כנסת ישראל / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
לאחרונה ערערתי במקצת מצביע של נתניהו, כשהראיתי לו שחשבון האינטרנט והחשמל שלו היו יכולים להיות יותר זולים אם ראש הממשלה היה נוהג אחרת. לאחר שהוא חישב מסלול מנטלי מחדש, הוא זרק: "מה זה משנה? כולם מושחתים, אז אם כבר - עדיף ביבי".
לא עובר יום שבו אני לא שומע "כולם מושחתים". לפעמים קופץ לביקור גם בן-דודו "כל הפוליטיקאים שקרנים". אז יש לי חדשות בשבילכם: זה לא נכון. חמור מכך - האמירה הזאת מסוכנת מאוד כי היא משתקת, כי היא מעודדת אדישות.
אבל השאלות האלה הן ויראליות. כמעט בכל חוג בית ובכל הרצאה תעלה התהייה הקבועה: "אז כולם מושחתים?" יתר על כן, לא מדובר בשאלה אלא באמירה. אמירה מבטלת. "כולם מושחתים!", מישהו מפטיר ומבטל את כל מה שכל כך רבים נאבקים לתקן, לרוב על חשבון זמנם וכיסם.
נכון שישנם ממצאים שמרמזים ש"כולם מושחתים". ראש ממשלה, נשיא, שרים וכל-כך הרבה חברי כנסת ישבו במאסר. אבל הבעיה היא שהתשתית השלטונית גרועה, ושהשחיתות היא התוצר שלה. המנגנון היום מעודד "מאכערים" לשרוץ בלשכות חברי הכנסת, ללחוש על אוזנם טרם הוועדות - באפס שקיפות.
תשתית שלטונית גרועה היא כאשר חבר כנסת מעדיף קודם כל לספק את תאוות הלוביסט (כדי לדאוג לג'וב ביום שאחרי הכנסת), לסייע לחבר המרכז (לפריימריז) ולראש המפלגה ולבעל האינטרס הצר (שיש לו אישור כניסה חופשי לכנסת). אין לחברי כנסת היום כמעט תמריץ לשרת אותנו - הציבור הרחב.
דמיינו כביש עתיר מהמורות - ברור שיהיו בו תאונות דרכים. נכון שיש ותמיד יהיו נהגים גרועים, אך אם תותקן מערכת תמרור, פסי האטה ואכיפה מוצלחת - התאונות יפחתו. אך כשהתשתית גרועה - לרוב הנהגים אין סיכוי.
הכביש עליו נוסעים הפוליטיקאים שלנו עמוס מהמורות. למשל, אין לנו מושג איך המדיניות שמתווים הנבחרים משפיעה עליהם עצמם ועל מקורביהם - ואז אין להם סיבה לא לחשוב קודם עליהם. מהמורות זה כששומרי הסף - מרגולטורים ועד לממוני חופש מידע - לא עצמאיים ולכן ישרתו את הבוס לפני האינטרס הציבורי. בגלל זה לא משנה למי תצביעו - תקבלו אותו דבר: תאונות דרכים.
מדי קדנציה אנחנו מחליפים כמעט חצי כנסת, ועדיין מערכת התמריצים בדמוקרטיה הישראלית הופכת את רובם לבובות של קבוצות לחץ. הם ייזכרו בנו בהמשך, בנאום מול ועדת השחרורים של בתי הסוהר.
הטיעון "כולם מושחתים" מרדד את הדיון ובעצם מסייע לשמר את המנגנון הקיים. זו הטעות הקריטית. התפיסה הזו מורידה את הציפיות שלנו לשלולית ומעניקה לפוליטיקאים פטור. ובנוסף לכל - היא גם לא נכונה.
איך אני יודע? כי הרוב הרי לא הולכים לכלא. אני גם מכיר אותם מקרוב. רוב הנבחרים הם כמוני וכמוכם, אנשים שפועלים לפי תמריצים. וכשהמערכת מתמרצת אותך לשרת טייקונים, מאכערים, לוביסטים, חברי מרכז, ראש המפלגה ואת עצמם ומשפחתם - אז הציבור הרחב ימצא את עצמו בתחתית סדר העדיפויות. וזה אומר שגם אם אין שחיתות - יתקבלו החלטות גרועות, וכולנו נישאר אדישים אליהן, כי הרי "כולם מושחתים". לכן הגיע הזמן להיגמל מהביטוי.
רוצים סלוגן אחר? קחו אחד חינם: "איפה שאין שקיפות - יש שחיתות". שקיפות היא זו שיוצרת כללים, מנפיקה קריטריונים. שקיפות מוודאת שאף אחד לא מעל החוק. וכשזה קורה - זה מעורר השראה.
הנה דוגמה חוץ-שלטונית טרייה: בפסטיבל מידברן הפופולרי החליטו להתנהל בשקיפות קיצונית. השקיפות בין השאר איידה את החטא הקדום של מוסדות תרבות לחלק כרטיסים חינמיים למנהלים ולמקורבים על חשבון המשתתפים. אפילו מנכ"ל מידברן קונה כרטיס! איפה זה ואיפה משרדי הממשלה שמתנהלים כמו שוק או טקס הדלקת המשואות, שם הכרטיסים מחולקים על-ידי קברניטי השלטון למקורבים לצלחת.
שקיפות שמתחילה מלמטה יכולה לשנות את התרבות הארגונית, והחדרתה למסדרונות השלטון תשדרג את התשתית פלאים. אתם מוזמנים לעזור לנו דרך חבירה לסיירת השקיפות לעודד את הקברניטים להקשיב לציבור ולא לקבוצות לחץ. תמיד יהיו נהגים גרועים, אבל בואו נתקן יחד את הכביש.
■הכותב הוא עיתונאי עצמאי, מייסד מיזם 'ימים של שקיפות'.