עמרי זרחוביץ' / איור: גיל ג'יבלי
הפרויקט שהכנו ליום העצמאות מציג תמונת מצב פסימית בנוגע למדיניות לטווח ארוך במדיניות הציבורית הישראלית, או יותר נכון להיעדרה. הבחירה לעסוק בנושא דווקא ביום העצמאות היא לא מתוך רצון לתחזק את תעשיית הדכדוך ולא כדי להיות "חמוצים" (כדברי ראש הממשלה), אלא דווקא מתוך רצון להמשיך ולחגוג גם בעשורים הבאים.
■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048
כלכלת ישראל נחשבת אומנם לכלכלה חזקה, דבר שלא צריך לקחת כמובן מאליו, אך האתגרים הצפויים למדינה ב-30 השנים הקרובות הם עצומים: האוכלוסייה צפויה להכפיל את עצמה והצפיפות בשוק הנדל"ן ובתחום התחבורה הופכת להיות מעמסה על חייהם של האנשים והתפוקה שלהם בשוק העבודה; האוכלוסייה החרדית, שכיום כמעט שאינה מעורבת בשוק העבודה ונתמכת על ידי המדינה, צומחת במהירות; הפערים החברתיים הלכו וגדלו ונוצרו כאן שתי כלכלות שונות בתכלית - כלכלת ההייטק ושאר ענפי הכלכלה; ותהליכי מדיניות רבים מתבצעים מעט מדי ומאוחר מדי. גורמים חברתיים ותרבותיים הובילו לכך שגם החברה הערבית נשארה מאחור בהיבט הכלכלי.
לא ניתן להתעלם גם מהאוכלוסייה הפלסטינית מעבר לקו הירוק, שעתידה שזור בעתיד האוכלוסייה הישראלית. לעתידו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול להיות השפעה מכרעת על עתידה של המדינה, אך הוא כמעט ונעלם מהדיון הציבורי, ולא משנה אם הפתרון הוא מדינה אחת לשני העמים, פתרון שתי המדינות או כל פתרון אחר. נעלם שקשה לחזות אותו הוא המצב הגיאו-פוליטי המסובך של ישראל.
כדי להתמודד עם כל האתגרים הללו ועם אלו שעוד יבואו צריך לתכנן, וכדאי להתחיל לעשות זאת כמה שיותר מוקדם. הפרויקט מהווה תחילתה של משימה ארוכת טווח שלקחנו על עצמנו ב"גלובס": לבחון את האתגרים שהכלכלה והחברה יתמודדו איתם בעתיד ולשאול כיצד ניתן להיערך אליהם ומי הגוף המתאים ביותר למשימה.
הבחירה בשנת 2048 היא סמלית ותו לא. תכנון ארוך טווח לא חייב להיות בהכרח ל-30 שנה, אלא יכול להיות גם לפרק זמן של 10 או 20 שנה, אך העיקר שיהיה ניסיון להיערך לאתגרים עתידיים. לא עוד מדיניות שנקבעת לפי התפישה של שר מסוים, שתשתנה בהתאם לתגובות הבוחרים או שתבטל בהינף יד את מדיניות השר הקודם ועבודת המטה שנלוותה אליו; לא עוד מאבקי כוח על חשבונו של הציבור; לא כניעה לקבוצות בעלות אינטרסים צרים, ובטח שלא קביעת מדיניות בהתאם לאינטרסים של אנשי עסקים כאלו ואחרים, מקורבים יותר או פחות.
המסקנה העיקרית שעולה מהתכנים בפרויקט היא שיש צורך בגיבוש תוכנית-על למדינת ישראל, שממנה ייגזרו החלטות השרים וקובעי המדיניות במשרדי הממשלה. האתגרים לא מאפשרים עוד קיומה של מדיניות לא אחידה, שתוביל לאפקטיביות נמוכה ולבזבוז של מיליארדי שקלים.
זאת צריכה להיות תוכנית אמיצה, שבתכנונה יהיו מעורבות כל קבוצות האוכלוסייה ובגיבושה צריך להתעלות מעל המשחקים הפוליטיים ולא להיכנע ללחצים של קבוצות אינטרסים. התוכנית צריכה להבטיח שמירה על כלכלה איתנה, חברה מלוכדת וחינוך מעולה, גם בהינתן האתגרים העומדים לפתחה של מדינת ישראל ואוכלוסייתה. החזון שיגובש לישראל 2048 צריך להבטיח חברה מוסרית, צודקת ושוויונית (גם לאוכלוסיה מעבר לקו הירוק) - כזאת שמכבדת את אורח חייהם של כלל הגורמים באוכלוסייה.
יישום תוכנית כזאת יצריך שינוי עמוק בסדרי העדיפויות, באורח חייהן של אוכלוסיות וביחסים ההדדיים שבין כמעט כל קבוצות האוכלוסייה לבין המדינה. אם יהיה פה חזון אמיתי ומקיף, יש סיכוי גבוה יותר ללכד סביבו את רוב האוכלוסייה. זה ידרוש גם שינוי של ה-DNA הישראלי, שמבוסס במידה רבה על היכולת לאלתר ועל תפישה ש"יהיה בסדר" (חייבים להודות שפעמים רבות זה הצליח), ויידרשו כמובן גם מנהיגים אמיצים. האם זה יהיה קל? כנראה שלא. האם זה אפשרי? אנחנו מאמינים שכן.
נתראה בחגיגות ה-100. חג שמח.