בני לנדא / צילום: איל יצהר
בגיל 70 בני לנדא יכול היה לנוח על זרי הדפנה. אינדיגו שהוא מכר ל-HP אי שם בתחילת המילניום, עדיין נחשב בין האקזיטים המפוארים בדברי הימים של ההייטק הישראלי (830 מיליון דולר), אבל לנדא מעולם לא חי את העבר. היזם פורץ הדרך שהפך את הדפוס הדיגיטלי מחזון למציאות, נחוש להמציא מחדש את עולם הדפוס עם טכנולוגיית ננו-גרפיקה.
"להרבה מדינות יש הרבה יתרונות עלינו", הוא אומר. "משאבים טבעיים, הוצאות ביטחון נמוכות, שכנים שאינם אויבים, אבל לנו יש משאב אחד שעולה על כל החסרונות והוא ייחודי למדינת ישראל - ישראלים. בכל מדינה יש אנשים חכמים ומוכשרים, אבל יש לנו חוצפה שאין באף מדינה בעולם, את ההעזה, את החוסר פחד להטיל ספק בכל דבר, לא לפחד לקרוא תיגר מול הדרך הישנה.
"כשאתה מעז לזרוק מפות דרך החלון, אז אתה יכול להמציא את ווייז. אבל המשאב הזה של האנשים החכמים, היצירתיים והמשכילים עומד בפני איום, כי זו מדינה שלא משקיעה מספיק בהשכלה הגבוהה, ולא מספקת מספיק מהנדסים, מתמטיקאים, אנשי תוכנה ופיזיקאים כדי שההייטק הישראלי יצמח וישגשג. כבר היום יש חוסר רציני באנשים והמדינה צריכה להיערך לכך שזה רק יחמיר".
איך אתה מודד הצלחה?
"לפי התעסוקה שהחברה מייצרת. זה המדד העיקרי. אני רואה את התרומה שלי בייצור מקומות עבודה, כי תעסוקה היא הכי חשובה לכלכלת המדינה ולעתידה וזה הדבר היחיד שאני יודע לעשות טוב. כסף בא והולך, זה הדבר הכי ארעי שיש. היום יש פחות, מחר יש יותר, אבל תעסוקה בונה מדינה חזקה. זה לא זמני. החזון שלי הוא להעסיק אלפי עובדים בישראל ולהוביל את תעשיית הדפוס בעולם. זו תמיד הייתה השאיפה שלי".
קרה שנכשלת?
"בוודאי. הכישלון הוא טבעי. הרי אם זה היה קל, מישהו כבר היה עושה את זה קודם. אבל אנשים רוצים להשיג את הבלתי אפשרי ואז אפשר גם להשיג הרבה מעבר לדמיון. המחיר הוא שלפעמים נכשלים, אז מה? השקענו ועשינו פרויקטים שחשבנו שנוכל להצליח איתם, ונאלצנו לנטוש. אי אפשר אחרת. לא כל רעיון שלך או המצאה היא בת ביצוע. יש דברים משוגעים שאנחנו מוכנים לנסות, אני בודק ולא נרתע מהאתגרים הכי דמיוניים וקשים - ובגלל זה אנחנו גם מצליחים, כי חלק מהפרויקטים האלה עושים מהפכות.
"עשינו מהפכה בתעשיית הדפוס והצבע למכוניות ובהדפסת מתכת ומהפכה בצבע שיער, כל אחת מהתעשיות האלה אנחנו הופכים על הראש וזה רק בגלל שהעובדים שלנו מוכנים להתמודד עם האתגרים הכי בלתי אפשריים".
בעבר אמרת שאתה שואף שקבוצת לנדא תהיה אחראית לפחות לאחוז מהתל"ג של ישראל. אתה בדרך לשם?
"אני מאוד מקווה שאתעלה על זה. בקבוצת לנדא עובדים כיום 1,400 אנשים. יש בה חברת השקעות שמשקיעה ב-12 סטארט-אפים מדהימים, ויש את לנדא מעבדות, מרכז מחקר לפיתוח טכנולוגיות עתידיות, 200 פלוס חוקרים, ויש את לנדא דיגיטל פרינטינג. אני מאמין שחובה-חובה-חובה לייצר פה בכל מחיר. אינדיגו מעסיקה כיום 4,000 אנשים באופן ישיר. אבל כשאתה מייצר מכונות, חומר, ציוד, צ'יפים כמו באינטל, או מכונות ודיו כמו באינדיגו, כל-כך הרבה אנשים מועסקים בשרשרת המזון הזו - יש מכפלות של פי 4 או 5 מהמעסיקים.
"לכן, כשטבע (שלנדא הוא משקיע אקטיבי ומאוד ביקורתי לגבי הניהול שלה) נסגרת בירושלים ו-2,000 עובדים מפוטרים, זה הרבה יותר חמור מזה, כי כל שרשרת המזון נפגעת - עד המדריך ג'ודו של הילד של האבא שלא יכול לשלם יותר את השיעורים. לכן אינדיגו גם אחראית על חצי אחוז מהתל"ג של המדינה, למרות שעובדים בה רק 4,000 אנשים וזה המודל הנכון ולא רק פיתוח ותוכנה שהייצור שלה לא דורש מערכת תמיכה כדי לייצר. אסור לנו להיות רק המעבדה של העולם. לא נוכל לקיים מדינה חזקה ככה".