תצפית מהר סרו קמפאנריו לפארק הלאומי והאגם נוואל וואפי / צילום: שאטרסטוק
כל חובב אופנה ישווה את ההליכה ברחובות מילאנו לגן עדן עלי אדמות. כך בדיוק יחושו אוהבי השוקולד בברילוצ'ה שבדרום-מערב ארגנטינה, סמוך לגבול עם צ'ילה. עיירת הנופש המקסימה הזו, בלב אזור האגמים של ארגנטינה, מתהדרת ביותר מ-20 יצרני שוקולד מקומיים המושכים אליה תיירים רבים. אלה מצדם, קונים בה שוקולד בקילוגרמים. לא מפתיע, בהתחשב בכך שהיצרנים רואים בעצמם בתי שוקולד, לא פחות מבתי האופנה במילאנו, ושערימות השוקולד המפתות כל-כך, מביטות בתיירים דרך חלונות הראווה הגדולים של עשרות החנויות הפזורות בעיר. איכות השוקולד אומנם אינה משתווה לזו האירופית בטעם, בעידון ובשלמות של הפרלינים, אבל כשאתה מוקף בכל-כך הרבה חנויות צבעוניות שקוסמות לעין ולחך, קשה שלא לרצות עוד ועוד מהזהב השוקולדי הזה.
אף שאת פולי הקקאו מגדלים באמריקה הדרומית, השוקולד הגיע לברילוצ'ה מאירופה דווקא. המתיישבים הראשונים בעיירה, שהגיעו אליה במאה ה-19 משוויץ, מאיטליה, מאוסטריה ומגרמניה, התגעגעו לשוקולד שהם מכירים מהבית, והחלו לייצרו בעצמם. מתכונים החליפו ידיים, הטכניקות הביתיות הלכו והשתכללו, וגם הטעמים נולדו מתוך ההיצע המקומי, והתווספו להם פירות יער וסוגי אגוזים הגדלים באזור.
סן קרלוס דה ברילוצ'ה (ובקיצור ברילוצ'ה)היא עיירת נופש יפהפייה המוקפת בשמורות טבע עוצרות נשימה והרים מכוסי שלג. לאחר עבודות פיתוח נרחבות, היא התגלתה לתיירים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, כמרכז תיירותי המציע סקי, טיולים, אגמים והרבה אוכל מצוין על טהרת הבשר הארגנטינאי, האופייני לחבל פטגוניה.
רפטינג, סקי, אומגה ושוקולד
ברילוצ'ה שוכנת לצד הפארק הלאומי והאגם נוואל וואפי, ומציעה שלל פעילויות בטבע לכל אורך השנה: רפטינג, סקי, אומגה, רכבל המוביל לתצפית המפורסמת בפסגת סרו קמפאנריו, טיולי ג'יפים, אופניים וסוסים; אגם חימנז שלרגלי ההרים, דרך "שבעת האגמים", הר הגעש הטרונדור שבקרבתו גם הקרחון השחור, שיט לאי ויקטוריה וטיול ב"יער הבמבי" (האגדה מספרת שהוא סיפק לוולט דיסני את ההשראה ליער בסרט המצויר "במבי"). ברילוצ'ה היא גם נקודת התחלה מצוינת לטיולים בצ'ילה השכנה, ויש בה תחבורה נוחה לפוקון, פורטו מונט והקרטרה אוסטרל.
אז איך הפכה ברילוצ'ה דווקא לעיר של שוקולד? תלוי את מי שואלים. לפי סיפור אחד, אבות השוקולד בעיר היו מהגרים מאוסטריה ומגרמניה, שחיפשו בארגנטינה מקום שיזכיר להם את המולדת. הם מצאו אותו בברילוצ'ה היפה והירוקה, הממוקמת בעמק פורה בהרי האנדים, והחלו להכין שוקולד בבית ללא מטרה מסחרית. אבל ריבוי היצרנים עשה את שלו, השוקולד התגלגל לשוק, ועד היום חלק מהשוקולדים בברילוצ'ה מיוצרים בטכניקות ביתיות.
