בזק / צילום: איל יצהר
בעיצומו של הנחשול ששוטף את בכירי בזק בחקירות תיק 4000, ועל רקע העיצומים חסרי התקדים בסך 30 מיליון השקלים שהטילה עליה רשות ההגבלים העסקיים בגין פגיעתה בתחרות, כשמנעה ממתחרותיה שימוש בתשתיותיה - שוב סופגת בזק ביקורת בגין התשתיות הללו, והפעם מבית הדין האזורי לענייני עבודה בחיפה.
המפסיד הפורמלי בהליך היה, אמנם, המוסד לביטוח לאומי, שנתבע בידי פנסיונר של בזק שחלה בסרטן ריאות לאחר שניסר שנים רבות פלטות אסבסט ששימשו את אותן תשתיות, ולאחר ששלושה מחבריו לעבודה נפטרו ממחת הסרטן; אך בין השאר נמתחה בפסק הדין ביקורת על בזק נוכח חוסר שיתוף-הפעולה שלה עם הפנסיונר החולה, יליד 1936, ועם הביטוח הלאומי - שדחה בגלל עמדת בזק, עד לשלב המאוחר של המלצת בית הדין, את תביעת חולה הסרטן להכרה כנפגע עבודה.
בין השאר, הרי שעל אף טענת נציג בזק בהליך בבית הדין כאילו תיקו האישי של הפנסיונר אבד במרוצת השנים - עלה בידי עורכי דינו, עמוס כהן וטל אלבוים ממשרד עורכי הדין מרקמן את טומשין, לאתר את התיק, לאתר את הבוס הישיר של העובד - היום כבן 88 - ולהביא אותו להעיד בהליך. בבית הדין תיאר המנהל לשעבר כי אכן נחשף הפנסיונר לאסבסט במהלך עבודתו.
"עדיף היה שלא לטעון את הטענות"
"עדיף היה שלא לטעון טענות אלה", ציין בית הדין ביחס לטענות המל"ל - נוכח עמדת בזק - כאילו יש מקום לדחות את טענת הפנסיונר, "מאחר שהוגשה כחלוף 19 שנים לאחר סיום עבודתו, כאשר אין בידי המעסיק מידע לגבי מהות העבודה ותנאיה".
בית הדין הדגיש כי עדיף היה שלא לטעון אותן, "גם אם חלוף הזמן הציב בפני הנתבע קושי ראייתי לבדוק לגופן את טענות התובע בדבר חשיפתו לאבק האסבסט".
הפנסיונר הועסק בבזק כטכנאי בינוי מרכזיות באזור הצפון. במהלך השנים 1985-1970, עבודתו הייתה כרוכה בהובלת פלטות האסבסט ממפעל בנהריה למרכזיות השונות, סימונן באמצעות מברג שפיץ וניסורן באמצעות מסור עבור בניית תעלות התקשורת שבהן יונחו הכבלים. בכל מהלך העבודה עם הפלטות - במשך רוב שעות יום העבודה שלו - הטכנאי שהה בחדר סגור "ללא כל אמצעי מיגון, ללא מסיכות מגן, ללא מודעות לכך שאסבסט זה מסוכן, ללא מתן אזהרה מראש", נכתב בפסק הדין.
כ-19 שנה לאחר שפרש מבזק בשנת 1995, בהליך פרישה מוקדמת, חלה בסרטן ריאות, שלושה מחבריו הלכו לעולמם כתוצאה מסרטן, והוא ביקש מהביטוח הלאומי הכרה בו כנפגע עבודה. זה פנה מצדו לבזק, שכאמור טענה כי אין בידה לסייע לעובד נוכח 19 השנים שחלפו מאז, ואובדן התיק האישי.
לבד מנושא התיק האבוד שלבסוף נמצא, וחוסר שיתוף-הפעולה הבוטה של בזק - ציין בית הדין ביקורת נוספת שהוטחה בבזק: זו שכתב בזמנו היועץ הרפואי של הביטוח הלאומי, ד"ר משה קריא. קריא טען בחוות-דעתו כי "תשובת בזק שטחית ולא אמינה", וכי "גם אם עבר זמן רב מאז עבודתו, יש רישומים על נוהלי עבודה. אם היה חשוף לאסבסט - יש לאשר את התביעה". אך ביקורת הרופא על בזק וחוות-הדעת הזו בכללה - לא עזרה בתחילה לפנסיונר המבוטח, ופקיד התביעות במל"ל דחה את תביעתו. הוא מצדו ערער על החלטת פקיד התביעות לוועדת התביעות במל"ל.
הסאגה המשיכה, יחד עם הטענות מצד בזק: ועדת התביעות האמורה אמנם הורתה לביטוח לאומי לבחון בשנית את התביעה, אך התביעה נדחתה בפעם השנייה, בין היתר בטענה כי לאור הזמן שחלף אין בידי בזק מידע לגבי מהות העבודה ותנאי העבודה אשר יוכיחו שאכן עבד בחשיפה לאסבסט, וכי מחלתו הופיעה 20 שנה לאחר שהפסיק לעבוד באסבסט, אם בכלל עבד באסבסט. זאת, אף שנמסר אישור ממנהלו הישיר בבזק שאישר את החשיפה.
התיק של העובד אותר
מכאן קצרה היתה הדרך להגשת תביעה, כאמור, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי. אותר התיק האישי של העובד, למרות שבזק טענה לאי-קיומו; זומן לעדות מנהלו הישיר, וזו ביססה את עובדת חשיפת העובד לאסבסט; ולאחר ניהול הוכחות - קבעה השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין כי הקושי באיתור נתונים ומסמכים אינו אמור לפעול לרעת התובע (הפנסיונר המבוטח), שהצליח להוכיח במידה הנדרשת כי במסגרת עבודתו בחברת בזק הוא נחשף לאסבסט.
בכך דחתה השופטת, למעשה, את טענת נציג בזק בבית הדין, אחראי הבטיחות, כאילו בשנים אלה בזק בכלל לא הייתה קיימת והעבודות בוצעו ישירות על-ידי משרד התקשורת.
עוד קבעה השופטת כי לאור עדות העובד ומנהלו הישיר, ישנה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, וכי נטל ההוכחה שאין קשר סיבתי - רובץ על הביטוח הלאומי.
בית הדין המליץ לביטוח הלאומי להכיר בתביעה נוכח עמדת היועץ הרפואי קריא, מטעם המוסד לביטוח לאומי עצמו - שכאמור קבע כי אם הייתה חשיפה לאסבסט יש לאשר את התביעה - עמדה שהצטרפה לקביעת בית הדין שהתובע נחשף לאסבסט. המל"ל מצידו השתכנע לבסוף, ויתר על הצורך במינוי מומחה והכיר בפנסיונר המבוטח כנפגע עבודה עקב מחלת סרטן הריאות - "לפנים משורת הדין ועקב הנסיבות המיוחדות בתיק".
הפנסיונר תיאר ל"גלובס" כי "עצוב לי שהייתי צריך להיות מטורטר כל-כך הרבה שנים, כאשר החברה שעבדתי אצלה לא עזרה לי ברגע האמת. אבל אני שמח שלא ויתרתי והצלחתי להוכיח שחליתי במחלה עקב חשיפת לאסבסט בבזק".
עוד הוסיף העובד כי "אני לא מגן על בזק, אבל לא הייתה תחושה בזמנים ההם שיש סכנה באסבסט; רק בדקו שלא עובדים עם מכנסיים קצרים".
מבזק נמסר: "מבדיקתנו עולה כי בזק טרם נוסדה בשנים שאותן מציין המלין בתביעתו. על כן, אם הדברים המתוארים אכן התרחשו, הם התרחשו במסגרת עבודתו במשרד התקשורת".