באקו / צילום: אינגה מיכאלי
ברחוב Salatin Asgarova בבאקו ניצב פסל של אישה שפושטת מעליה את הרעלה, ונדמה שהוא מזקק ליצירה סמלית אחת את פניה השונות והמנוגדות של העיר העתיקה-חדשה הזאת, המוסלמית-שיעית אבל אוהבת ישראל, שנועדה להיות פריז של הקווקז, אך מתהדרת היום בקו רקיע שהולך ומזכיר את דובאי. מסע דילוגים קצר בין אוצרותיה של באקו חושף יעד מושלם לביקור של ארבעה ימים, במרחק טיסה קצרה מישראל.
בירת אזרבייג'ן הפכה בשנים האחרונות לכרך מודרני וקוסמופוליטי ולחממה אדריכלית פורצת דרך: במרכזה יש שדרות רחבות, נטועות עצים ורצופות בוטיקים אופנתיים, ובלילות היא מוארת ותוססת להפליא. אך בשוליה נותרו הרבה מאוד סממנים סובייטיים - בעיקר הבנייה הסובייטית המוכרת והמכוערת, הבתים המוזנחים עם החצרות הפנימיות, כמו שרואים בכל עיר בברית המועצות לשעבר. אם תעמיקו אל תוך שכונות המגורים של באקו, תגלו שתושביה עדיין דבקים במסורות של פעם. מאחורי הבתים, תגלו לדוגמה, שקיות של לחם תלויות על עצים או על ווים, הרחק מפחי האשפה. באזרבייג'ן, הלחם נחשב לקדוש, ולא מקובל להשליך אותו לפח. אם נופלת פרוסת לחם על הקרקע, מקובל לנשק אותה.
אלט-נוי באקו
נדמה שהניגודיות היא בנשמתה של העיר, ושל אזרבייג'ן בכלל. שהרי דתו של זרתוסטרא - הדוגלת בדואליות (טבע כפול) - התפתחה בין השאר גם כאן, והיא חלק בלתי נפרד ממורשתה של באקו, כפי שמעידים גם מגדלי הלהבה המפורסמים, סמל לאש התמיד של הזרתוסטרים, וגם לגז הטבעי הפורץ מתוך האדמה, אחד ממקורות עושרה של אזרבייג'ן המודרנית, בנוסף לנפט כמובן.
האזרים של היום הם אומנם מוסלמים שיעים, אבל רובם חילונים לגמרי. כמעט לא תראו נשים בחיג'אב ברחובות העיר, ובכל מקום אפשר להזמין בירה ואלכוהול בלי בעיה. וכמו גיאורגיה, שכנתה הנוצרית, גם אזרבייג'ן השיעית תקדם את פניכם באהבה רבה, בזכות קשרי מסחר וידידות ענפים עם ישראל.
אזרבייג'ן היא רפובליקה נשיאותית, אבל זה לא אומר שהיא דמוקרטית. היידר אלייב נחשב עד היום לאבי האומה המודרנית, ואת דרכו ממשיך בנו אילהאם. והיחס כלפי הנשיא גובל בפולחן אישיות: תצלומיו מתנוססים בכל מקום, ובכל עיר ועיירה יש מרכז תרבות ופארק הקרויים על שמו. ככלל, לא מומלץ לדבר סרה באלייב, וכדאי להימנע מוויכוחים פוליטיים.
מסביב לכל אלה, יש קו רקיע חדשני ועטור גורדי שחקים, שלא ישאיר אתכם אדישים גם אם אינכם מחובבי הז'אנר. בזכות כספי הגז והנפט, הפכה באקו למעין מיני-דובאי, וטובי האדריכלים של ימינו בנו בה מבנים פורצי-דרך, בהם גם מגדלי הלהבה, שלישייה של גורדי שחקים שהפכו לסימן ההיכר האדריכלי של באקו המתחדשת.
יצירת מופת אדריכלית שאסור להחמיץ היא מרכז התרבות על-שם היידר אלייב (Heydar *liyev Cultural Centre), שתכננה זאהה חדיד המנוחה, מבנה מופשט, זוויתי וגלי כאחד. אחרי שתצלמו אותו מכל זווית, כדאי להיכנס פנימה ולהתרשם מכמה תערוכות מעניינות - כולל תערוכה של תלבושות, של כלי נגינה וגם של דגמי מבנים מפורסמים מרחבי המדינה. בעת ביקורנו במרכז, הוצגה במרתף תערוכה ענקית ומרהיבה ביופייה של מכוניות עתיקות.