סיפור אחר מדבר דווקא על אלדו ואינס פנוליו, זוג ממוצא איטלקי, שהפתיעו את תושבי ברילוצ'ה עם שוקולד איכותי בעבודת יד והיו הראשונים שהחלו במכירת השוקולד בעיר. לפי גרסה אחרת היה זה השוקולטייר השוויצרי קרלוס טריברולן, ששילב את הידע מארץ המוצא שלו יחד עם חוש יזמות מפותח ופתח חנות לממכר שוקולד ברחוב המרכזי Mitre ב-1928. אחריו נפתחו עוד ועוד חנויות, והיום ישנן עשרות חנויות שוקולד ברחבי העיר, רובן מרוכזות ברחוב השוקולד, Mitre.
אי אפשר להסתובב ברחובות הראשיים של ברילוצ'ה מבלי להרגיש כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד. את ווילי וונקה והאומפה-לומפה מחליפות עשרות חנויות שוקולד צבעוניות, המציעות לעוברים והשבים טעימות שוקולד בלי סוף וגם לא מעט גימיקים שימשכו את התיירים הרבים לקנות דווקא אצלם. בסיור קצר ברחוב Mitre לא תצאו רעבים, ותוכלו לטעום עוד ועוד שוקולד, עד שתראו רק פולי קקאו בעיניים.
מי המציא את ה"מקופלת"?
אחת הגאוות הגדולות ביותר של בתי השוקולד במקום היא השוקולד המגולגל בצורת "מקופלת", הקרוי Chocolate en rama, שפירושו ענף שוקולד. השם ניתן לו בשל צורתו, המזכירה ענף של עץ. התיירים משתגעים עליו והישראלים קונים אותו בכמויות גדולות, בעיקר כי זה מה שהם מכירים מהבית, ובטוחים שהוא הומצא בישראל. בדיקה קצרה, אגב, מעלה כי המקופלת הישראלית יוצרה לראשונה ב-1935, במפעל הממתקים והקפה "ליבר", שנרכש מאוחר יותר על-ידי עלית. יצרני השוקולד בברילוצ'ה לא יודעים להגיד בדיוק באיזו שנה הם יצרו לראשונה את ענפי השוקולד הפופולריים, לכן הבכורה, כנראה, שייכת דווקא לאנגלים, שיצרו את ה-Flake הבריטי כבר ב-1920.
המוניטין שיצאו לברילוצ'ה כמוקד עלייה לרגל לחובבי שוקולד, הולידו גם מוזיאון שוקולד המסתתר בכביש הגישה לעיר. בתחילה היה שייך המוזיאון למשפחת פנוליו, ממייסדות ייצור השוקולד בעיר, אך בשנים האחרונות הוא עבר לידי הוואנה, ענק עוגיות האלפחורס והקפה, שנכנס גם לתחום השוקולד. הביקור במוזיאון, שבו גם מפעל השוקולד הקטן של הוואנה, מתאפשר רק בסיור מודרך. במשך כ-20 דקות תשמעו על היסטוריית השוקולד בברילוצ'ה ומקורות פולי הקקאו, תוכלו להציץ בחלונות הגדולים אל תוך מפעל השוקולד, ללגום משקה קקאו מריר כפי שהוכן במקור ועוד. הסיור מסתיים, איך לא, בחנות המזכרות, שם מוצע למבקרים מגוון רחב של שוקולדים לרכישה.
אבל מותג הוואנה רק רוכב על גלי ההצלחה ואדי הקקאו של השוקולד בעיר. נדמה שהתחרות האמיתית ניטשת בין שני ענקי השוקולד "דל טוריסטה" ו"ממושקה". דל טוריסטה, יצרן השוקולד הגדול בברילוצ'ה ואחד הוותיקים בעיר, נוסד ב-1964. בית השוקולד מעסיק שוקולטייר חייכן בסניף הדגל הענקי והיפהפה שלו, הנקרא מאסטרו, ותפקידו לייצר "שואו" לתיירים. בעונת השיא של התיירות בעיר, מגשי השוקולד שהוא מוציא תחת ידיו נחטפים עוד בטרם הונחו על הדלפק. זהו רק סניף אחד מתוך ארבעה שיש לדל טוריסטה בעיר.
בין השוקולדים הייחודיים לדל טוריסטה ניתן למצוא שוקולד סופלה אוורירי ושוקולד עם קרמים עשויים פירות טבעיים. המאסטרו סיפר לנו שהישראלים שמבקרים בחנות מעדיפים את השוקולד שלהם עם ליקר דובדבנים, רום ומנטה. הם גם מאוד אוהבים את ה"מקופלת" המקומית, וישראלים ששבו לביקור נוסף בברילוצ'ה אפילו הביאו לו לטעום את זו הישראלית. הוא, כמובן, מפרגן לטעמה של הגרסה הכחול-לבן.
