו זורם עם רעיון הבחירות. נתניהו הוקסם מ"קמפיין לוח השנה", ההמראה בסקרים ובמיוחד מימי ההמתנה - לא אלה שעד לפתיחת מלחמה, אלא הימים שבין סיכום ראיות המשטרה להחלטת מנדלבליט - בהם ניתן לבצר את נרטיב הנרדפות והמסכנות. ואז הבריק רעיון במוחם של ראשי הסיעות השותפות לליכוד.
איך לוקחים לנתניהו את הצעצוע החדש שלו, בחירות ב-26 ביוני, קצת אחרי יום ירושלים, קצת אחרי פתיחת השגרירות האמריקאית, קצת אחרי ביקור הנשיא טראמפ ויממה אחרי ביקור מלכותי של הנסיך ויליאם בישראל? איך חוסמים את בחירות הבזק הללו?
אאוריקה. מוח מבריק יש לחברים הבכירים, הן בקואליציה והן באופוזיציה.
מאפשרים לליכוד, אולי יחד עם המחנה הציוני, לקדם את הצעת החוק הפרטית לשינוי מועד הבחירות, אך בהסכמה שקטה בין ימין ימין לשמאל שמאל וגם מרכז, מאריכים את הדיונים בוועדות בין הקריאה הטרומית לקריאה הראשונה, השנייה והשלישית. פסח יעבור, הקיץ יגיע וחוק הקדמת הבחירות, יוזמה לכאורה של הליכוד ימוסמס עד שיושג תאריך נוח יותר, אי שם בספטמבר או באוקטובר.
זו אולי הסיבה שביום שלישי בערב, אחרי ועדת השרים לחקיקה בה הצביעה השרה סופה לנדבר נגד חוק הגיוס, החליט ראש הממשלה נתניהו שלא לפטר אותה ולא לצאת לבחירות בזק.
לא תרגיל מקורי במיוחד
התרגיל הפוליטי עצמו נחמד, סביר. לא בטוח שזה היה בכלל עובד. החברים בליכוד לא נולדו אתמול ולא עשו אותם באצבע. יתכן שזה גם לא תרגיל מקורי, אבל אין ספק שהחלק המרתק אליו נחשפנו השבוע היה עומק שיתוף-הפעולה והאמון הסמוי והגלוי בין סיעות בכירות בקואליציה - ש"ס, הבית היהודי, כולנו וישראל ביתנו - לבין המחנה הציוני.
המחשבה שבוועדות הכנסת בשבועות הקרובים, תכננו לשבת חברי הכנסת של ש"ס, הבית היהודי, אפילו גורמים מסוימים בתוך יהדות התורה - והיו מסייעים בידי אנשי העבודה למרוח את הזמן עד להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק להקדמת הבחירות וזאת בניגוד למשטר ההצלפות הקבוע של יו"ר הקואליציה דוד אמסלם ואף השליטה המלאה של קודמו, ח"כ ביטן נראית כדמיונית. התכנון האסטרטגי המשותף בין הצדדים, זה האלמנט שהסעיר את הזירה. ח"כ גפני, יו"ר ועדת הכספים נשמע כאומר לח"כים במהלך השבוע: "אנחנו לא ניתן לזה לקרות מעכשיו לעכשיו (הבחירות). אנחנו הבהרנו לו (לנתניהו) שלא יקום ולא יהיה. הוא פותח איתנו חזית".
ביום רביעי מאוחר בלילה, בשעות של סיום ההצבעה על התקציב וחוק ההסדרים ניתן היה לראות במצלמות הטלוויזיה את ח"כ ציפי לבני מתחבקת ומפטפטת בהקלה ובחברות עם יו"ר כולנו משה כחלון. שעה קודם לכן, כחלון, שקד ובנט ישבו בניחותא ושוחחו בעת ההצבעה במליאה. חברותא. כיפאק היי, התמרונים צלחו. גם ח"כ יואל חסון דפק חיוך רחב. בשולחן הממשלה חסר היה ראש הממשלה נתניהו, שנותר חולה בבית.
