המרכז הבינתחומי הרצליה / צילום: תמר מצפי
המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) אישרה אתמול (ג') למרכז הבינתחומי בראשות הנשיא אוריאל רייכמן להעניק תואר שלישי, תואר דוקטור PhD - בשלב ראשון רק במשפטים ובעתיד בתחומים נוספים. את ההחלטה הוביל שר החינוך נפתלי בנט, שמשמש גם כיו"ר המל"ג. כיום אין הגדרה ברורה בישראל לאוניברסיטה, אך ההבדל העיקרי בינה לבין מכללה הוא בקיומו של המחקר כחלק מהותי מהפעילות האקדמית - אוניברסיטאות מתמקדות במחקר, וזאת גם מטרת העל שלהם. במכללות לעומת זאת אין מערך מחקרי ולכן הן לא יכולות לחלק תוארי דוקטור, שמושגים לאחר השלמת מחקר מקיף. ההחלטה של המל"ג, אם כן, היא חסרת תקדים בעיקר כי היא עלולה להביא לטשטוש ההבדלים בין אוניברסיטאות למכללות. בשורה התחתונה, בעוד שהבינתחומי תישאר מכללה, היא תהפוך הלכה למעשה לאוניברסיטה פרטית.
להלן מספר סוגיות ושאלות שעולות מההחלטה.
1. האם התארים יהיו שווים פחות?
ב-20 השנים האחרונות סבלו האוניברסיטאות מתחרות הולכת וגוברת מצד מכללות, שפריחתן הביאה גם לתפוצת ההשכלה הגבוהה בקרב קהלים רחבים יותר, ולתרומה לכלכלה הישראלית. השר בנט סבור כי תהליך דומה יקרה גם עם התארים השלישיים, אך אחת השאלות המטרידות שאין להן מענה כרגע היא האם ההחלטה הזו תפגע ברמת המחקר בישראל. באוניברסיטאות סבורים שכן, אך חשוב לציין כי בבינתחומי המרצים, שעוסקים במחקר באופן עצמאי, נחשבים לחוקרים טובים. ואולם, השאלה היא מה יקרה כשמכללות נוספות יתחילו לקבל סמכויות כאלו.
הבעיה יכולה להגיע ממקום אחר - יש גבול גם לתועלת מתפוצת התארים. מחקר של ד"ר אורי כץ מפורום קהלת, שפורסם באוקטובר האחרון, מראה כי בישראל יש השכלה עודפת - ישראל היא אחת המדינות המשכילות בעולם, אך הדבר לא מתרגם לפריון עבודה או הון אנושי גבוהים. כמו כן, קיים עודף יוצא דופן של אקדמאים שלא מצאו עבודה המתאימה לרמת השכלתם. ולכן צריך לשאול, האם בהכרח בוגרים רבים של תואר שלישי הם בשורה חיובית? לא בטוח.
לשנות לימוד נוספות יש עלות לסטודנטים - בזמן ובכסף - והם צריכים ומצפים לקצור את הפירות על כך. הדבר תלוי בעיקר ביכולת של המחקר להיות רציני ומעמיק, ולהעניק לדוקטורים יכולות שיבואו לידי ביטוי בשוק. לשוק החופשי יש גם יכולת להבחין בין כישורי המועמדים. עם זאת, אסור להתעלם מאזהרת האוניברסיטאות מזילות התואר השלישי, אלא לחשוב איך מונעים ירידה ברמת התארים השלישיים כולם.
2. מה יקרה בטווח הארוך?
להענקת הסמכות הנוכחית לבינתחומי אין השפעה מהותית בטווח הקצר על שוק ההשכלה הגבוהה. מדובר כרגע רק בתואר במשפטים, וייקח זמן עד שיתרחב לעוד תחומים ובמיוחד לעוד מכללות. עם זאת, קיים חשש בטווח הארוך לתהליך 'אמריקינזציה' של ההשכלה הגבוהה בישראל. שר החינוך ציין באחד הציוצים שלו בטוויטר כי הרווארד וייל הן אוניברסיטאות פרטיות. ואולם צריך לזכור - שכר הלימוד בארה"ב גבוה במיוחד, ומסבך את הסטודנטים הצעירים בחובות עצומים, שאף מקבילים במקרים מסוימים למשכנתאות, ואלה משפיעים על כל החלטות התעסוקה שלהם לאחר סיום הלימודים. עם זאת, בארה"ב אוניברסיטאות אלו נחשבות למובילות בעולם מבחינת מחקר ואיכות הוראה.
התרחיש הזה - שבו המוסדות הפרטיים ימשכו יותר דוקטורנטים, והאוניברסיטאות הציבוריות יאבדו את מעמדן באופן כל כך חד משמעי - לא צפוי לקרות בשנים הקרובות. עם זאת, אסור לאוניברסיטאות לקפוא על השמרים, ועליהן לעשות מאמצים לשמור על עליונות ברמת המחקר, ועל אטרקטיביות מול החוקרים והסטודנטים.
3. ההכנסות מקניין רוחני ייפגעו?