חנות ענק נוספת שייכת למותג ראפא נואי, שהוקם בשנת 1939 על-ידי דייגו פנוליו, צאצא של הזוג האיטלקי המפורסם. גאוות המקום על שוקולד המקופלת, אבל הקסם האמיתי מתחבא בטראפלס שהם מייצרים. נדמה כי השוקולטיירים של ראפא נואי מצליחים להכניס עולם ומלואו של טעמים ומרקמים לתוך כדור שוקולד כל-כך קטן וכה טעים. מדי עונה מייצרים כאן את שוקולד הלהיט שלהם. הפעם זהו שוקולד בצורת אגוז לוז מוזהב, דמוי ביצת שוקולד, העשוי שוקולד חלב עם אגוזי לוז פריכים וממולא בקרם קקאו ואגוזי לוז. קודם לכן, היה זה ה"פראנואי" - פטל טרי עטוף בשתי שכבות שוקולד, לבן וחלב.
התחרות העזה על לבו, כיסו וחיכו של התייר, הביאה לכך שכל בית שוקולד בברילוצ'ה מנסה לייחד את עצמו. בין התיירים הרבים ששוטפים את רחובות העיר מציצה דמותה של סבתא גויה, בגודל טבעי, אשר ניצבת בכל אחד מסניפי רשת סבתא גויה (בארגנטינה מבטאים זאת "סבתא גושה"). את בית השוקולד הקימו צאצאי משפחת גויה שהיגרו לברילוצ'ה משוויץ, והשם שבחרו הוא מחווה למהגרים הראשונים, העובדים והנשים החלוצות. ב-1981 נפתחה החנות הראשונה בברילוצ'ה, בבית בסגנון אלפיני. עד היום הסניפים של סבתא גויה עושים כבוד למוצא השוויצרי, ובכולם אווירה של בקתת עץ בהרי האלפים. כששמעו שאני מישראל, מיהרו להגיש לי שוקולד "אלף עלים", מילפיי, העשוי שכבות-שכבות דקות של שוקולד מריר וריבת חלב, בדומה לעוגת אלף העלים, עם שכבות בצק העלים וריבת החלב הארגנטינאית המפורסמת. מתברר שישראלים מתלהבים מהשוקולד הזה. בדיקה מעמיקה העלתה שהצדק איתם.
מידע מעשי
הגעה: לברילוצ'ה ניתן להגיע באוטובוס או בטיסה פנימית בתוך ארגנטינה. אף שהנסיעה באוטובוס נוחה ומתבצעת באוטובוסים חדישים המצוידים בכיסאות-מיטה, טלוויזיות ושירותים, היא יכולה לארוך עד 37 שעות, תלוי בנקודת המוצא (22 שעות מבואנוס איירס, לדוגמה). טיסה מבואנוס איירס עם חברות התעופה המקומיות אורכת כשעתיים ורבע בלבד, ועולה כ-300-200 דולר לכרטיס הלוך ושוב.
המלצה: "המקום של ים" הוא סוכנות תיירות המופעלת על-ידי ים פרלמן, ישראלית המתגוררת בברילוצ'ה. עוד בטרם צאתכם מהארץ, ים תטפל לכם בהזמנת טיולים, השכרת רכב עם נהג פרטי או בלעדיו, מדריך דובר אנגלית, נסיעות לצ'ילה ועוד, במחירים אטרקטיביים ובעברית. מייל: yambariloche@gmail.com. לרוב המסלולים ניתן לשכור רכב או להצטרף לטיול מאורגן (הדרכה באנגלית מחייבת תוספת מחיר).
קולינריה: בעקבות ההצלחה של השוקולד בעיר, נפתחו בברילוצ'ה עוד בתי גלידות, ופלים ופנקייק מתוקים. גם שמו של הבשר בעיר יצא למרחקים, ושלושה שפים מתחרים ביניהם על התואר "מלך הבשר" של ברילוצ'ה: אלברטו, חוליאן וטוני. שני האחרונים אוהבים לארח ישראלים, ומעניקים לתיירים מישראל 10% הנחה.