בשיחה עם "גלובס" חסון אמר: "כולם ידעו למה נתניהו רצה את יוני. זה המרוץ שלו אל מול היועץ המשפטי, להספיק הכל לפני כתב אישום. אני לא הסכמתי לשתף פעולה עם זה. העם לא צריך לבחור אדם, ורק אחרי זה להגיע לשימוע ולגלות את הפרטים. גורמים מהקואליציה עשו אצלי בירורים ואני אמרתי להם, נתמוך בפיזור הכנסת, אבל לגבי התאריך ננהל משא ומתן. שאלו אותנו באופן מפורש על ה 26 ביוני, ואמרתי להם, 'לא. לא בתאריך הזה'".
יושב מבחוץ וצופה, יו"ר העבודה אבי גבאי הסופג מתקפות מבית ממפלגתו, אבל האמת היא שהוא הבהיר בצורה הפומבית ומפורשת - קודם כל בחירות, אין תיאום עם ש"ס או אף אחד אחר. "אני רוצה בחירות. נקודה", הוא אמר", ושמר על תדמיתו נקייה. הוא נתן לחיילים שלו בכנסת ללכלך את הידיים. מבחינת גבאי, רק נתניהו הוצג כמי שברח מבחירות. לא הוא.
אך מצבה של מפלגת העבודה קריטי. קריטי כי בקרב ציבור הבוחרים המתוסכל מראש הממשלה נתניהו ושואף להחליפו, אנשים מחפשים להחליט מי מבין הבולטים בשמאל מרכז יזרום פנימה לממשלה בראשות נתניהו בפעם הבאה (אם אכן נתניהו ישרוד את כל הטלטלות) ומי לא יסכים להיות שותף של מועמד החשוד בפלילים, בשוחד בשני מקרים ונחקר בסיפור שוחד גדול נוסף (תיק 4000).
השבוע הבהיר יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שלא ישב בקואליציה עם ראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום. מכלל הן, מבינים את הלאו. הוא עשוי לשבת בממשלה עם ראש ממשלה לפני שהוגש נגדו כתב אישום. למרות תובנותיו של לפיד שנאמרו בראיונות בתקשורת, על פיהם הליכוד יפסיד ונתניהו יפרוש, וכך תתפנה הדרך לקואליציית ליכוד-יש עתיד, הרי שכולם מבינים שנתניהו בהחלט עשוי לנצח, לפני כתב אישום, תוך כדי כתב אישום, אפילו אחריו. מה אז? הרי לא מדובר בדיון תיאורטי, אלא באירועים המתגלגלים בפני הציבור יום יום. השבוע המדינה כמעט והלכה לבחירות ואם זה היה קורה, המערכה היתה מסתיימת לפני החלטת מנדלבליט ועם נתניהו מוביל, ודרכו של לפיד היתה נסללת לתוך הקואליציה הבאה. הוא התחייב שלא יצטרף לראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום. אבל לפני כתב האישום? כאשר הציבור רוצה בנתניהו? איזה ברירה נותרה.
וכך ההתבטאות המפורשת של גבאי, שהוא לא יהיה חלק ממשלת נתניהו, לפני אחרי או תוך כדי כתב אישום - היא קריטית.
לפני כתיבת הטור פניתי אל גבאי, לוודא זאת שוב. "בוודאי", השיב לי גבאי, "זה נאמר פומבית, זה מופיע בקטעי וידאו. לא אשב עם נתניהו גם לפני כתב האישום, גם לפני ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה".
הדברים לא קרו מעצמם
חלק מהמהלכים הפוליטיים נראו כאילו ניטלו מתוך סדרות פוליטיות טובות. הציבור אולי חושב שהדברים קרו מעצמם, אבל פוליטיקאים עמם שוחחתי מתארים מהלכי תמרון מחושבים, מתוזמנים. הנה שתי דוגמאות.
