נתניהו, כחלון וכ"ץ בישיבת ממשלה / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
ובשבוע שבו ניצח ראש הממשלה בנימין נתניהו במאבק ההירואי על השתתפותו בטקס הדלקת המשואות, הוא הפסיד בקרב אחר, על תפיסת עולמו הכלכלית. תבוסה ערכית מעוררת באופן טבעי הרבה פחות עניין מניצחון סמלי-רכילותי, אבל בכל זאת יש מקום להקדיש לה כמה מילים, כי החיים נמשכים אחרי תום הטקסים לסמלים.
במשך חודשיים מתנהלת מחלוקת בין נתניהו לבין שר האוצר שלו משה כחלון סביב דרישת ראש הממשלה להמשיך עד הסוף בעתירה מאוד עקרונית לבג"ץ. הרקע הוא הסכם היסטורי שכחלון סגר עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לרפורמה בחברת החשמל. במסגרת הדיל הובטח לניסנקורן (לא ברור איך ועל ידי מי) שהמדינה תמשוך עתירה שהגישה לבג"ץ נגד ההסתדרות בנושא עקרוני וערכי. בית הדין הארצי לעבודה קבע לפני שנה ומשהו כי בבואה לערוך רפורמה בסקטור כלכלי מסוים, המדינה תהיה חייבת להגיע להסכמות עם העובדים בחברות שיושפעו ממהלכי השינוי המבני. פסק הדין חולל זעזוע באוצר, במשרד המשפטים ובמשרד ראש הממשלה. הגופים שעדיין מנסים לשנות כאן משהו מבינים שפסיקה כזאת הופכת כל יוזמת רפורמה למשימה כמעט בלתי אפשרית. בדיון הראשוני בבג"ץ התברר שהשופטים, ובראשם הנשיאה אסתר חיות, מבינים לחלוטין את הצד של הממשלה. אלא שאז שלף ניסנקורן את הקלף של הסכם הרפורמה והודיע לנתניהו: "או זה או זה - תחליט". כחלון תמך בעמדת שותפו וידידו יו"ר ההסתדרות אבל הדרג המקצועי במשרדים פנה לעזרה מראש הממשלה עצמו. אחרי הכול, אם יש נושא כלכלי ערכי אחד שנתניהו מאמין בו בלב שלם הוא הגבלת זכות השביתה וכוחה של העבודה המאורגנת.
אבל אחרי חודשיים של ישיבות רבות משתתפים, תיווך של היועץ המשפטי לממשלה, איומים וכיפופי ידיים, ראש הממשלה נכנע. המדינה תמשוך את העתירה לבג"ץ בכפוף לשני תנאים, שאותם הציע ניסנקורן עצמו. מה גרם לנתניהו להתקפל? לא ברור. אולי העובדה שחיות עזבה את הרכב השופטים ערערה את הביטחון של היועץ המשפטי לממשלה בניצחון הצפוי בבג"ץ, אולי היה זה המכתב שנתן נתניהו לכחלון בעת הקמת הממשלה ובו הבטיח למסור לו את המילה האחרונה בנושאי כלכלה ואולי נתניהו הצליח להוציא מכחלון הבטחה לוויתור בנושא אחר, למשל במינוי נגיד בנק ישראל הבא. מכל מקום, במבחן התוצאה, הניצחון של שר האוצר היה כל-כך ברור וחד-משמעי שאנשיו עשו מאמצים גדולים להקטין ולטשטש אותו. בכירים באוצר התעקשו לטעון שמדובר בהסכם פשרה ושנתניהו הצליח לכופף אותם בכמה נושאים. ההקפדה על כבודו של ראש הממשלה הייתה כזו שהאוצר המתין למשרד ראש הממשלה עם פרסום ההודעה המשותפת לתקשורת (על "הסכם הפשרה") במקום לפרסם, כמנהגו, את ההודעה המשותפת כמה דקות לפני ה"מתחרים" מהמשרד השני.
הניצחון של מנכ"ל האוצר
איפה שיש מפסיד ברור יש גם מנצח. תהילת המנצחים בסיפור הזה שייכת בדין למנכ"ל האוצר שי באב"ד. יד ימינו של כחלון הוביל את המו"מ על הרפורמה לכל אורכו והצליח במקום שרבים כל-כך לפניו נכשלו. בכל הניסיונות הקודמים היו אלה הפוליטיקאים שמשכו את ידם כשנתבקשו לחתום על הצ'ק לעובדי חברת החשמל. באב"ד היה שם הפעם כדי להחזיק את היד הרועדת. גם את ההתנהלות מול נתניהו השאיר כחלון למנכ"לו עד לרגעי ההכרעה ממש. בישיבות המקדימות אצל נתניהו, באב"ד הותיר רושם שהוא לא מספר לנוכחים את כל האמת, אבל המנכ"ל הנמרץ הצליח להוציא את העוקץ מהביקורת כלפיו כשלקח את ראש הממשלה לצד לשיחה בארבע עיניים. תוכנה של השיחה הזאת לא דלף, וזה כלשעצמו הישג לא מבוטל.
ומה נותר לנתניהו ברקורד העשייה הכלכלית שלו אחרי שכויס מהגבלת כוחם של ארגוני העובדים? בתיק של ממשלתו הנוכחית יש מהלך כלכלי משמעותי אחד הרשום על שמו. העלאת קצבאות הנכים, המהלך הכי מופקר שנעשה כאן בשנים האחרונות מבחינת אחריות תקציבית ותמריצים נכונים. בחודש שעבר פרסמה קרן המטבע הבינלאומית דוח מחמיא על ביצועי כלכלת ישראל. נקודת הביקורת היחידה בדוח הסכריני הייתה העלאת הקצבאות. ההערכות הרשמיות גורסות שעלות העלאת קצבאות הנכים תגיע ל-4.2 מיליארד שקל בשנה משנת 2021 אבל בקרן המטבע הזהירו שזו הערכה מאוד שמרנית, שמתבססת למשל על ההנחה שהגדלת הקצבאות בצורה כל-כך דרמטית תגדיל את מספר הזכאים בלא יותר מ-2%. הטיעון הזה מתחבר לנקודת ביקורת נוספת על התוכנית, שבנוסף להתפרעות תקציבית גם תפגע במאמצים לשלב בעלי מוגבלויות בשוק התעסוקה. דווקא המהלך הזה, שהיה מתאים אולי להוגו צ'אבס, רשום על שמו של ראש הממשלה הכי אנטי-הגדלת ההוצאה הממשלתית.
amiram-b@globes.co.il