אלדד קובלנץ / צלם: איל יצהר
יותר מעשרה חודשים לאחר שהחל בשידוריו, התחושה של עובדים רבים במסדרונות תאגיד השידור הציבורי היא שלא כך היו הדברים אמורים להיראות. אלה לא רק העזיבות התכופות של גורמים בדרגים הבכירים ביותר, וגם לא נתוני הרייטינג שאמנם בחלק לא קטן מהערבים הם על גבול המבוכה אבל לא לפיהם אמור להימדד שידור ציבורי.
ניהול לא מקצועי, פיטורי עובדים בצורה גחמנית ועל בסיס כמעט יומיומי, אווירה של התעמרות, חוסר פיקוח מספק של המועצה והתנהלות שלא מתאימה לגוף ציבורי הם תיאורים שחוזרים שוב ושוב בעדויות של עובדים בעבר ובהווה. "העובדים כאן מוכי טרור, חרדים, הולכים כצל שנדבק לקיר. זה הפך למקום שרוצים לברוח ממנו", מתאר זאת אחד עובדים שבדומה לחבריו מבקש מטבע הדברים שלא להיחשף. גם איש הרדיו הוותיק, עורך יומן הבוקר ניקולה רוזנבאום, שלאחרונה פרש לאחר יותר מ-40 בשנה בשידור הציבורי, מספר כי לאחר שהודיע על עזיבתו קיבל לא מעט טלפונים, גם מאנשים בכירים יחסית בארגון, שלא הסתירו את קנאתם בו, על כך שהוא כבר בחוץ.
"המצב קשה מאוד, אנשים מסתובבים בתאגיד בתחושה של באסה, בתחושה של פחד, וזה לא היה אמור להיות ככה", מסכם גורם שלישי. "זה מקום טוב אבל יש כאן תרבות ניהולית אלימה שזורה טרור אצל אנשים, אפס התחשבות בעובדים, אפס אכפתיות וגם חוסר מקצועיות".
אבל הבעיה לא מסתיימת רק בתחושה הקשה במסדרונות. מאז יציאתו של התאגיד לדרך לפני מעט יותר משנתיים, עזבו אותו לא פחות משישה סמנכ"לים שהשלימו תקופת כהונה קצרות בלבד (ראו טבלה), ואליהם מצטרפים לא מעט בכירים אחרים בדרגי ביניים. גם עובדה זאת מעלה שאלות קשות לגבי סגנון הניהול שמוביל בתאגיד המנכ"ל, אלדד קובלנץ.
הכתיבה על תאגיד כאן מלווה כל העת בהתלבטות. הוא עלה לאוויר בתנאים בלתי אפשריים אחרי מאבק כמעט חסר גבולות שהכריז עליו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהקים אותו, מסיבות שלהגדיר אותן כ"לא ענייניות" יהיה לשון המעטה. גם כעת הוא ופוליטיקאים עושי דברו מחכים לו בפינה, מנסים לפגוע בו ולהחליש אותו בשם אותה אובססיה בלתי נתפסת שיש לנתניהו בכל הנוגע למדיה ולאמצעי התקשרות.
הוא החליף ישות חולה - רשות השידור - שבמשך עשורים בלעה מיליארדים מכספי הציבור הישראלי בלא שהחזירה לו כמעט דבר בעבורם, תוך שהיא מצמיחה על גבה שורה של תופעות מגונות כמו אבטלה סמויה בהיקפים גדולים, מינוי מקורבים, פוליטיזציה חריפה, השחתה, ואפילו חשדות לפלילים.החשש הוא, אם כן, שהפניית הזרקור לפגמים ולבעיות בתאגיד תשמש נשק להשמדתו, או למצער תספק רוח גבית לחורשי רעתו. ועדיין, כשמעבר לפינה מבצבץ לו כבר יום השנה לתחילת השידורים של הגוף החדש, לא רק שאין מנוס מלהצביע על הכשלים שהולכים ומתהווים בו, זוהי גם הזדמנות לדאוג לכך שאלה יטופלו וינוכשו בזמן, לפני שהם משתרשים והופכים לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית בו.
מצבת העובדים: מפטרים, אבל מגייסים פרילנסרים
בחודשים האחרונים מתמודדים עובדי ומנהלי התאגיד עם הצורך לפטר עשרות עובדים ולקצץ עשרות רבות של תקנים. מהי בדיוק הסיבה למהלך הזה? אחד הדברים המעניינים הוא שגם עובדים ומנהלים בכירים לא יודעים לומר זאת בוודאות. ההשערה המיידית שעולה היא גירעון תקציבי שאליו נקלע התאגיד בשל שורה של כשלים (ראו בהמשך), אך מהתאגיד נמסר בתגובה רשמית בעניין זה כי "לא קיים גירעון תקציבי, ושנת 2017 אף הסתיימה עם עודף של מיליוני שקלים שהועברו להשקעה בתוכן".
מה שברור הוא שכל אחד מראשי המחלקות קיבל הוראה לחתוך כמות מסוימת של תקנים ממחלקתו, ובתקופה האחרונה במידה רבה זאת האווירה שתחתיה מתנהל הארגון. למהלך הזה יש שני אספקטים. ראשית, גורמים בתאגיד טוענים שכדי לעמוד ביעד שנוגע למצבת השכירים בארגון צצה לה במהירות מפתיעה תופעה מוכרת מימי רשות השידור: היות שאין יכולת לבצע את המשימות עם מספר התקנים הקיים, מגייסים עוד ועוד פרילנסרים (ברשות השידור הם כונו ש"ת על שם "שוברי התשלום"), שמבחינת מעמדם החוקי וזכויות העבודה שמגיעות להם נמצאים כמובן בנחיתות. לעתים, במיוחד בתחומים שלא נוגעים לליבת הפעילות העיתונאית, העסקת הפרילנסרים היא גם יקרה יותר עבור הארגון בשורה התחתונה, כך שמלבד העמידה ביעד מצבת השכירים, אין לה יתרונות אמיתיים (מהתאגיד נמסר בעניין זה כי בתקציב 2018 יבוצע צמצום של כ-50% בתקציב הפרילנסרים וב-2019 יתבצע קיצוץ נוסף).
האספקט השני נוגע לאופן שבו נערכים הפיטורים הללו. בהקשר זה חוזר שוב ושוב שמה של קרן הראל הררי, סמנכ"לית כוח האדם בארגון, ומי שנתפסת כזרוע הביצועית של המנכ"ל אלדד קובלנץ, וכדמות החזקה ביותר בתאגיד מלבדו (ראו בהמשך). "האובססיה היומית של מחלקת משאבי האנוש היא לראות את מצבת השימועים, זה מה שהיא (קרן) רוצה", מספר גורם. גם גורם נוסף מגדיר את ההתנהלות בעניין הפיטורים, והכמעט חדווה שבה הם נעשים, כ"אובססיה מוזרה מאוד". בין עובדי התאגיד בעבר ובהווה שעמם שוחחנו יש הסכמה שגם אם היעד של קיצוץ התקנים הוא לגיטימי, הוא משמש לא אחת כסיפור כיסוי שמאפשר להיפטר ממי שאינו נמנה עם "אנשי שלומנו", ואף משמש לזריעת פחד בקרב העובדים.
מהתאגיד נמסר בהקשר זה: "אין ולא היו פיטורים המוניים כפי שמוצג בכתבה, אך עובדים המתקשים להפנים את הדרישות למצוינות ועמידה בתקנים ובכללים לא יהיו חלק מהשידור הציבורי החדש".
חטיבת הטלוויזיה: "אתה מגלה שהפכת להיות פקיד"
מי שנמצאת כעת בעין הסערה היא חטיבת הטלוויזיה, ובסביבת קובלנץ לא מהססים לומר כי צפויים בה שינויים נוספים, על רקע חוסר שביעות רצונו מהתוצרים. האם מדובר בלחץ מהרייטינג הנמוך, שהושפע בצורה מהותית מפיצול ערוץ 2 בנובמבר? בתאגיד מכחישים זאת מכל וכל. חוסר שביעות הרצון הלא מוסתר בולט גם על רקע העובדה שלאחרונה זכו ארבע תוכניות של התאגיד בטקס פרסי הטלוויזיה.