המרכז הבינתחומי לא יקבל כסף מהמדינה לטובת מחקר, ולכן הכסף שיממן את המחקר במכללה לא יהיה על חשבון האוניברסיטאות אלא יגיע ממקורות אחרים. כך, היקף הסכומים שמופנים למימון מחקרים בישראל צפוי לגדול. ובכל זאת, עשויה להיות פגיעה באוניברסיטאות - מצד ההכנסות שזורמות אליהן מקניין רוחני. האוניברסיטאות משקיעות הרבה מחשבה בשאלה איך אפשר להגדיל את ההכנסות ממסחור ידע מחקרי, שמאפשר להם לקטוף את הפירות על המחקר שמתנהל בתוך כותליהן. סביר להניח כי המחקר במכללות פרטיות יתמקד במחקרים יישומיים (למשל בתחומים כמו מדעי המחשב). כלומר מחקרים עם מטרה מעשית מוגדרת, שניתנים למסחור. החשש הוא שתהיה זליגה של חוקרים למכללות הפרטיות, דבר שעשוי לפגוע בטווח הארוך באוניברסיטאות.
בנוסף, למרכז הבינתחומי יש חיבור הדוק עם השוק הפרטי, ובעיקר תעשיית ההייטק. מחקרים יישומיים עשויים להתמקד בצרכים של התעשייה - זה אמנם יכול לחזק את ההייטק הישראלי, אך במקביל לפגוע באיזון עליו שומרות האוניברסיטאות בין המחקר הבסיסי ליישומי.
200.jpg "בינתחומי / קרדיט צילום: המרכז הבינתחומי הרצליה")
4. האוניברסיטאות עשו טעות טקטית?
לפני ארבע שנים ניסה פרופ' מנואל טרכטנברג, אז יו"ר הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה), לקדם שיתוף פעולה בין האוניברסיטאות למכללות בהקשר של תואר שלישי. לפי התוכנית, סטודנטים יוכלו לעשות מחקר לתואר שלישי גם במכללות, אך יהיה להם גם מנחה מהאוניברסיטה שמשתפת פעולה עם אותה מכללה. האוניברסיטאות הסכימו בהתחלה לתוכנית, אך ברגע האמת החרימו אותה והובילו לגניזתה. כעת לא ברור אם זה היה צעד חכם מבחינתן. מצד אחד, זה היה עלול להביא לזרימה של סטודנטים למכללות, מכיוון שגם ככה הם היו מקבלים תואר שלישי בהנחיית מנחה מאוניברסיטה. מצד שני, זה מה שהוביל להחלטה הנוכחית, שהוציאה מידיהן את השליטה ותוביל בעתיד גם לתחרות גוברת מצד המכללות.
5. בנט הוכיח שליטה במל"ג
שר החינוך, שמשמש גם כיו"ר המל"ג, לא נוהג להגיע לישיבות. אתמול הוא חרג ממנהגו כדי להעביר שתי החלטות - הענקת הסמכות לבינתחומי, ומינוי נציג ציבור לוות"ת. שתי ההחלטות הללו הן בעלות משמעות ועוררו הרבה אמוציות בקרב חברי המועצה. את ההחלטה על הבינתחומי העביר בנט פה אחד. ברגע האמת נציגי האוניברסיטאות לא הצביעו בהתאם לעמדת ועד ראשי האוניברסיטאות. הסבר אפשרי לכך טמון בכך שזו הצבעה גלויה. מכיוון שגם ככה הבינו באוניברסיטאות כי הם הולכים להפסיד, הם העדיפו להצביע בהתאם לעמדת השר.
בהצבעה החשאית על מינוי שמעון יצחקי לנציג ציבור בות"ת, שמנהלת 11 מיליארד שקלים, הרוב היה דחוק - 11 הצביעו בעד, 8 נגד ו-2 נמנעים. המינוי שנוי במחלוקת מכיוון שיצחקי היה יו"ר חברת אלביט הדמיה, שמחקה למחזיקי האג"ח חוב של 1.8 מיליארד שקל. בנוסף, חברי מועצת המל"ג קיבלו את ההודעה על מינויו רק לפני שלושה ימים. אפשר להסתכל על ההחלטה כעל ניצחון לבנט או על תמרור אדום - מצד אחד, הוא הצליח להעביר מינוי שלחברי המועצה היו סיבות כבדות משקל להתנגד לו, ומצד שני, 10 מתוך 21 לא תמכו בהחלטה - ובנט צריך להיזהר מההצבעות הבאות. בינתיים הוא הוכיח שהוא שולט במל"ג.
6. צעד חכם גם מבחינה פוליטית
שר החינוך נפתלי בנט עשה בימים האחרונים מאמצים רבים כדי לגייס תומכים להחלטה, אותה הוא מגדיר "היסטורית". מולו עמדו ראשי האוניברסיטאות ששמרו במשך שנים על מעמדם הייחודי באקדמיה. הם מאמינים שהמהלך יוביל לזילות התואר, אך בנט ורבים אחרים סבורים כי ההתנגדות נובעת מהרצון של "גילדת האוניברסיטאות" לשמר את כוחה. הליכה נגד האוניברסיטאות היא אולי נכונה גם מבחינה אקדמית, אך בוודאי לא מזיקה לבנט גם בהיבט הפוליטי - קודם כל כי האוניברסיטאות נחשבות לאליטה סגורה, שלא פותחת את שעריה בפני כל אחד; וגם כי זה נחשב למהלך של פתיחת השוק לתחרות, שמשתלב עם אידאולוגיית השוק החופשי שבה מאמין בנט.