רוני פלמר / איור: גיל ג'יבלי
השנה היא 2009. ענבר (בת-זוגי) ואני יושבים לשיחה מפתיעה במרפסת ביתנו בסנסנה - היישוב הראשון שתנועת אור הקימה בתחילת דרכה. אחרי 8 שנות קראוון, נכנסנו לבית קרקע עם גינה, שבנינו ועיצבנו במו ידינו. שאלנו את עצמנו - האם זה מה שאנחנו רוצים באמת? האם אנחנו, ואופיינו התזזיתי-אורבני, נקבל מענה ביישוב פסטורלי?
■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048
הופתענו כשהבנו כי למרות ההצלחה, השתקענו במקום הלא נכון בעבורנו, כיוצאי העיר הגדולה. אנחנו כנראה זקוקים למקום שמשלב בין אווירה כפרית לשירותים עירוניים. מכל המודלים המגוונים למגורים הבנו מהר מאד שאנחנו צריכים לעבור לעיירת פיתוח. בתוך כמה חודשים קיפלנו את המשפחה, עזבנו את ביתנו החדש בסנסנה ועברנו לירוחם (בימיו של עמרם מצנע). שכרנו בית סדוק בשכונת נווה עמק (המכונה נווה סדק) - שהפך לתפאורה לשנים מהמאושרות שבחיינו.
מסתבר שלתובנה האישית שלנו יש שותפים רבים, שבשקט בשקט עושים שינוי גדול. בנגב ובגליל 18 עיירות פיתוח. בכלל עיירות הפיתוח מתגוררים כיום כחצי מיליון תושבים ומתוכננות ומאושרות מעל 100 אלף יחידות דיור נוספות. הפוטנציאל החזוי של עיירות הפיתוח בשנת 2048 - אכלוס של יותר ממיליון וחצי תושבים.
בעשור האחרון אוכלוסיית ירוחם גדלה בכ-14%. באופקים, לעומת זאת, זינק מספר התושבים ב-17% תוך שנתיים בלבד. שדרות עוברת ארגון מחדש ואוכלוסייתה גדלה בעשור האחרון ב-50% - מ-18 אלף תושבים בשנת 2007 ל-27 אלף תושבים היום. בצפון, חצור הגלילית עוברת קפיצת מדרגה אדירה וב-5 השנים האחרונות גדל מספר תושביה ב-2,400 - מ8,000 ל-10,400 תושבים.
עם זאת, יש עוד המון עבודה, ככלל ובעיירות הפיתוח בפרט. מה שברור הוא שבמחשבה דמוגרפית-חברתית-כלכלית, ובוודאי ערכית - הנגב והגליל הם הפתרון ארוך-הטווח עבור ישראל. רק באמצעות הגירה חיובית לנגב ולגליל ניתן להציל את המרכז מעצמו, ובמקביל להגדיר מרכזים חדשים בישראל.
במסגרת יוזמת "ישראל 2048 - עתיד משותף", קבוצה גדולה של שותפים מבקשת להמשיך ולבנות את המדינה לצד הערים הראשיות. זהו תורן של עיירות הפיתוח להוביל את התנופה. זו ההזדמנות לכפר על המתואר ב"סלאח פה זה ארץ ישראל" ולשנות את המצב. בעינינו, בתנועת אור, עיירות הפיתוח יהיו מוצר המגורים המוביל בישראל.
הן מייצגות שילוב בין מחירי דיור ברי השגה והוצאות צריכה נמוכות בהשוואה למרכז ולערים גדולות. שילוב ייחודי של עיר וכפר, גיוון משרות ואזורי תעסוקה, שטחים פנויים לצמיחה ביחידות דיור, מיקומים גיאוגרפיים נוחים וגם - בשנים האחרונות - צמיחה באוכלוסייה וחיבור תחבורתי הולך ומשתפר.
זה לא מושלם, אבל החכמה היא להסתכל על השוק כשהוא לא במצבו האופטימלי, וליהנות מהזכות החלוצית - הן לנשמה והן לכיס. כן. נדרשת כאן עשיית צדק היסטורי וחברתי והתאמה לציונות החדשה, אך בעיקר צדק עתידי.
כל זה לא יקרה מעצמו או כחלק מתהליך עסקי טבעי. לא ניתן לשנות את המציאות עם השקעה נמוכה של כמה מיליוני שקלים בודדים ביוזמה פרטית עסקית לשם ההרגשה הטובה. יש צורך "להשתגע" ולהשקיע עשרות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות.
יש לייצר מפת תחבורה ציבורית חדשה המחברת בין כל הערים למרכזי הנגב והגליל ברכבות, ליזום הטבות לדיור ולעסקים. יש להקים מבני תעסוקה מראש, לאכלוס מיידי של כל יוזמה שאיננה תעשייה. יש צורך ביזמים וחברות שיצמיחו כלכלה מקומית, יש להשקיע את כל הכסף שאפשר באיכות הוראה ובמערכות החינוך המתקדמות ביותר - לא רק בצורה, אלא בעיקר בתוכן.
לפני הכול, יש צורך מובהק ומיידי בבניית "דיור להשכרה", שיוכל להעניק לבני המקום, לאלה המבקשים לחזור לביתם ולאוכלוסייה חדשה את ההזדמנות לנסות את עיירות הפיתוח, מבלי להתחייב להשקעה עצומה ברכישת דירה. ינסו, יאהבו וישתקעו.
מאות אלפי אנשים שיעברו בשנים הקרובות לעיירות הפיתוח, יכולים לייצר סיפור חדש ולבנות במו ידיהם הזדמנות ייחודית לדור הצעיר בישראל. הם יכולים להשוות את איכות החיים בין כל תושבי המדינה ולפתור בעיות חברתיות ופערים כלכליים שכרגע אין להם מענה.
מדינת ישראל משגשגת כלכלית ויכולה לקבל כל החלטה על כל סכום של השקעה; כלומר - אין תירוצים, אין סיבה שלא לעשות את המעשה הכי נכון מאז קום המדינה. יום העצמאות ה-70 למדינה צריך להיות קריאת ההשכמה לעצמאות הפריפריה ועיירות הפיתוח. בידינו האפשרות לשנות וליצור מציאות חדשה.
■ הכותב הוא מנכ"ל תנועת אור, הפועלת להתיישבות ופיתוח הנגב והגליל.