העזיבה האחרונה בחטיבה הגיעה בשבוע שעבר עם הודעתו של אושר אסולין, מנהל מחלקת הבידור והתרבות, על סיום תפקידו. קדמה לו במעט הממונה עליו, ליסה שילוח-עוזרד, סמנכ"לית הטלוויזיה, שבחודש שעבר - שנה בלבד לאחר שנכנסה לתפקיד, ואחרי שהחליפה את דינה לניר שגם היא לא האריכה ימים בתפקיד - הודיעה על עזיבה. שילוח-עוזרד, דמות מוערכת בתעשייה, תלתה את עזיבתה, בתגובה הרשמית שנמסרה מטעמה, באופן שבו מתנהל המגזר הציבורי ובקשיים הרגולטוריים שהפכו את עבודתה לכמעט בלתי אפשרית.
גורמים שאינם ממחלקת הטלוויזיה טוענים כי גם לקובלנץ ולמעגל הקרוב לו היה חלק לא מבוטל בקשיים שהוערמו על שילוח-עוזרד. "עכשיו נטפלים מאוד לכל הצוות של חטיבת הטלוויזיה. מחפשים אותם על שעות עבודה, מחפשים אותם על קטנות, רוצים להראות להם את הדרך החוצה וככה זה עובד", מספרים הגורמים. "פגעו בליסה למשל על ידי זה שערכו 'בירור' לאושר (אסולין) מעל הראש שלה, בלי שהיא ידעה, בטענה שכנראה הרים את הקול או משהו בסגנון".
גם המודל שעליו מושתתת עבודת חטיבת הטלוויזיה, שהוא למעשה אחד השינויים הגדולים שהביא עמו עידן התאגיד - הזרמת מאות מיליוני שקלים מדי שנה לחברות הפקה פרטיות שהן אלה שמספקות כמעט את כל התוכן למעט החדשות - מעלה לא מעט סוגיות לדיון. בתאגיד כבר הכריזו לאחרונה על כוונה לערוך בקרה תקציבית בקרב הגופים שקיבלו את הכספים, ולבדוק כיצד אלה נוצלו והאם היו כאן רווחים בלתי סבירים מצד חלק מהחברות.
כרגע, בכל אופן, נראה שהעבודה של התאגיד מול החברות הללו אינה יעילה די הצורך. "כל מהלך צריך לקבל 7,000 אישורים", אומר עובד לשעבר שמכיר את הנושא. "יש ריכוזיות אצל זה שיושב למעלה (קובלנץ), אי אפשר לקדם דברים ואתה מגלה שהפכת להיות פקיד. כשמדובר ביצירה אי אפשר לעבוד במתכונת כזאת".
האם מדובר בכשל מובנה באופן שבו בנוי התאגיד?
"לא, זה ניתן לפתרון על ידי האצלת סמכויות. במדינת ישראל מתנהלות קרנות ציבוריות עם קריטריונים מפה ועד הודעה חדשה, ועדיין הן עובדות. יש כאן ריכוזיות יתר, יש כאן תפיסה בעייתית שלא באמת מאפשרת. זה נוקשה מדי, ביורוקרטי מדי. מה שקורה כיום בתאגיד מאוד מדאיג בעיניי".
איפה המועצה? "לא נכנסת בעובי הקורה"
מי שאמורה לפקח על הנהלת התאגיד היא מועצת התאגיד, שבראשה עומד היו"ר גיל עומר. אלא שלמרות הישיבות הרבות שמתקיימות בה, התחושה - גם בקרב חלקים בציבור וגם של גורמים הבקיאים בנושא - היא כי זאת לא מהווה משקל נגד רציני ומשמעותי כנגד קובלנץ.
אחד הכשלים המשמעותיים שאירעו בראשית ימיו של התאגיד קשור למערכת הטראפיק שמשבצת את הפרסומות בשידורי הרדיו. עם העלייה לשידור התברר כי המערכת כלל אינה עובדת, ולתאגיד נגרמו נזקים שמוערכים בכ-12 מיליון שקל בשל פרסומות שלא שודרו. עד כה לא היה ידוע על בדיקה כלשהי שבוצעה על ידי המועצה בנושא, ובוודאי לא על צעדים שננקטו בנושא, אך בתגובה שהועברה זמן קצר לפני ירידת הכתבה לדפוס נמסר מהתאגיד כי "תקלת מערכת הפרסומות נבדקה לעומק על ידי הוועדה לפיקוח על היחידה המסחרית במועצה".
