עטיפת האלבום "מתים שרים הולכים"
משינה לא נרדמת. אומנם עברו כבר שמונה שנים מאז אלבומה האחרון ("יהלומים בשמיים" - יצירה נחמדה, אבל לא משפיעה), אבל בזמן הזה פעפעה הלהקה אנרגיות יצירתיות, שהתוצאה שלהן היא "מתים שרים הולכים" - אלבום האולפן העשירי שלהם. מתוך השירים הנוכחיים הם בוקעים, תוססים מאנרגיות שמונעות מהם להירדם. "ער מתהפך מצד אחד מצד לצד", שר יובל בנאי בשיר "רצה אחרי הזמן", ולא נגאל מנדודי השינה גם בשיר הבא, "משהו נשבר". "לילה לא נרדם", הוא שר, ונשמע מעולה גם כאשר מתאר בדייקנות מצוקות וחוליים של התקופה.
ומשינה, כידוע, לצד שירי השטות המבריקים-מרהיבים שלהם תמיד היטיבו לנסח - הן את רוח הזמן והן אירועים אקטואליים שהבעירו אותו. אם בעבר הם ביטאו את מעורבותם על גבי שירים כמו "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" ו"להתראות נעורים שלום אהבה", הרי שבאלבום הנוכחי הם משדרגים את עצמם לכדי שירי מחאה וביקורת חברתית. "אין תקווה אם תפנה את הגב", הם שרים, "כעת הזמן לראות את האמת ולהתעורר". וכך, בשיר "קשה לצאת מתל אביב" הם מבהירים ש"עשן דמשק מגיע עד כאן". ולא מדובר רק במובן של עד אלינו אלא גם במשמעות של זהו, אי אפשר יותר - תחושה שמתעצמת בשיר שאחריו, "השמיעו קול", שצליל הפסנתר היפה של אבנר חודורוב לא מטשטש בו כלל את הדרישה ההימנונית להתעוררות לשם פעולה.
ומה שמצית את התביעה לפעולה הוא המוזיקה הספציפית של משינה. "לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת", הם שרו פעם. ובאלבום הזה, עשרות שנים אחר כך, המוזיקה שלהם ממשיכה להתקיים ולהתחדש. "שומע איך המנגינה חוזרת לעצמה", הם שרים עם הצליל ה"משינאי", בצלילותו המשודרגת עושר ספוג אלקטרוניקה ותכנותים. ממשיכים להפגין את עוצמתם כמוזיקאים מצוינים המסונכרנים זה עם זה ועם עצמם, ולהתחדש עם שירים שבנאי ושלומי ברכה חתומים עליהם במשותף ומבטאים פגיעות שמשלימה עם עצמה, כולל תודעת מוות שמופגנת, פרדוקסלית, בחיות עזה. "זה רעל או תרופה?", הם שרים, והתשובה מתמצית כנראה במינונים.
ואצל משינה, האיזון נשמר - בין שירים פסיכדליים, לשירי מחאה כאמור ועם השיר המרגש "בכיוון אחר", לזכרו של מאיר בנאי, בן הדוד של יובל, שמתאר גם רבים מאיתנו המנהלים מערכות יחסים מורכבות ועקביות עם יקירים מתים ורלוונטי לכל אובדן. ומה שעוד רלוונטי באלבום הזה הוא המסקנה המעודדת שמתנסחת בשיר האחרון, "הכול חולף": לא יעזור כלום, הכיליון קיים, והוא בדרכו התמידית אלינו, אבל האהבה מנצחת אותו.