השכנה שלנו מדרום, מצרים, מונה כ-97 מיליון תושבים, שמציבים אותה כמדינה הערבית הגדולה ביותר מבחינת גודל האוכלוסייה. שטחה של המדינה עצום בכל קנה מידה בינלאומי, אבל מכיוון שקרוב ל-99% מהשטח הוא מדברי, כמעט כל האוכלוסייה שוכנת סביב עמק הנילוס - עורק החיים הכלכלי של המדינה.
בהסתכלות ארוכת-טווח לאחור עד ימי שלטונו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר, המשק המצרי אופיין כמשק סגור יחסית. אנואר סאדאת וחוסני מובארק, הנשיאים הבאים של מצרים, בהתאמה, פעלו לפתיחה ניכרת של שערי המשק (באופן יחסי למצרים דאז), כך שהפעילות הכלכלית במדינה הפכה למגוונת יותר. הדבר בא לידי ביטוי עם עלייה בחלקם של סקטור התעשייה וסקטור השירותים מהתמ"ג המצרי עד כדי 33% ו-55%, בהתאמה, כיום.
אף שבשנים אלה דחף השלטון במצרים לטובת גיוון ענפי הכלכלה, העוני המתמשך, השחיתות הציבורית הממוסדת ותנאי המחיה הגרועים תרמו, בין השאר, לעלייה באי שביעות הרצון הציבורית. הלחצים החברתיים-כלכליים יחד עם גל של התקוממויות שאחז בעולם הערבי באותה תקופה, היו הגורמים המרכזיים למהפכת ינואר 2011, שבמסגרתה הודח הנשיא מובארק מתפקידו. מאותו רגע הסביבה המדינית והביטחונית הפכה ללא יציבה, כשכבר ב-2013 דחף העם המצרי להפיכה נוספת, שבה הודח מוחמד מורסי מהשלטון, ובמקומו נבחר נשיא מצרים הנוכחי, עבד אל-פתאח א-סיסי.
הלירה המצרית לא מצליחה להתאושש
הסביבה הלא יציבה, שלוותה כל העת בהריגתם של מאות אנשים במהומות, תדלקה מן הסתם את ההאטה החריפה בקצב הצמיחה והעלייה בשיעור האבטלה, בעיקר בקרב הצעירים.
לראיה, בעוד שבין השנים 2007-2010 עמד קצב הצמיחה הממוצע על קרוב ל-6%, בארבע השנים שלאחר מכן נחתכה הצמיחה המצרית ביותר מחצי ועמדה על 2.5% בממוצע בלבד. בהתאם, שלושה חודשים בלבד לאחר פרוץ מהפכת ינואר 2011, שיעור האבטלה הכללי במדינה זינק מרמה של 9% ליותר מ-12%.
פרט להאטה בצמיחה ולעלייה בשיעור האבטלה, הסחרור שאליו נכנסה מצרים, הביא, בין השאר, לזינוק בחוב הציבורי, להעמקת הגירעון בחשבון השוטף ולכיווץ רזרבות המט"ח של המדינה. כל זה הביא את המצב במצרים לנקודת רתיחה, שלא הותירה למקבלי ההחלטות ברירה, פרט לבקשת סיוע מקרן המטבע הבינלאומית.
לקראת סוף 2016, לאחר משא ומתן ממושך, אושר למצרים מתן הלוואה בסך 12 מיליארד דולר, בתמורה לרפורמה היסטורית עמוקה וכואבת, שתטפל בבעיות המבניות ארוכות השנים שמהן סובלת מצרים.
הרפורמה כללה, בין השאר, ליברליזציה של המטבע המצרי, הטלת מע"מ (פרט למוצרי מזון בסיסיים ושירותי בריאות) וצמצום נטל הסובסידיות, שהתעצם בעקבות קצב הגידול המהיר (2.5% בשנה) של האוכלוסייה במדינה.
באופן ממש לא מפתיע, הצעד שננקט בנובמבר 2016, שבמסגרתו עבר המטבע המצרי להיסחר בשוק החופשי, הביא לתגובת שרשרת כואבת, אבל די צפויה ומוכרת. עד תחילת 2017 הספיקה הלירה המצרית להתרסק אל מול הדולר, כשעד היום היא לא הצליחה להתאושש ונסחרת סביב רמת השיא הזו.