כשל נוסף, שיש לו ככל הנראה משמעות תקציבית גדולה אף יותר, נוגע למעבר לירושלים. אין מחלוקת על כך כי המבנה בגבעת שאול שאליו אמור לעבור התאגיד החל מאמצע השנה (באיחור משמעותי לעומת מה שקובע החוק), דורש לא מעט התאמות ושינויים. בתאגיד מציינים, ובצדק, כי כוונתם המקורית הייתה לעבור לקומות העליונות באותו בניין, ובשל לוח הזמנים שנכפה עליהם הסתפקו בתחתונות. אבל גם כך, על פי טענות, גם בתכנון של הקומות התחתונות בוצעו שינויים שעלותם עשויה להגיע לעשרות מיליוני שקלים. "הלכו שם על כל מיני קונספציות הזויות", אומר גורם. וגם כאן עולות השאלות היכן נמצאת המועצה בכל הסיפור הזה, ומדוע הטענות הללו לא נבדקות לעומק.
(מהתאגיד נמסר לגבי המעבר לירושלים: "כאן נערכים למעבר למבנה הקבע בירושלים בקיץ הקרוב, מבנה שהותאם למערכת האחודה והייחודית של כאן הכוללת דיגיטל, רדיו וטלוויזיה").
גם בין חברי המועצה עצמה, כך מסתבר, יש מי שחש כי בהנהלת התאגיד לא ממש לוקחים אותם ברצינות. אחד המקרים שעליהם מדברים בהקשר זה במסדרונות התאגיד נוגע לבני זוג נשואים (השמות שמורים במערכת) שעבודתם המשותפת בארגון אמנם אושרה כנדרש, אולם כשהתגלה על ידי מבקרת הפנים לאחר תקופה שהם גם חולקים חדר משותף נקבע כי המצב יימשך לזמן מוגבל. כשבאחד מדיוני המועצה התברר לדלית שטאובר, חברת המועצה שעומדת בראש ועדת כוח אדם, כי למרות האישור הזמני שניתן השניים ממשיכים לחלוק חדר באין מפריע, היא התפרצה בצעקות כלפי קובלנץ והראל הררי באחת מישיבות המועצה.
"אחת הבעיות המרכזיות היא שהמועצה לא באמת מפקחת", אומר גורם בתאגיד המעורה בפרטים. "אם היא הייתה דורשת ממבקרת הפנים לעשות עבודת פיקוח, ואם היא הייתה נכנסת בעובי הקורה, היא הייתה מגלה מציאות שהיא לא אמורה לאפשר. עומר הוא בעיניי איש טוב, אבל אני חושב שהם לא יודעים מה קורה, הם לא מבינים את עומק הכשלים".
מהתאגיד נמסר בעניין המועצה, כי "מועצת כאן קיימה ומקיימת עשרות ישיבות ומפקחת באופן הדוק על הנעשה בכל חטיבות התאגיד כמו גם על תיקון ליקויים, במידה וקיימים. העובדה שהמחלוקות השונות והחלטות המנוגדות לעמדת ההנהלה לא מודלפות היא רק סימן לעבודה סדירה ושוטפת. מבקרת הפנים עובדת תחת פיקוח צמוד של המועצה ומדווחת באופן שוטף על כל ממצאיה". עוד נמסר, כי "בימים סוערים אלה כאן הוא גוף התקשורת היציב והגדול ביותר בישראל, המעסיק למעלה מ-800 עובדים ומספק שידור ציבורי איכותי בשלוש פלטפורמות. נמשיך בדרכנו ובמאבקנו לבניית שידור ציבורי עצמאי, יעיל, מגוון ואיכותי".
המנכ"ל ומנהלת משאבי האנוש: "צמד שעובד יחד נגד כולם, גם נגד הסמנכ"לים האחרים"
בחלק בלתי מבוטל מהביקורת ומהתלונות בכל הנוגע לאופן שבו מתנהל התאגיד, האצבע המאשימה מופנית שוב לעברה של מנהלת משאבי האנוש בארגון, קרן הראל הררי. עובדים בהווה ובעבר בתאגיד מתארים את הראל הררי כ"מנהלת מתעמרת" וכמי שאחראית במידה רבה לאווירה הקשה ששוררת במסדרונות בתאגיד. טענות רבות עולות גם לגבי תפקודה המקצועי, ואי התאמתה לתפקיד, שמביאים על פי הטענות לכך שלא מעט תהליכים בארגון נתקעים או מתנהלים בצורה לא נכונה שיוצרת משברים ומתחים מיותרים.
הראל הררי הייתה ראש לשכתו של קובלנץ בטלוויזיה החינוכית ולאחר מכן גם בתאגיד. כשגל שטרנברג, סמנכ"לית משאבי האנוש הראשונה של התאגיד, עזבה במאי 2016, הראל הררי שימשה כממלאת המקום שלה, ומספר חודשים לאחר מכן מונתה לתפקיד באופן רשמי לאחר שנבחרה במכרז.
כמו שקרה גם במכרזים אחרים של התאגיד, גם במכרז שבאמצעותו נבחרה הראל הררי הונמכו תנאי הסף לעומת המכרז הקודם. במקרה זה, הוסרה הדרישה ל-5 שנות ניסיון בתפקיד ניהולי בכיר בתחום משאבי האנוש, ובמקומה נדרשו רק "3 שנות ניסיון בניהול ו/או ליווי תהליכים משמעותיים חוצי ארגון בתחום משאבי האנוש".
"קרן היא פשוט שלוחה של אלדד בתאגיד לכל דבר ועניין", אומר עובד לשעבר בתאגיד. "היא האדם השני הכי חזק אחריו בארגון, זרוע הביצוע שלו, ובמסגרת זה היא עוסקת בהרבה דברים שהוא לא מתעסק בהם בפועל, מה שנותן לה הרבה כוח. אבל בסופו של דבר הם סוג של צמד שעובד יחד, למעשה נגד כולם, גם נגד הסמנכ"לים האחרים".
בתקופה האחרונה נרשמה עזיבה משמעותית של עובדים במחלקת כוח האדם, וככל הידוע על הפרק עומדים פיטורים נוספים של עובדים שזומנו לשימוע.
גורמים נוספים שופכים בהקשר זה אור על התנהלותה של הראל הררי כלפי עובדיה. לדבריהם, היא דורשת מהכפופים לה לטפל בענייניה הפרטיים, ועובדיה נדרשו למשל להזמין עבורה טיסות ובתי מלון ללא קשר לעבודה, ולטפל בסוגיות אחרות שאינן קשורות בשום צורה לעבודה גם בשעות לא שגרתיות ובסופי שבוע. עובדים גם מתארים מצב שבו הכפופים לה העניקו לה "טיפולי פנים".
הטענות על התעמרות מוכרת גם לוועד העובדים שפועל בתאגיד, שאף הכריז לאחרונה על סכסוך עבודה, בין היתר על רקע חלק מהתופעות המתוארות בכתבה. בתגובה ל"גלובס" נמסר מוועד הפעולה וארגון העיתונאים, כי "תופעת ההתעמרות בתאגיד מוכרת לנו היטב. מלבד הטיפול הפרטני בעובדים רבים שפנו אלינו, פנינו בימים האחרונים למועצת התאגיד כדי לקיים איתם פגישה בנושא ההתעמרות אולם המועצה סירבה לקיים פגישה כזאת. לא נאפשר להנהלה לפגוע בעובדי התאגיד ובשידור הציבורי".
מהתאגיד נמסר: "צר לנו כי עובדים שסיימו את דרכם בוחרים להתעסק בהשמצות אישיות והמצאות מופרכות ומתקשים לקבל סמכות ניהולית, גם מנשים בתפקידי מפתח. הנהלת התאגיד לא תאפשר התנהלות בזבזנית, זיופי שעות, דיווחים כוזבים ובינוניות. לתאגיד נקלטים עובדים על פי יכולתם המקצועית בלבד ובכפוף לכל תנאי מנהל תקין של המגזר הציבורי".