מנסורה / צילום: איל יצהר
ה"דיבור" על מנסורה היה אינטנסיבי למדי, וגם אנחנו כבר דיברנו כאן בעבר על "הדיבור" הזה. אותו באזז טורדני הנוחת עליך מכל עבר ומסביר לך שזה עכשיו המקום החם. לך תסביר בחזרה שנער היית וכבר זקנת, ואת אותו "דיבור" כבר שמעת עשרות פעמים בחייך, וגם ראית, לא פעם ולא פעמיים, איך נופלים גיבורים. הרי רק לפני כמה ימים נסגרה גאריג" שלא הוציאה את שנתה השנייה. ועליה הרי אמרו חכמים (ודי בצדק. גם אני הצטרפתי למקהלה בשעתו), שהיא אחת ההבטחות הגדולות של סצנת המסעדות הנוכחית.
לא בכדי אני נדרש כאן לגאריג המנוחה. איני מאחל כמובן למנסורה העוללה את קיצה המהיר של גאריג, וגם היא ראויה, כבר עכשיו, לשבחים. אבל מקרה גאריג, ועוד שלל מסעדות מעולות אחרות שנסגרו לאחרונה (בכי ונהי עלו ממקלדות חובבי האוכל על סגירת גאריג הנ"ל, ועוד יותר על זו של החלוצים 3, שהיא אכן אבדה רצינית לענף), צריך וראוי שישמש נר לרגליהן של כל שאר השורדות לעת עתה. מסעדה צריכה איזה מגע קסם בלתי ניתן להסבר כדי לצלוח את מחסום השנה הראשונה, שלא לדבר על חמש. זה לא רק האוכל שצריך להיות טוב, והאווירה שצריכה להיות נעימה/מדליקה/ייחודית. זה איזה משהו חמקמק שאי-אפשר להסביר או ללמד.
למנסורה יש מכל אלה ואפילו בשפע. אני מקווה שהיא תשכיל לשמור עליהם, לשפרם, לשכללם ולהדקם. יש צורך בכל זה. מנסורה היא פרויקט הבכורה העצמאי של שניים מבוגרי מסעדת שילה היקרה והמעולה. הראשון הוא אלעד דגן, מי שהיה, כך למדתי, השף בפועל של שילה של שרון כהן (וסליחה מראש אם זה במקרה לא מדויק, אני לתומי חשבתי, שהשף בפועל הוא כהן עצמו...) והשני הוא עופרי לורי, שעבד בקדמת המסעדה.
המסעדה ממוקמת ברחוב סלמה בדרום תל-אביב, בין שלל מוסכים מפויחים. גם החלל המארח אותה שימש אחד כזה בעצמו עד לא מזמן. העיצוב שמר על רוח האזור, ואכן נראה כמו מוסך ששופץ קלות, נצבע ועוצב ברוח הימים ההיפסטריים הללו. ראויים במיוחד לציון חדרי השירותים המלבבים והנקיים.
מוזיקה עדכנית, תאורה אפלולית, בר גדול וכמובן שירות היפסטרי למהדרין. קצת איטי, אבל מנומס וחביב. האוכל הגיע לאט. לאט מאוד. לאט מדי אפילו. מילא. אנחנו לא ממהרים. הילדים כבר גדולים. ראשונה הגיעה סלסלת לחמים קטנה ומוצלחת. לחם כהה עשיר, דחוס וטוב ולחמניות בצל שמנמנות ומקסימות. אלה לוו בחמאה מתובלת בקימל ובגרידת תפוז, ובפנכת עגבניות שרופות.
מנה קטנה של פלמידה אדומה כבושה עם דלעת מוחמצת וקרעי מוצרלה היוותה פתיח נחמד, גם אם לא הבנתי מה תפקידה של המוצרלה בקומבינה. הפלמידה חזרה שוב, הפעם אחותה הלבנה (לא פחות טובה מהאדומה, רק אחרת בטעם, יותר עדינה משהו, פחות "בשרית") בצורת קרפצ'יו עם מלפפון, שקדים, פומלה ו"גרידת יוגורט". אשכרה. נשמע נורא, אבל בפועל גם יפה וגם טעים. בכלל, פלמידה אדומה היא התשובה הישראלית לטונה.
עכשיו החלטנו (כלומר אני) להתפרע. טרין לשון. תשכחו מהלשון שאתם זוכרים מהחתונות. מדובר בעיגולים קטנים וחמודים שטעמם אומנם טעם הלשון המוכר, למי שהוא מוכר, והאהוב, על מי שהוא אהוב (שוב אני), אבל הגשתם חיננית למדי כדי לעזור למתנגדים. חלקם טעמו ונשברו. הלשון הוגשה עם צנוניות מוחמצות, חרדל, חזרת וטוסטונים (יעני טוסטים קטנים). סבבה.
הנוער הלך על לא פחות מפילה בקר. הוא הוגש עם תפוחי אדמה "מעוכים", וסלטון (סלט קטן) של סלנובה, אותה חסת משי יוקרתית ומעודנת. לא נרשמו תלונות. טעמתי, בצדק.
הפלמידה הלבנה שנתלתה על הקיר במערכה הראשונה ירתה שוב בשלישית, הפעם בצורת פילה שלה, צלוי כמו שצריך ומוגש עם טרין של תפוחי אדמה וכרוב, ירקות ירוקים ורוטב חמאת לימון וצלפים. נהדר ממש.
עכשיו הגיעה המנה הכי טעימה של הערב. ספגטיני עם בשר סרטנים טריים ברוטב חמאה, גרידת לימון וציר עוף. כמה פשוט, ובעצם לא ממש, ככה טעים. אני מתכונן לשחזר את זה בבית. רק שיהיה לי כוח לפרק סרטנים לבשרם.
לקינוח טעמנו ברד פודינג, שהיה סתם לחם מטוגן, אבל טעים לאללה, קרמו שוקולד, יענו מוס מתוחכם, ודייסת אורז שהוגשה על חשבון הבית. כל הקינוחים היו מושחתים כדבעי וטעימים מאוד.
מנסורה היא יופי של מקום. קצת שיוף בקצוות בתחום הזריזות בשירות, וזה רק בקטנה, ובכלל. רק שיחזיקו מעמד. השאר כבר יקרה לבד.
מנסורה
פרטים: סלמה 13, תל-אביב, טל' 03-9446556, ב'-ש' 01:00-19:00
מחירים: לחם - 14 שקל, פלמידה כבושה - 34 שקל, קרפצ'יו פלמידה - 54 שקל, לשון - 44 שקל, פילה פלמידה - 94 שקל, פילה בקר - 142 שקל, ספגטיני - 78 שקל, ברד פודינג - 38 שקל, קרמו שוקולד - 38 שקל
כדאי להכיר
מוצרלה. אני מניח שאין כיום צורך להציג בפני מישהו את גבינת המוצרלה. רק להזכיר שבשנים האחרונות מייצרים אף אצלנו מוצרלות לא רעות במיוחד, שלא לדבר על ה"בורטה", אותה מוצרלה סופר-טרייה ונוזלית במרכז הכדור. חפשו את אלה של חוות הבופאלו בביצרון ומחלבות גד ושדרגו איתן כל פיצה, לזניה וסלט קפרזה של מוצרלה, עגבנייה, בזיליקום וחומץ בלסמי (גם בתחום הזה נרשם שיפור עצום, אגב).
השורה התחתונה: יקר אבל שווה