דולר-שקל / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
מקובל לחשוב כי הפיקדון הדולרי היא מוצר פיננסי פשוט וברור, שבמסגרתו חשוף המשקיע לשינויים בשער החליפין שבחר, תוך שהוא נהנה מהריבית על הפיקדון. אולם בכל הנוגע לעולם המס, מדובר במוצר שתוצאותיו מורכבות ובלתי ברורות, עד כדי סכנה לנזק מס לציבור המשקיעים.
נראה כי שאלת המס העיקרית החלה לגבי ציבור המשקיעים היא שאלת היכולת לעשות שימוש בהפסד שנוצר כתוצאה מירידה בשער החליפין, כנגד הכנסה ממקורות אחרים בכלל, וכנגד הכנסה מהריבית על הפיקדון בפרט. זהו המקום להסביר כי מדידת ההכנסה או ההוצאה מירידת שער החליפין נעשית מדי שנה, על פי השינוי בשער החליפין באותה שנה, בין אם הפיקדון נפרע ובין אם לאו.
ככלל, ניתן לחלק את ציבור המשקיעים לשני חלקים עיקריים: ציבור המשקיעים היחידים הרגיל, וציבור החברות. לגבי היחידים, נפסק בהלכת בראל כי לא ניתן לקזז את ההכנסה מהריבית כנגד ההפסד משער החליפין, וזאת בין היתר לאור העובדה כי בנסיבות רגילות, אילו שער החליפין של אותו מטבע חוץ היה עולה, אזי היה היחיד נהנה מפטור ממס על הפרשי השער, ומשכך לא יהיה זה צודק לאפשר לו להשתמש בהפסד זה.
תוצאתו של פס"ד בראל לגבי ציבור היחידים היא, כי גם במקרה ברור של הפסד ריאלי מההשקעה בפיקדון המט"חי, שבו ההפסד מירידת השער עולה על הכנסת הריבית, ישלם היחיד מס על הכנסת הריבית. למותר לציין, כי הפסד זה מירידת שער החליפין לא יותר בקיזוז בידי היחיד גם לא כנגד הכנסתו ממקורות אחרים.
לגבי ציבור החברות, לאור העובדה כי ציבור זה מתחייב במס גם על ההכנסה מהפרשי השער, יש להניח כי ניתן לקזז הפסד מירידת שער החליפין כנגד ההכנסה מהריבית על הפיקדון, אם כי הדברים לא הוכרעו מפורשות בעניין בראל.
לא ניתן להעביר ההפסד לשנים הבאות
השאלה המעניינת לגבי ציבור החברות היא שאלת היכולת להעביר לשנים הבאות את ההפסד נטו מההשקעה בפיקדון, ולו לצורכי קיזוזו בשנים עתידיות כנגד הכנסה מעליית שער החליפין על אותו פיקדון. בעניין זה ידועה עמדת רשות המסים, כי בהיעדר הרשאה מפורשת בעניין, לא ניתן להעביר הפסד מימוני שאינו עולה כדי עסק לשנות המס הבאות.
הווה אומר, בהתאם לפרקטיקה הננקטת בידי רשות המסים, יכול והנישום ישלם אינספור פעמים מס על אותה עליית ערך של הפיקדון, שכן בשנה של ירידה בשער החליפין ההפסד אינו מנוצל, ואילו בשנה שבה יעלה שער החליפין (אפילו עד כדי חזרה לשער המקורי בלבד), ישולם המס המלא על עליית השער מתחילת אותה שנה, וחוזר חלילה.
פרקטיקה זאת אושרה במספר רב של פסקי דין, אם כי לאחרונה, בהלכת מגדניית הדר, שב והדגיש בית המשפט העליון כי גם מקום שבו הפעילות המימונית של הנישום אינה עולה כדי עסק, יכול והיא תיחשב לחלק מפעילותו העסקית, אם למשל ההשקעה בפיקדון היא אינטגרלית לפעילותו העסקית של הנישום.