האינפלציה, שכידוע מגיבה באיחור לשינויי מטבע, התחילה לטפס בקצב מסחרר, מרמה של 10% ליותר מ-30% בחישוב שנתי - מה שהביא את הבנק המרכזי לנסות ולרסן אותה באמצעות העלאת הריבית של יותר מ-7% בתוך שנה בלבד. בסופו של דבר, במבחן התוצאה, הרפורמה הוכיחה עצמה: הפיחות במטבע הגדיל את זרם ההשקעות הישירות, הגירעון הממשלתי התחיל לרדת, רזרבות המט"ח של המדינה התחילו לצמוח מחדש והצריכה הפרטית התחילה להראות סימני שיפור הודות להתמתנות באינפלציה.
פרט לאינפלציה, אין ספק שהסיבה המרכזית לשיפור בצריכה הפרטית מצויה בעלייה בקצב רכישת החולצות הנושאות את שמו של האחד והיחיד, הכדורגלן מוחמד סלאח, שדאג "בדקה ה-95" להעלות את הפרעונים למונדיאל 2018. כל אלה, בין השאר, הביאו את הבנק המרכזי של מצרים להתחיל להוריד את הריבית, והביאו את הצמיחה ב-2017 לשיעור של 4.1%. אמנם קצב הצמיחה אשתקד עמד מעט מתחת לקצב ב-2016 (4.3%), אבל מכיוון שהצמיחה הגיעה מסעיפים שקשה היה למצוא במצרים של השנים האחרונות (השקעות, צריכה פרטית ויצוא נטו, שתרם תרומה חיובית לראשונה זה שנתיים), נראה כי העם המצרי יכול בהחלט להיות מעודד.
התנגדויות לרפורמה שכפתה קרן המטבע
במבט קדימה, היציבות היחסית שהושגה במצרים היא שברירית, ונראה כי יש למשק המצרי עוד דרך ארוכה לעבור. ראשית, למרות ניצחונו הנוסף של א-סיסי בבחירות שנערכו בסוף מארס, באחרונה עולות במצרים התנגדויות לרפורמה ותוכניות הצנע שכפתה קרן המטבע.
בסופו של דבר, אם הלחצים להגדלת הוצאות הממשלה יצליחו, היעדים הפיסקאליים שהציבה קרן המטבע עלולים להתערער ולפגוע בסיכויים של ההתאוששות. חשוב לציין שהלחצים לא פוסחים גם על מקבלי ההחלטות בבנק המרכזי מצד בעלי ההון במדינה, שדורשים מהבנק להוריד עוד יותר את הריבית, שמקשה על השקעותיהם המתוכננות. אם בסופו של דבר הבנק המרכזי ייכנע ויוריד מהר מדי את הריבית, האינפלציה שכבר הספיקה להתקרר, עלולה לזנק שוב ולהקשות עוד יותר על לפחות רבע מהאוכלוסייה המצרית שנמצאת מתחת לקו העוני.
סיכון חיצוני מרכזי שעומד בפני מצרים נעוץ במצב הביטחוני, בעיקר מצד מיליציות הטרור ש"שולטות" בחצי האי סיני ועלולות לפגוע בהתאוששות המחודשת של סקטור התיירות. חשוב לציין בהקשר זה כי רק לפני עשור סיפק מגזר זה כמעט רבע מהתמ"ג המצרי, ולאור פיגועי הטרור והסביבה הלא-יציבה נחתך משקלו ביותר מחצי.
לסיכומו של דבר, מצרים של השנים האחרונות הייתה למעשה שם נרדף לחוסר יציבות. אמנם הרפורמה שנכפתה על מצרים מצד קרן המטבע תרמה להתייצבות המשק, אבל בטווח הארוך היא נדרשת לייצר מנועי צמיחה ברי-קיימא, בעיקר באמצעות פיתוח המגזר הפרטי (והפחתת התלות במגזר הממשלתי) באופן שיתרום למקסום פוטנציאל הצמיחה העצום של המדינה, שנובע בעיקר מאוכלוסייה צעירה וכוח עבודה הגדל והולך.