הדוגמא הראשונה קשורה להתנגדות של קבוצות בתוך הליכוד לליברמן: החל מיום ב' בלילה, החל לפעפע בקבוצות הווטסאפ של הליכוד דרישה נחרצת שלא לאפשר לנתניהו לשלב זרועות עם אביגדור ליברמן, לקראת רשימה משותפת לכנסת הבאה. השמועות על סגירה בין ליברמן לנתניהו הגיעו לכל פינה אפשרית. היחידים שלא ידעו על הסיכום הזה, היו ליברמן ונתניהו עצמם. אחד מן הפוקדים הראשיים של הליכוד, נתן אנגלסמן, הפגיז את קבוצות הווטסאפ: "לא נסכים לשריון ליברמן בליכוד! אנו חברי המרכז מודיעים בזאת כי מי שפירק ממשלת ימין לא ישוריין ברשימת הליכוד לכנסת!".
אנגלסמן פועל מתוך אידיאולוגיה. הנחת המוצא שלו היתה שליברמן "אינו מתאבד שיעי". הוא קורא את הסקרים ומבין שהליכה לבחירות ברשימה עצמאית היא סכנה עבורו.
אך ל"גלובס" נודע שברקע הקריאות האלה, של אנגלסמן ושל אחרים, לחסום חיבור אפשרי בין נתניהו לליברמן, ניצבו שחקנים פוליטים מסויימים שמשכו חזק בחוטים. משחקי הכוח בתוך הליכוד כה מוכרים וידועים לרבים בזירה הפוליטית, כך שיש מי שיודעים באיזה כפתורים יש לגעת, כדי לייצר סחף מלמטה. הקורא הסביר יכול לשאול, מה הקשר בין הפעלת הלחץ לאי איחוד עם ליברמן לבין הורדת מוטיביציה להליכה לבחירות, אך כך הדברים עובדים. ובכן, מהומה פנימית בתוך פעילי הליכוד, נגד איחוד, משמעה גם לחץ שלא לפרק את הממשלה.
עניין נוסף קשור לשכנוע של מובילי דעה בימין הלאומי לכתוב נגד פיזור הכנסת: עוד התרחשות, שנראתה כאילו טבעית, הם טורי דעה ועמדות של כותבים בימין. ביום ג' בבוקר ובצהריים, בתזמון קוסמי צצו מובילי דעה שהסבירו בישירות שפיזור הכנסת בעת הזו, בהחלטה שהיא של נתניהו, ורק של נתניהו, תפגע בימין.
הרב דרוקמן פרסם בבוקר שלישי סביב השעה 11 בבוקר, באתר ערוץ 7: "אסור בשום פנים ואופן להפיל ממשלת ימין. אני פונה בפניה נרגשת לראש הממשלה ולכל מרכיבי הקואליציה, אסור לעשות מעשה כזה. מי מבטיח לנו איזו ממשלה תבוא במקומה? יש לממשלה הנוכחית הרבה מה לעשות בפיתוח ארץ ישראל וקידום מדינת ישראל".
אריאל כהנא ממקור ראשון פרסם טור נחרץ תחת הכותרת "מעשה הפקרות: מדוע אסור להקדים את הבחירות?", בו כתב "קשה להצביע ולו על סיבה טובה אחת ללכת לבחירות מוקדמות. מאידך, יש שפע נימוקים מדוע להימנע מהן". בעוד הדעות של הכותבים הן אידיאולוגיות, ומבוססות לחלוטין על ערכיהם ותפיסותיהן, ל"גלובס" נודע שחלק מן הפוליטיקאים בימין עודדו ואף תמרצו את התזמון. היה חשוב לאוורר את הדעות האלה, במיוחד באותה השעה.