תצפית לעיר ולעבר
יש בעיר מבחר נאה של מוזיאונים - כולל מוזיאון השטיחים, המרשים במיוחד בזכות המבנה עצמו, שנראה כמו שטיח מגולגל. במרחק צעדים ספורים ממתחם הארמון יש מוזיאון לספרים מיניאטוריים, שיעניין גם ילדים גדולים ומתאים למי מכם שלא אוהבים מוזיאונים - יש בו אוסף ייחודי של מאות ספרים ממוזערים, בהם גם ספרי קודש בעברית. אבל אחד המוזיאונים השווים בעיר הוא המוזיאון לאמנות מודרנית, אוסף נרחב של אמנות אזרית עכשווית, לצד שלוש יצירות מקוריות של פיקאסו. המבנה החדשני מרווח ושטוף אור, והביקור מומלץ מאוד לשוחרי אמנות.
הטיילת (Bulvar) המרשימה שלשפת הים הכספי עשירה במזרקות ובפסלים ורצופה בניינים חדישים ומלונות יוקרה. הטיילת הארוכה והנקייה אהובה מאוד על משפחות, על אמני רחוב ועל זוגות צעירים; ויש כאן גם מרכז קניות (Park Bulvar Mall), ערוגות פרחים ועצים נדירים (כולל קקטוסים), מתקני שעשועים ובתי קפה עם שולחנות בחוץ.
בסמטת הקדושים נמצאת אש התמיד של קבר החייל האלמוני והאנדרטה לזכר הנופלים באירועי ינואר השחור, כשהסובייטים פלשו לבאקו בינואר 1990, בניסיון לעצור את קריסת ברית-המועצות. מאות אזרחים נהרגו ונפצעו באותה פלישה. חמש שנים אחר-כך התנצל מיכאיל גורבצ'וב בפני העם האזרי, ואמר שהפלישה לבאקו הייתה הטעות הפוליטית הגדולה ביותר שעשה בכל הקריירה שלו.
חוויה יהודית יוצאת דופן
חוויה מיוחדת במינה הזדמנה לי באחד מימי הטיול, כשהצטרפתי לישראלית ילידת באקו בחיפושיה אחר קברו של בן משפחה. בית הקברות היהודי, הסמוך למגדלי הלהבה, התגלה כמקום ענק ממש, ובו אלפי מצבות שחורות-אפורות, החרוטות בכתובות בעברית, ברוסית, באזרית וביידיש - ובמקרים רבים גם בתמונות של הנפטרים - עם חלקות משפחתיות המוקפות בגדרות. המקום אומנם מוזנח מעט, וצפוף להחריד, אבל המחיש לי היטב כמה גדולה ומפוארת הייתה הקהילה היהודית במדינה.
בנוסף, ביקרנו גם במה שנקרא ברוסית "העיירה האדומה" (Krasnaya Sloboda), ליד העיר גוב*ה (Quba). העיר אומנם רחוקה מבאקו, אי-שם בצפון המדינה, אבל כדאי לבקר בעיירה היהודית העשירה הזו, המכונה "ירושלים של הקווקז", ובה שני בתי כנסת פעילים. זהו מושבם של יהודי ההרים, המכנים את עצמם ג'והור, וטוענים שהם חיים באזור עוד מימי שלמנאסר החמישי (סביבות 770 לפנה"ס). הם משמרים את יהדותם בקנאות רבה זה אלפי שנים.
עצם קיומה של העיירה נתפס לא פעם כהוכחה לסובלנות הדתית שקיימת באזרבייג'ן לאורך ההיסטוריה. והאזרים אכן מתגאים מאוד בסובלנותם הדתית, גם כלפי הקהילה היהודית. מספרם המדויק של היהודים שחיים כיום במדינה אינו ברור. תלוי את מי שואלים. יש האומדים אותו ב-5,000, ויש הטוענים שהמספר קרוב יותר ל-30,000. בבאקו יש בית כנסת ומרכז של חב"ד, וגם בית ספר יהודי שהוקם בשיתוף פעולה עם לב לבייב. לדברי הרב סגל, שמנהל את המקום, בבית הספר לומדים מעל 200 ילדים יהודים, החל מגיל הפעוטון ועד סיום התיכון, המעניק לתלמידים תעודת בגרות. לדברי שגריר ישראל, דן סתיו, שעימו נפגשנו במהלך הביקור, יש באזרבייג'ן חופש פולחן ודת מלא, ומעולם לא היו פוגרומים.
מידע מעשי |
טיסות: לחברת ישראייר וכך גם לאזרבייג'ן איירליינס; יש טיסות שבועיות ישירות לבאקו, משך הטיסה כשלוש שעות.
אשרה: הקשרים בין ישראל לאזרבייג'ן טובים מאוד, ועדות לכך היא העובדה שרק אזרחי טורקיה וישראל יכולים להנפיק אשרת כניסה למדינה עם נחיתתם בנמל התעופה. לשם כך, הצטיידו ב-40 דולר ובשתי תמונות פספורט.
צילום: האזרים לא אוהבים שמצלמים אותם. כדי להימנע מעימותים, כדאי מאוד לשאול לפני שמצלמים.