גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

איילת אליאב / צילום: שלומי יוסף

שמיעת העדויות בפרשת ישראל ביתנו נמשכת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. היום (ב') העידה איילת אליאב, מנהלת חברה קמעונאית בתחום ההנעלה, הנוהגת לתת חסויות למיזמים ספורט שונים. אליאב הייתה מקורבת למשה קליסקי (לשעבר חבר בהנהלת איגוד הכדורסל) שהעיד בשבוע שעבר.

העדות ניתנה במסגרת אחת מתתי הפרשות שבהן חשודים סגנית שר הפנים לשעבר פאינה קירשנבאום ומספר חשודים נוספים בהעברת תקציבים של מפלגת ישראל ביתנו בתמורה לשוחד. קירשנבאום, שכיהנה כסגנית שר הפנים וכמזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו, הייתה אמונה על הכספים הקואליציוניים של המפלגה. על פי כתב האישום, קירשנבאום פעלה ביחד עם דוד (דאוד) גודובסקי (שהיום בבוקר אושר הסדר טיעון בעניינו), שהיה ראש אגף התפעול של מפלגת ישראל ביתנו, ועם רמי כהן, שהיה ממקימי המפלגה וכיהן כמנכ"ל משרד החקלאות, להעברת כספים קואליציוניים של המפלגה לגופים שונים תמורת שוחד. אחת מהשיטות בהן פעלו הנאשמים, הייתה באמצעות העברת תקציבים לתמיכה בגופים שונים מעולם הספורט, תמורת עמלה כספית או טובות הנאה שניתנו לנאשמים ולמקורביהם.

אליאב העידה בנוגע לפרשת איגוד הכדורסל, במסגרתה נאשם כהן כי פעל ביחד עם קליסקי, שכיהן אז כחבר בהנהלת איגוד הכדורסל, להשגת תקציב לאיגוד תמורת עמלה שכהן גרף לכיסו. לפי כתב האישום ועדותו של קליסקי, לאחר שנלחץ כהן מתלונה שהוגשה למשטרה בטענות על אי סדרים בניהול הכספי באיגוד, הוא פעל יחד עם קליסקי לזייף מסמכים שיוכיחו כי כביכול קיבל את התשלום בתמורה לשירותי לובינג אותו סיפק לאיגוד.

אליאב הכירה את כהן באמצעות קליסקי, זמן מה לפני כן. היא שמעה שכהן מונה לתפקיד מנכ"ל משרד החקלאות, וביקשה את עזרתו בחיבור לגופים נוספים בהן תוכל לשמש כדירקטורית.

אליאב העידה כיצד במסגרת אותם מאמצים לזייף מסמכים בדבר השירותים שכהן כביכול סיפק לאיגוד, פנה אליה קליסקי בבקשה שתחתום על מסמך פיקטיבי, לפיו היא הציעה שחברת ההנעלה אותה ניהלה באותה עת תתרום ציוד לאיגוד הכדורסל. אליאב העידה שסירבה לחתום על המסמך מכיוון שלא שיקף את המציאות, ובזה תם הסיפור מבחינתה.

אליאב העידה היום כי "קליסקי העביר לי את המכתב מרמי כהן, קראתי את המשפט הראשון, ראיתי את התאריך שהיה מתוארך שנה אחורה בערך, ושאלתי: 'מה זה?', הוא אומר שזה מכתב שרמי כהן ביקש שאני אחתום עליו, שבתיה (אשתו של רמי כהן שמואשמת אף היא בפרשה) מבקשת ממני ליצור קשרים עם איגוד הכדורסל"

תובע: "מה הוא הסביר לגבי התאריך?"

אליאב: "התאריך היה שנה אחורה, הוא לא הסביר מדוע, אני הבנתי לבד שזאת לא בקשה אמיתית לאותו רגע"

השופט: "אלא?"

אליאב: "אלא שזה מכתב מלפני שנה, שטוב למישהו, לצורך משהו"

שופט: "איך הגבת?"

אליאב: "החזרתי לו את המכתב, אמרתי לו שאני לא מתעסקת בדברים כאלה. אמרתי לו שיש לי שני ילדים, ואני לא עושה דברים כאלה. היה נראה לי שהמטרה של המכתב לא ישרה". 

השופט בתגובה למנגנון העברת הכספים שהציג העד בפרשת ישראל ביתנו: "ממש מופת ודוגמה"

עד נוסף שהעיד היום במסגרת פרשת ישראל ביתנו הוא דורון שמחי, שכיהן כיו"ר איגוד הכדוריד בתקופה הרלוונטית. על פי כתב האישום, התחייב שמחי להעסיק את החברה של משה קליסקי (שפעל בהנחיית קירשנבאום במסגרת שדולת הספורט בכנסת) בפרויקט מיתוג לאיגוד, בתמורה לתקציב שקליסקי הבטיח לגייס לאיגוד מהכספים הקואליציוניים של מפלגת ישראל ביתנו. 

שמחי העיד שהאיגוד היה זקוק לתמיכה כספית על מנת לממן פרויקטים חדשים, ולאחר שהוא שמע על העברת כספים מקירשנבאום לאיגוד הכדורסל (פרשה עליה העיד קליסקי בשבוע שעבר), הוא החליט לנצל פגישה אקראית עם קירשנבאום במשחק כדורסל על מנת לרתום אותה לפעילות איגוד הכדוריד: "אזרתי אומץ והתיישבתי לידה במחצית, סיפרתי לה על הפעילות של האיגוד, שאנחנו גם נרצה לקבל תמיכה כספית של הועדה שהיא עומדת בראשה". 

לאחר מכן העיד שמחי כי נפגש עם קירשנבאום בבית קפה בתל-אביב, הציג לה את התוכנית של האיגוד, וביקש ממנה תמיכה בתקציב בגובה חצי מיליון שקל. לאחר מכן קירשנבאום הודיעה לו שהיא מאשרת את העברת התקציב , אבל הכסף יצטרך לעבור דרך מכון וינגייט, מכיוון שהאיגוד לא עומד בהגדרות החוק לקבלת כספים קואליציוניים בעצמו. 

שמחי פירט בעדותו כיצד פעל מנגנון העברת הכספים למכון וינגייט, וכיצד נותבו הכספים בתוך המכון למימון שכרם של אנשי האיגוד שלו, באמצעות הנפקת חשבוניות בהתאם להנחייתו. אחת הדוגמאות שנדונו בעדותו הייתה תשלום שכרו של שלמה הופמן, מאמן נבחרת ישראל, באמצעות חשבוניות שהנפיק המאמן על שם בנו. בנקודה הזאת הופתע השופט לוי והתערב בחקירה:

שופט: "רגע, שאני אבין, מדובר במאמן נבחרת ישראל, והוא מקבל שכר מווינגייט, עבור חשבונית של הבן שלו?". 
שמחי: "כן". 
שופט: "ממש מופת ודוגמה".

את התשלום שהועבר מהאיגוד לקליסקי, בגובה של 188 אלף שקלים, מסביר שמחי כך: "עשרים אחוזים מהחצי מיליון הוא קיבל עבור עמלה (100 אלף), והשאר, 88 אלף, זה שכר עבור עבודתו".

בהמשך נשאל שמחי על השירותים שסיפק קליסקי בפועל לאיגוד:

תובע: "אני רואה שבחוזה מפורטים השירותים שתקבלו מקליסקי". 
שמחי: "הוא התחיל לעבוד איתנו, אבל אחרי כמה זמן התפוצצה הפרשה, ולא רצינו להמשיך עם זה".
תובע: "משהו קרה מכל הרעיונות". 
שמחי: "כן, הוא הכין לנו תוכניות". 
תובע: "ומשהו קרה בפועל". 
שמחי: "לא, זה תהליך, זה לוקח זמן. אבל הדבר שהיה לנו הכי חשוב איתו זה לגייס כספים".
שמחי סיפר בעדותו שהנהלת הארגון החליטה באחת מהתכנסויותיה הראשונות לאחר כניסתו לתפקיד, כי כל אדם שיגייס תקציב תמיכה לאיגוד, יהיה זכאי לקבל עמלה של עד 25% מהסכום, וזאת על מנת לתמרץ אנשים לסייע לאיגוד בגיוס הכספים.

השופט ביקש לחדד עם שמחי האם היו גורמים נוספים פרט לקליסקי שגייסו כספים לאיגוד תמורת עמלה:
שופט: "האם במהלך 7 השנים שהיות יו"ר האיגוד היה מקרה נוסף בו שולמה עמלה לאדם שגייס כספים לאיגוד?". 
שמחי: "לא. אני גייסתי כסף פעם אחת". 
השופט: "ולקחת עמלה?". 
שמחי: "לא". 
השופט: "אז אפס מקרים נוספים, למעט המקרה של קליסקי?". 
שמחי: "כן".

השופט לתביעה: מדוע לא ננקטו הליכים נגד גורמים במכון ווינגייט?

השופט לוי אף התפלא מרמת המעורבות של מכון וינגייט במנגנון הלכאורי של ניתוב תקציבים ציבוריים, לטובת מימון שכרם של בעלי תפקידים ספציפיים בווינגייט. השופט שאל את התובעים מדוע לא ננקטו הליכים גם נגד גורמים בווינגייט במסגרת הפרשה?

התובע, ד"ר מאור אבן חן, השיב לו: "כמו רבים וטובים אחרים שנחקרו באזהרה והוחלט בסוף לא להגיש נגדם (כתבי אישום), הוחלט שצריך להתמקד בעיקר".