איזנקוט / צילום: דובר צה"ל
כשמשדרים בטלוויזיה את סרטון הצלף, זה נשמע ונראה נורא. בעיקר צהלות השמחה של החיילים בעת הפגיעה בדמות הנפגעת. אבל צריך לזכור, אם כי זה לא קל, שבטלוויזיה הכול נראה יותר גדול מאשר בחיים. אנשים רגילים לגמרי מקבלים ממדים של כוכבים כשהם מוצגים בתוכניות טלוויזיה, שחלקן לדעתי מביישות יותר את מי שצופה בהן מאשר את מי שמופיע.
אבל יש אנשים שצופים. הרבה. אז מה הפלא שנוצרים חוליגנים הנשמעים כאילו יצאו מחברה מפגרת? אלה הם יצירי הטלוויזיה, שבעבור נזיד עדשים מטמטמת אומה שלמה. קל מאוד לדבר על ערכי צה"ל, אבל מה זה צה"ל אם לא כולנו? אז מדוע מצפים שכאשר לובשים מדים, יחד איתם מקבלים ערכים שאינם קיימים בעולם בו לא לובשים מדים?
אותה גסות-רוח
אין "ערכי צה"ל". יש ערכי המדינה המשותפים לכולם, והם נמוכים וקלוקלים. אין הבדל בין גסות-הרוח של שרים בישראל, בראשם מירי רגב, לבין הנוסעת במטוס שקיללה והכתה את הדייל בגלל שוקולד או משהו. אין הבדל בהתנהגות וגם לא בשפה בה הם משתמשים. הציבור כולו הולך ויורד ברמתו, כי המנהיגות מראה את הדרך הזאת. אין שום סיבה שיהיו פה ערכים חיוביים כאשר שרת התרבות היא בעצמה אישה חסרת תרבות וערכים. מינוי כזה קובע את רף ה"תרבות", ויותר נמוך מרגב שלנו לא יכול להיות.
לטפל באשמים האמיתיים
אפשר להעניש את החיילים הצולפים. אולי אפילו מתבקש. אבל אני לא בטוח שהגון או מועיל לעשות זאת. אני הייתי רוצה לטפל באלה שאחראים לערכי צה"ל החדשים שנוצרו לא על-ידי איזנקוט ואלופיו אלא על-ידי מירי רגב וחבריה הפוליטיים. אנשים המתגאים בבורותם, בגסות-רוחם, ברגשי נחיתותם. וגם הטלוויזיה המסחרית. אם לא יטופלו כל אלה, הרי בהדרגה יימחקו גם הערכים שעדיין קיימים - בקושי.
וההסתה נמשכת
להבדיל אלף אלפי הבדלות: יגאל עמיר יושב בכלא - ואחיו ישב בו - בצדק גמור. אבל מה עם אלה שגרמו להם לרצוח? הם ממשיכים כאילו דבר לא קרה. ממשיכים להסית, לשסות, לגדל עוד אנשים מסוגו של עמיר. לו היה לנו מנהיג בעל שיעור קומה... אבל יש לנו את ביבי. והחינוך לפרימיטיביות ולחוסר ערכים הוא צו השעה, כי זה מבטיח את המשכיות השלטון. גדל אצלנו עדר של אנשים שלא רוצים לשמוע ולראות, ואלה קובעים היום את הערכים שאינם. וזה לא ישתנה לא אם יענישו ולא אם לא יענישו את החיילים מסרטון הצלף.