הפארק הלאומי סטלביו בצפון איטליה הוא הגדול במדינה ומהיפים באירופה. עשרות קילומטרים של כבישים הדוקים מתפתלים בלי די, בנוף אלפיניסטי פראי, ונהיגה בו, במיוחד בעונת המעבר, היא אתגר לא קטן לרכב ולנהג. לעומת זאת, ירידה לשטח אסורה, פרט לכמה חניונים מוסדרים, ומומלץ שלא להרגיז את הקרביניירי שמפקחים על האזור. קרוב לוודאי שמתכנני רכב הכביש-שטח הראשון של אלפא רומיאו, סטלביו, חשבו בדיוק על הכבישים הללו כשתיכננו אותו עם יכולת דינמית ספורטיבית, מערכת הנעה כפולה שמתאימה מאוד לשלג וקרח, אבל מעט יכולות שטח.
את הסטלביו החדש בחנו בהגיעו לארץ ב"גרסת ההשקה" החזקה והמפוארת עם 280 כ"ס, וכמעט 400 אלף שקל. כעת מתייצבת אצלנו למבחן הגרסת ההתחלתית שלו, מילאנו, עם 80 כוחות סוס פחות, ומה שחשוב יותר - עם מחיר שמתחיל בקצת פחות מ-300 אלף שקל.
חיצונית, גרסת הבסיס שומרת על האטרקציה החזותית. החישוקים בגרסה הזו אמנם מסתפקים ב-18 אינץ' במקום 20 אינץ', והצמיגים מעט רזים יותר. אבל חרטום עם ה"פרצוף" המסורתי של אלפא, גג קמור וזנב עם שמשה צרה ופנסים רוחביים דקיקים, שמתחתם צמד מפלטים מסיביים, עושים את מלאכתם נאמנה ומושכים תשומת לב. רק פרופיל הצד עדיין קצת מזכיר לנו יותר מדי את מאזדה CX-5.
גם תא הנוסעים שומר על האווירה הייחודית של הסטלביו עם מעט מאוד ויתורים. את ריפוד העור המהודר של הרכב הבכיר מחליף עור מלאכותי משולב בד, למושבים אין חימום, הדוושות נטולות אלומיניום וכמה קישוטי עץ פינו את מקומם לפלסטיק. לעומת זאת מקבלים גג שמש פנורמי. הפריט המאכזב היחיד הוא מערכת מולטימדיה בעלת מסך קטן ודל באפליקציות, שמקומה לא יכירנה ברכב פרימיום בימינו, לצד מסך מובנה קטן יותר בלוח המחוונים. הנדסת האנוש ברורה ויעילה וחובבי אלפא ורכב איטלקי יוקירו פריטים ייחודיים כמו צמד להבי מתכת מלוטשים ששולטים בהעברת ההילוכים, וכפתור התנעה על ההגה נוסח פרארי.
התא עצמו ידידותי למשפחות, עם סף נוח לכניסה/יציאה, שפע של מרחב במושב האחורי ותא מטען שימושי. איכות הגימור וההרכבה טובה והתחושה מוצקה אם כי יש קצת יותר מדי פלסטיק קשיח בדלתות.
כאמור, השינוי המרכזי לעומת גרסת ההשקה הוא מנוע שני ליטר עם הספק שהופחת ל-200 כ"ס ומומנט של 33.6 קג"מ, כ-6 קג"מ פחות מהגרסה הבכירה. התאוצה מאפס ל-100 קמ"ש מסתפקת ב-7.2 שניות במקום 5.7, והמהירות הסופית 215 קמ"ש "בלבד". לטעמנו האישי, דווקא המנוע הבסיסי מוצלח מאחיו החזק. הזרמת הכוח שלו יותר ליניארית, המומנט זמין בסל"ד נמוך יותר, ואף שאינו מציע "בעיטת טורבו" מענגת בהאצה, הוא עדיין מספק שפע של דחף זמין בכל שיפוע ושיוט חרישי על הכביש המהיר.
כמו ברוב מנועי הדור החדש של אלפא, ה-2 ליטר הזה לא מוזיקלי במיוחד, ואפילו במצב התכנות הספורטיבי. מנגד, המצב הספורטיבי בהחלט מחדד את תגובת הדוושה ותיבת ההילוכים וברוב המבחן הוא היה ברירת מחדל. המצב החסכוני, שמנטרל את העוקץ מהדוושה, לא הולם את אלפא. התיבה האוטומטית טובה ומייצרת העברות חלקות ונמרצות.
הפרופיל הדינמי של הרכב לא השתנה משמעותית במעבר לגרסת הבסיס. זה עדיין רכב חד ומהנה לנהיגה עם מרכז כובד נמוך יחסית והיגוי מדויק ומהיר - לאחר ביטול מערכת הסיוע האלקטרונית להגה - שאינו טיפוסי לפלח הזה. אנחנו עדיין לא אוהבים את התחושה המלאכותית וארוכת המהלך של הבלמים שמופעלים אלקטרונית, אבל אפשר להתרגל. השימוש בחישוקים וצמיגים מתונים יותר משפר משמעותית את נוחות הנסיעה אם כי זה עדיין רכב שנוטה לשיכוך ספורטיבי ונוקשה שמורגש בנסיעה על אספלט ישראלי המשובש. על יכולת השטח אין הרבה מה להגיד. חניוני קק"ל ותו לא.
בשורה התחתונה, גרסת הבסיס של הסטלביו מציעה יחס משודרג משמעותית של תמורה לכסף. היא עולה כמעט 100 אלף שקל פחות, מחייבת רק מעט פשרות והיא עדיין יצירה דינמית מרשימה שמכניסה לפלח היעיל והמשפחתי הזה מצרך נדיר: "אופי".