גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

משה כחלון ואבי ניסנקורן / צילום: אוריה תדמור

בליל רביעי האחרון אישרה הכנסת את תקציב המדינה לשנת 2019. כלי התקשורת דיווחו בחגיגיות על סוף המשבר הפוליטי ועל יציבותה המתחדשת של הממשלה ושר האוצר הכריז, בסרטונים ובסדרת כרזות ברשתות החברתיות, על בשורות התקציב החדש והבטיח כי הוא ייטיב עם קשישים, צעירים ומשפחות, יחזק אוכלוסיות שנזנחו לאורך שנים, ישנה את פני המדינה וישפיע על כל אחד מאזרחיה.

העברת התקציב היא בהחלט אבן דרך חשובה בהתנהלותה של הממשלה וחשוב מכך, התקציב מהווה התחייבות שלטונית משמעותית בנוגע לסדר העדיפויות הציבורי ולאופן חלוקת המשאבים. אבל אולי זה הזמן להזכיר, שחייהם של אזרחי המדינה ומצבם של מגזרים ואוכלוסיות אינם מושפעים מהצהרות וכותרות, או אפילו מתקנות תקציביות המאושרות על ידי חברי הכנסת. מצבם האמיתי של האזרחים מושפע, בסופו של דבר, מהמשאבים המושקעים בהם בפועל, מהכספים העוברים מתוך דפי תקציב המדינה, דרך עבודת המטה הממשלתית ומנוצלים הלכה למעשה לטובת השגת המטרות המובטחות. מכאן עולה גם, כי בחינה יסודית של סדר העדיפויות הממשלתי אינה יכולה לעצור בקריאת סעיפי התקציב, אפילו לא בהשוואתם לסעיפי השנים קודמות.

בחינת המדיניות והתעדוף הממשלתי חייבת להפנות את מבטה גם אל ניצולם בפועל של תקציבי המדינה, אל שיעור הכספים שהושקעו, בסופה של שנה, על ידי הממשלה והגיעו בחזרה אל הציבור.

כך הדבר למשל, לגבי ההצהרות האופטימיות שנשמעו ממשרד האוצר לגבי העלייה ההדרגתית בתקציבי הבריאות בשנים האחרונות. זוהי כמובן מגמה מבורכת, אך אם נציין, לצידה, כי מתוך 205 מיליון שקל שהוקצו בתקציב 2016 ל"תמיכות בבתי חולים ציבוריים", מעל 150 מיליון שקל נשארו לנוח בקופת המדינה, או שמתוך 15 מיליון שקל שהוקצו לטיפול בשחפת ובאיידס נוצלו בפועל פחות מ-6 מיליון שקל, נגלה שהתמונה מורכבת הרבה יותר.

דומה הדבר לגבי העלייה בתקציבי החינוך. גם כאן תגלה בדיקה מעמיקה של תקציב 2016 סעיפים כדוגמת "פרויקט עתידים לעידוד תלמידים מצטיינים בפריפריה", שזכה בתקציב המקורי להקצאה של 24 מיליון שקל ומתוכם נוצלו פחות מ-2 מיליון שקל, וסעיפים נוספים העוסקים בחינוך בלתי פורמלי, או בתוכנית פיתוח למנהלי מחלקות, שסבלו מתת ניצול משמעותי.

וכך גם עם מענקים למעסיקים מקדמי נשים, לימודי השלמה לחיילים ופיתוח שירותים לקשישים. כולם סעיפים תקציביים ראויים וחשובים, כולם מצהירים ומבטיחים לקדם מטרות ציבוריות מרכזיות, ורובם נשארו בסופו של דבר בקופת המדינה ולא השפיעו באמת על חיינו.

אישורו של התקציב מהווה צעד חשוב, אבל ראשון בלבד, בשינוי סדר העדיפויות ובקידומן של מטרות ציבוריות. הצעד הבא והמשמעותי, הינו עבודת המטה של הממשלה, על כלל משרדיה, לתרגם את סעיפי התקציב לתכניות עבודה מסודרות ולבצע את התהליכים הנדרשים על מנת להפוך את התקנות לתוצאות של ממש. בין אם מיועד התקציב להתקשרויות עם גופים מבצעים הנדרשות לעמוד בכללי המכרזים ולזכות באישורם של נציגי החשב והיועץ המשפטי לממשלה, בין אם יש לתרגם את התקציב לתמיכות ממשלתיות המחייבות גיבוש נהלים והגדרת תנאי סף, בין אם הוא נועד לפרויקטים הדורשים תשתיות ותכנון ובין אם הוא מבוסס על שיתוף פעולה בין משרדי, מחייב קשב ניהולי או תעדוף מושכל של משימות הדרג המקצועי.

כך או כך, אישור התקציב הוא רק יריית הפתיחה להנעת תכניות העבודה הממשלתיות, ורק הירתמות של המשרדים והשלמה מוצלחת שלהן תוכל להביא באמת לשינוי סדר העדיפויות ולהשפעה המובטחת על חייו של הציבור, על כלל מגזריו.

הכותבת היא מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח