שרון זייד / צילום: איל יצהר
אני: מחושב, מנהל סיכונים, מאמין בעבודת מטה.
משפחה 1: מהצד של אמא, סבא נולד באוקראינה וסבתא בפולין, שם הם גם נפגשו והתחתנו. הם ברחו לפריז בתחילת שנות ה-30. הוא למד גיאודזיה (תורת המדידה) ושמאות והיא דאגה לפרנסה במכירת סוודרים שסרגה בכישרון. ממש לפני פרוץ המלחמה החליטו לעלות ארצה והיו שנה במסע לישראל דרך סוריה, שם נולדה אימי. הם הגיעו לחיפה וחבר שפגש אותם שם נתן להם כמה מטבעות זהב, שאיתם התחילו את חייהם. הם התיישבו על הכרמל, סבא הפך למודד ושמאי מפורסם. המשפחה מצד אבא, דור עשירי בארץ, הגיעה לכאן מסוריה ומארגנטינה והם התיישבו בחיפה. סבא היה סוחר שהביא שיירות גמלים עם סחורה ממצרים ועבד סביב נמל חיפה. סבתא, דמות מפתח בחיי, אישה חכמה שלא למדה בבית הספר, גידלה תשעה ילדים שלה ועוד ארבעה של אבא מאשתו שנפטרה, תמיד עם חיוך גדול.
הורים: הכירו בחיל הים. אבא היה קבלן חשמל, אמא עבדה במשרד של סבא ואחר כך עסקה באמנות.
ילדות: חיפה, הקטן מבין שלושה, מפונק מאוד. ילד של ים, צופים עד י"א ולימודי חשמל בתיכון.
לימודים: מיד אחרי השחרור משירות כקצין בשריון, התחלתי ללמוד פיזיקה בטכניון, ובשנה השנייה הוספתי גם הנדסת חשמל. תוך כדי שני התארים פרצה האינתיפאדה הראשונה והייתי ב-70 ימי מילואים תוך כדי שאני עובד כחשמלאי כדי להתפרנס. שנה אחרי השחרור התחתנתי בפעם הראשונה. בגיל 25 הייתי אבא ומהר מאוד כבר היו לנו שלושה ילדים. נפרדנו לפני 21 שנים.
אינטל: התחלתי לעבוד במו"פ כמנהל האחזקה, על תקן מהנדס. נשארתי שם כמעט 14 שנים. יציאה לרילוקיישן לא יצאה לפועל מסיבות אישיות, אז הרגשתי שמיציתי, יצאתי לחופשה והגעתי לסיבוב הראשון שלי בברן, בעקבות פנייה שלהם, להשתלב כמנהל פרויקט בבז"ן.
ענת: אשתי, מאמנת פילטיס שמתמחה בגב שיקומי, עובדת בבית הלוחם בחיפה, בסטודיו בזיכרון יעקב ובבית. הכרנו באינטל, כשהייתה המנהלת האדמיניסטרטיבית של הצ'יפים. יש לנו שני ילדים משותפים ואנחנו גרים בהרחבה של קיבוץ מעיין צבי.
ברן 1: ספקית בינלאומית של פתרונות הנדסה, טכנולוגיה ובנייה, שמעסיקה 800 עובדים, מחצית מהם בישראל. מהר מאוד פתחתי יחידה עסקית שהביאה אותי לעבור אחרי ארבע שנים עם המשפחה לרומניה.
רומניה: נשלחתי לנהל שם פעילות קטנה, שהתרחבה עד לבולגריה ושכללה, בין היתר, הקמת מפעל צמיגים גדול, מגרשי כדורגל ומתקני טיפול בשפכים. גרנו בבוקרשט ברמת חיים מאוד גבוה, הילדים למדו בבית ספר אמריקאי והתגייסתי להקמת מערכת חינוך עם סיליבוס ישראלי עד כיתה ד'. אחרי ארבע שנים ביקשו ממני לנהל את הפעילות של ברן בישראל - וחזרנו.
בז"ן: אחרי שנתיים כמנהל ברן ישראל, הציעו לי להיות סמנכ"ל בבז"ן. ההחלטה לעזוב הייתה משותפת, ובדיעבד היא הייתה נכונה, כי הייתה חסרה לי ההבנה התעשייתית והעבודה מול רגולטורים וגורמים בינלאומיים. בשלוש השנים שהייתי שם הציעו לי מדי פעם לחזור לברן ולנהל את הקבוצה, אבל העדפתי לצאת לעצמאות.
S&R הנדסה ויזמות: יחד עם סמנכ"ל אחר שפרש מבז"ן הקמתי חברה לניהול פרויקטים של הפיכת פסולת לאנרגיה. על אף שהייתה מוצלחת, אחרי שנתיים, כשקיבלתי שוב הצעה מברן, החלטתי הפעם ללכת על זה. אני מכהן בתפקיד כבר שבעה חודשים.
ברן 2: הקבוצה מתמחה בהקמת "חדרים נקיים" בתעשיית המוליכים למחצה, כמו במרכז הננו-טכנולוגי באונ' ת"א. הקמנו את כל תשתיות התקשורת של יס, 60% מהתרנים הסלולריים לכל החברות, ואנחנו עוסקים גם בתשתיות הגנה. חוץ מזה, יש לנו פרויקטים של טיפול במים, תחבורה, כבישים והקמת בסיסי צבא.
חו"ל: הפעילות המרכזית שלנו היא הקמת תשתית מים באתיופיה עבור חברת נטפים. חוץ מאפריקה, שהיא מנוע צמיחה משמעותי, יש לנו חברה קבלנית בגרמניה שמתעסקת ברכבות, וברוסיה, משם בא אחד הבעלים שלנו, אלכסנדר נסיס, עובדים עם גזפרום ויורוכים ועושה פרויקטים גדולים אחרים.
משבר: לפני כמה שנים, בעקבות ביטול פרויקט גדול ע"י המזמינים, נקלענו למשבר, ומאז החברה התאוששה עד לרווחיות ב-2017.
פנאי: הגיטרה היא השלווה שלי. אני מנגן בעיקר מוזיקה ישראלית, בגלל השפה העשירה והנשמה שלה.
תפיסת עתיד: לממש את הפוטנציאל הגדול בברן, שהיא בית. מה אחר כך? נראה.