הכותבים הם אנליסט מערך מחקר ואסטרטגיה בפסגות ומנהלת מחלקת מחקר ברוקראז' בבית ההשקעות. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ני"ע
מניה מומלצת: Edita
פירמידת המזון
"שבע פרת הטבת, שבע שנים הנה, ושבע השבלים הטבת, שבע שנים הנה: חלום אחד הוא. הנה שבע שנים באות - שבע גדול בכל ארץ מצרים. וקמו שבע שני רעב אחריהן, ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ" (ספר בראשית, פרק מ"א).
לחלום של המלך פרעה כנראה יש תקומה גם במצרים של היום, ונראה כי המספר הטיפולוגי 7 סביב הכלכלה המצרית לא מאכזב. שבע שנים מאז האביב הערבי, שהביא את ה"רעב" על מצרים, ונראה כי הרפורמות שאימצו במצרים צפויות להוביל ליציבות מסוימת בשנים הבאות ולחזרה לתוואי של צמיחה, על רקע התגברות זרם ההשקעות במדינה, כפי שאגירת האוכל על ידי יוסף, על פי הסיפור התנ"כי, הצילה את מצרים מרעב כבד לפני 3,500 שנה.
כדי לחבר את חלום פרעה למציאות של זמננו, בחרנו לכתוב על חברת מזון מקומית, Edita תעשיות מזון. החברה, הדומה באופיה לשטראוס הישראלית, נוסדה לפני 21 שנים. בסיסה נמצא בשייח זאיד שבמצרים, והיא עוסקת בייצור, אריזה ומכירה של מוצרי מזון רבים ומגוונים: מיצים, ריבות, מוצרים יבשים ומזון מוכן, עוגות, מאפים, מוצרי חלב, בשר, ירקות, פירות, שוקולדים, מוצרים צמחוניים, חטיפים וממתקים. המוצרים נמכרים תחת שמות שונים של מותגים שפחות מוכרים במחוזותינו, ובכל זאת, נציין את Molto, TODO, Bake Rolz, Bake Stix, MiMiX, HoHos, Twinkies, Tiger Tail ועוד.
החברה פועלת בעיקר במצרים (כ-92% ממחזור המכירות שלה), והיא פונה באופן ישיר לצרכן הסופי באמצעות סניפים המפוזרים במצרים. נוסף על כך, החברה מבצעת מכירות גם באמצעות סיטונאים וקמעונאים. את יתרת מחזור המכירות, כ-8%, מפנה החברה ליצוא למדינות רבות: עיראק, לוב, ירדן, הרשות הפלסטינית, עזה, סוריה, תימן, עומאן, טנזניה, ערב הסעודית, כוויית, קניה, מרוקו, אלבניה ולבנון.
לחברה תלות כמעט מוחלטת בשוק המקומי, ולכן אינה מושפעת מתנודות חדות בשער המטבע. ניתוח המספרים של החברה מתבצע על בסיס הלירה המצרית. החברה הצליחה להציג שיעורי צמיחה דו-ספרתיים גבוהים בשנים האחרונות.
ב-2017 רשמה צמיחה פנומנלית של יותר מ-20% (גם נוכח ביצוע השקעות). הצמיחה האגרסיבית הובילה לשחיקה ברווחיות, שבאה לידי ביטוי בשיעור הרווח הגולמי, שירד מ-38% לכ-31%, ובאופן בוטה יותר, ברווח התפעולי, שנשחק מרמה של 21% ל-11%.
ב-2016 נרשם גידול חד בסעיפי ההון החוזר, שהובילו לתזרים שלילי גבוה מפעילות שוטפת, אבל הצמיחה החדה ב-2017 איזנה את חשבון ההון החוזר. החברה מממנת את הצמיחה בפעילותה בהון עצמי, אבל גם באמצעות הון זר. בסוף 2017 יחס החוב נטו לתזרים התפעולי היה נמוך מ-2 והחוב ברוטו עמד על כ-67% מהמאזן.
אף שמדובר בחברת צמיחה מאוזנת באופן יחסי בפן הפיננסי, זאת כמובן השקעה בעלת סיכון תהומי, הנובע מתלות במשק המצרי, כשהחשיפה המטבעית עלולה למחוק כל חלקה טובה.