מצב דברים חמור זה, שבו ציבור החברות חשוף למיסוי אינסופי על כספים המוחזקים על-ידיו בפיקדונות במט"ח, נכון למרבה הצער גם במקום שבו החברה נטלה הלוואה במט"ח. במצב דברים זה, בהתאם להלכת מגדניית הדר, בשנת ירידה בשער החליפין תשלם החברה מס בגין "שחיקה" של ההלוואה שנטלה, בעוד שבשנת עלייה בשער החליפין תישלל מהחברה הזכאות להעביר את ההפסד לשנות המס הבאות, אלא אם הוכיחה החברה באותות ובמופתים כי פעילותה המימונית עלתה כדי עסק, או שהיא אינטגרלית לעסקיה. הווה אומר, גם כאן ייתכן מצב מעוות של תשלומי מס אינסופיים על התנודות בשער החליפין, אף אם בסופו של יום לא חל שינוי בשער החליפין לעומת יום נטילת ההלוואה.
ומה קורה כשהפיקדון בחו"ל?
עיוותי מס אלה, הנוצרים כתוצאה מיתרה במט"ח המוחזקת בידי חברה בבנק ישראלי, בולטים שבעתיים לאור העובדה כי אילו היתה החברה הנישומה בוחרת להחזיק את יתרת המט"ח שבידה בפיקדון בבנק בחו"ל (או ליטול את ההלוואה מבנק בחו"ל), אזי ההפסד מירידת השער היה נחשב להפסד שמקורו בחו"ל, והוא ניתן יהיה להעברה לשנות המס הבאות.
לחלופין, במקום להחזיק את יתרות המט"ח בבנק בחו"ל, יכולה החברה להימנע מכפל מס כאמור באמצעות רכישתו של מכשיר השקעה הוני תואם מט"ח (קרן נאמנות, תעודה וכו'), שמכירתו תניב רווח או הפסד הון. שימוש במכשיר השקעה הוני מעין זה לא רק שיאפשר את העברתו של ההפסד לשנים הבאות, אלא אף יעניק לחברה הגנה אינפלציונית במקרה של רווח הון.
לסיום ייאמר, כי השימוש בפיקדונות מט"ח (או אף בהלוואות מט"ח) המופקדים בבנקים ישראליים מסוכן בהיבט המיסויי, ועלול להביא לתשלומי מס כפולים ומיותרים, שמהם ניתן להימנע בדרכים האמורות. אין כל הצדקה ליצירת מוקש מס לציבור כה גדול של חברות, שכל חטאן הוא שהן פועלות בשווקים בינלאומיים המתפקדים במט"ח. כאזרחים, אין להשלים עם דין מס בלתי הגיוני, העלול להביא לתשלום מס כפול ומיותר בגין תנודות בשער החליפין, וזאת אף אם בסופו של יום לא חל שינוי בשער החליפין ביחס ליום הפקדת הפיקדון. אין להשלים עם מצב של דין מס שונה לחברה המפקידה את כספיה בבנק בארץ לבין חברה המפקידה את כספיה בבנק בחו"ל.
רשות המסים בישראל הוכיחה בשנים האחרונות פעמים רבות כי ביכולתה ליזום תיקוני חקיקה שיצמצמו את תכנוני המס הבלתי הולמים. ניתן לצפות מרשות המסים כי תפעל גם בכיוון ההפוך, במצב שבו חברות רבות הפועלות בשווקים בינלאומיים משלמות מס בלתי כלכלי ובלתי מוצדק. צמצום עיוותים אלה בדרך של דיוני שומה, שבמסגרתם "לפנים משורת הדין" מופחתים באופן חלקי עיוותי המס, אינו דרך המלך. על רשות המסים, כרשות החורתת על דגלה תשלום מס אמת, לפעול מיידית לשינוי הדין, באופן שיפשט את הוראות המס הרלוונטיות, וימנע את כפל המס.
■ הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט